אבן האזל על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה טז
שתי מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון, העשרון למנחות וחצי העשרון לחלק בין מנחת כ"ג שבכל יום.
במנחות דף פ"ז איתא דבעי רמי בר חמא מרב חסדא אם עשרון מחוק הי' או גדוש הי' ורב חסדא פשיט לי' דגדוש הי', והעיר המל"מ מה דהשמיט הרמב"ם ולא הביא זה, והנה בדף צ' איתא במתני' מדת הלח בירוציהן קדש ומדת היבש בירוציהן חול ורש"י פי' על בירוציהן מה שנופל מן הכלי לאחר שנתמלא היינו בירוצין, וכן פי' הכ"מ על דברי הרמב"ם בהל' י"ט והי' אפשר לומר לפי"ז דהגודש שיכול להחזיק הוי קודש, אבל הרע"ב במשניות פי' בירוציהן גודשין, ובתוס' יו"ט הביא מה שכתב הרמב"ם בפ"א דמנחות משנה ב' שקמצו מבורץ פי' ומבורץ גדוש ובירוץ גדושת המדה ושם אותו התוספות שמוסיפין בגדושה בירוצין, ומבואר דבירוצין היינו גודש, ולפי"ז מה דסבר ר"מ בדף פ"ח דעשרון אחד הי' גדוש והיינו שלא הי' בו עשרון אא"כ גודשין, ע"כ סבר דגם מדת יבש נתקדש מבחוץ.
אכן מדברי התוס' דף ח' בד"ה ולר' חנינא מוכח דסוברים דלהלכה גודש הצריך לכלי מקדש וצריך לומר דמפרשים דבירוצין היינו מה שנופל מן הכלי כששפכו עליו, אבל גודש שיכול להחזיק מקדש, אבל הרמב"ם אינו סובר כן דהא כתב דבירוצין הוא גודש, ובמתני' דף צ' דתנן כל מדות שבמקדש חוץ משל כ"ג שהי' גדשה לתוכה ומוקמינן בגמ' כר"מ ומאי כל מדות היינו כל מדידות זהו כר"מ נמי בהא דכלי יבש מקדש הגודש, אבל הא דתנן בתר הכי מדת היבש בירוציהן חול סבר כרבנן דלא היתה אלא עשרון אחד והוא מחוק וקיי"ל הכי כמו שפסק הרמב"ם וא"כ באמת אינו מובן מה בעי רמב"ח מרב חסדא עשרון לרבנן גדוש הי' או מחוק הי', וצריך לומר דמה דבעי רמב"ח היינו על רבנן דר' מאיר דאפשר אינם הני רבנן דפליגי עם ר"ע במתני' דדף צ' דכיון דר"מ ע"כ סבר דהכלי מקדש להגודש ורבנן לא פליגי עלי' בהדיא בזה אלא דאמרי דחד עשרון הוי, לכן מספקא לרמב"ח דאפשר סברי נמי דהכלי מקדש להגודש, אבל לפי"מ דפשיט לי' רב חסדא דמחוק הי' א"כ יש לומר דסברי גם רבנן דר' מאיר כרבנן דר' עקיבא ותנא דמתני' סמך על מה דתני בתר הכי דמדות של יבש בירוציהן חול והכי קיי"ל.