אבן האזל על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ו
האוכל כזית מבשר בהמה או חיה או עוף טהורים שנטרפו לוקה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער כגון ארי ונמר וכיוצא בהן, וכן עוף שטרף אותו עוף הדורס כגון נץ וכיוצא בו, ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה שאם מתה הרי היא נבלה, ומה לי מתה מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה או שברה ארי והמיתה הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה.
במה שכתב הרמב"ם דמקרא דובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אותו למדנו דאינה טרפה עד שיעשה אותה בשר הראויה לכלב, והקשה הט"ז בסי' כ"ט דהא בגמ' יליף מזאת החיה, ותי' הט"ז דמקרא דזאת החי' לא הוי שמעינן טרפה דהו"א נטרפה ע"י ארס שאני והוא בכ"ש, ומקרא דלכלב לא הוי שמעינן דבעינן טרפה ומסוכנת סגי לאסור לכן צריך זאת הי' דדוקא אינה חיה, אלא דקצת קשה נימא דבאמת בטריפת ארי סגי מסוכנת כיון דמעיקרא הוי סבר דטריפת ארי שאני.
והלב ארי' תירץ דטריפת ארי בודאי צריך דוקא אינה חיה מקרא דלכלב, וכי פליג המ"ד טרפה חיה דוקא בשאר טרפות, אכן בפשוטו קשה הדבר דהא טרפות שע"י דריסה לא עדיף מנקבו בני מעים ממש כיון דכל טריפות דדריסה הוא משום גדר דדמי לנקובה, ואולי כונתו דבאמת דרוסה לא דמי לנקובה, והטרפות הוא דמשום כאב הדריסה ודאי אינה חיה אבל אין מקור לזה, דכל המקור הוא דאלא"ה א"כ אפי' טרפה בזנבה, וא"כ נימא דדרוסה הוי כמו נקובה, אבל לא יותר מנקובה וכיון דגילתה התורה דבדרוסה הוי דוקא משום שאינה חיה א"כ אמאי בשאר טרפות צריך קרא דאינה חיה.
ונראה ליישב דשיטת הרמב"ם כמו שכתבתי על הגליון בהרמב"ם דדריסת בשר מטריף א"כ יש לומר דבזה דוקא משום שאינה חיה כיון דלא הוי חסרון אבר.
ובאופן אחר נראה דאפשר לומר דמקרא דלכלב לא הוי שמעינן אלא היכי דע"פ רובא דרובא אינה חיה וכשיטת המהרש"ל דאז היא ראויה כבר לכלב, קמ"ל קרא דזאת החי' דאינה חיה כלל, ומקרא דזאת החי' לא הוי שמעינן טרפת ארי דהו"א אפי' טרפה בזנבה, אך נתיישבתי דזהו כעין תי' הט"ז, ובאמת מה שהקשיתי על הט"ז ל"ק דבלא לכלב הו"א אפי' טרפה בזנבה, אבל כיון דשמעינן דצריך לכלב א"כ בודאי לא שאני מקרא דזאת החי'.
אכן אף דזה שכתבתי הוא כדברי הט"ז נ"ל דכן צריך לומר דמש"כ הט"ז מסוכנת אם הכונה דבאמת לא תחיה בודאי לא דמי למסוכנת, דהא כתב ברמב"ם ולא אירעה מכה באבר מאבריה, וקשה לומר דטרפת ארי הוא באופן זה דגם נפילה היא טרפה, ואף דשם הוי עכ"פ ריסוק אברים, מ"מ קשה הדבר שע"י הכאה תהי' אינה חיה בודאי ולא תהיה טרפה, והרמב"ם פסק דין מסוכנת בחולה שתשש כחה, אבל לפמש"כ מיושב דנ"מ בטרפה שתהי' טרפה מחמת רובא.
והלב ארי' סיים בדבריו דאי הוי כתוב לכלב לא הוי ידעינן שאר טרפות כיון דא"א ללמוד מנבלה דנבלה הוא משום דאינה חיה וטרפה הוא מטעם אחר, ובאמת לא ידעתי כלל מה צריך לזה כיון דכתב דטרפות דרוסה בודאי אינה חי' א"כ בודאי לא הוי ידעינן טרפות שהיא חי' א"כ צריך קרא דטרפה אינה חי' וממילא ילפינן מטרפת ארי כמש"כ הרמב"ם.
ב]. במה שכתב הלב ארי' דאפי' למ"ד טריפה חי' בדרוסה מודה דאינה חי' מקרא דלכלב, יש לומר דזהו כונת התוס' בדף מ"ב ד"ה דרוסת שכתבו אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות, והיינו דלא דמי לחזותא בריאה וכן בלקותא דהוי מטעם נקובה כמש"כ רש"י בדמ"ג בד"ה לא תיפוק, אלא דרוסה הוא טרפות מיוחדה דהאבר נשאר שלם ורק דזיהרא של הדריסה סופה להמית, אלא דקצת יש לעיין מהא דאמר בדנ"ד גבי קנה דנקובתו במשהו ואמר מ"ט זיהרא מקלי קלי ואזיל, וכיון דלא הוי משום נקב אלא דכח הארס שורף וממית, ולשיטת הרמב"ם גם בהאדים בשר נגד בני מעיים אינו משום דסוף בני מעיים לנקוב, וכן צ"ל לשיטת התוס' א"כ למה צריך לומר משום דזיהרא מקלי קלי ואזיל והיינו דישרוף יותר, וצריך לומר משום דבאמת הכי הוא שהארס הולך ושורף ומשום משהו נקב לא היתה מתה, ובבשר כנגד בני מעים ה"נ כן הוא דלא משום שריפת המשהו בשר אלא דהולך ושורף, ואפשר דאה"נ דישרוף גם הבני מעיים אבל לא ינקוב וכמש"כ התוס', אלא דא"צ לזה דכיון דנימא דהארס מתפשט א"כ גם הבשר שכנגד הבני מעיים מחובר יחד עם הבשר החופה את רוב הכרס שגם בו יש טרפות.
אכן מלשון הרמב"ם בפ"ה משחיטה ה"ט שכ' ואם נמוק וכו' רואין אותו הבשר כאילו חסר וטרפה, מוכח דסובר דזה לבד סגי שיהי' טרפה ולא משום שיתפשט הטרפות יותר ולפ"ז קשה למה בקנה צריך לטעמא דמתפשט יותר, אכן עינתי בדקדוקי סופרים וליתא בכ"י תיבת ואזיל וזה הגהה שנדפס מפרש"י כדאיתא ברש"י להדיא תיבת ה"ג וכן העיר המפרש בדק"ס והגי' בכ"י מקלי קלי לי' ומבואר דטעמא דגמ' הוא רק לומר דלא דמי לנקב דהארס שורף וממית, וכמו שכתבו בתוס' שהבאנו אח"כ מצאתי דהרי"ף ג"כ אינו גורס ואזיל אלא מקלי קלי ופי' הר"ן דכיון דשורף אסור במשהו ע"ש.
במש"כ לענין דרוסה יש להוכיח דאם נימא דדרוסה הוי כמי נקב דהארס שורף א"כ גבי סימנים בדריסת הושט היל"ל נבלה, ולהדיא מבואר ברמב"ם דהוא טרפה ומוכח דאינו נקב.