אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק טו · הלכה ל
ואם היה בשר בחלב או יין נסך ויין ערלה וכלאי הכרם שנפלו לדבש או בשר שקצים ורמשים שנתבשל עם הירק וכיוצא בהן טועם אותן העכו"ם וסומכין על פיו, אם אמר אין בו טעם או שאמר יש בו טעם ומטעם רע הוא והרי פגמו הכל מותר, והוא שלא יהיה סופו להשביח כמו שביארנו, ואם אין שם עכו"ם לטעום משערין אותו בשיעורו בששים או במאה או במאתים.
ואם אין שם עכו"ם נ"ב הרא"י שי' העיר בזה דלמה צריך מאה או מאתים כיון דבששים עכ"פ ליכא טעם, ונראה דצריך לומר דהרמב"ם סובר דמה דהצריכו חכמים א' מק' או מר' הוא משום דזה שאמרו א' מס' הוא רק בסתמא והוא בגדר חזקה שע"פ רוב אין טעם ביותר ובזה החמירו בערלה ובתרומה ומכל מקום צ"ע.