אבן האזל על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ד · הלכה ח
תערובת חמץ עוברין עליה משום בל יראה ובל ימצא, כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי שעושין אותו מן הקמח.
וכותח הבבלי, עיין במ"מ ובכ"מ אי בעי גם לענין בל יראה ובל ימצא בכא"פ, ועיין מש"כ בפ"ה מאיסורי מזבח הלכה א' דבכותח הבבלי יש שני ענינים חדא דיש בו תערובת חמץ היינו תערובת לח בלח ע"י שחלק מהחמץ נימוח בתוך הכותח ונתן טעם חמץ בהשאר, וע"ז דריש מקרא דכל מחמצת דחיוב מלקות בתערובת חמץ דבל"ז לא היינו יודעים דתערובת חמץ אסור אף דדעת הרמב"ם בפ"ה הלכה ו' דבעי כזית מעיקר החמץ בכא"פ מ"מ בעי קרא משום דחמץ אחר שנתערב באינו חמץ אין בו אותו חומץ שהיה בו מתחילה דע"י התערובת נחלש חימוצו, כמ"ש בסה"מ ל"ת קצ"ח ועוד איכא בהכותח גם פתיתי פת ממש שנשארו ולא נימוחו. ומבואר הא דפריך בפסחים אי כזית בכא"פ דאורייתא מ"ט פליגי רבנן עליה דר"א בכותח הבבלי כיון דלפ"מ שנתבאר עיקר הריבוי דכל מחמצת הוא דאף שחמץ כזה אינו חמץ גמור אחר שנחלש ע"י התערובת מ"מ חייבין עליה מלקות וא"כ מה מהני מה דחייב בכא"פ בשאר איסורים הא כאן הוי חידוש מיוחד לא רק בכמות החמץ אלא גם באיכות חימוצו וא"כ לרבנן דלא דרשי כל מחמצת לרבות חמץ כזה שפיר דפטרי בתערובת חמץ אפילו אי איכא שיעור כזית בכא"פ דזהו רק לענין צירוף האיסור אבל לא במה שנוגע בעיקר האיסור, ולפ"מ שבארנו דבכותח הבבלי חמץ בעין מעורבו אף דפליגי על ר"א בדין תערובת חמץ אבל בחמץ בעין הלא מודו דהא הוי חמץ גמור וא"כ ליחייב בכותח משום החמץ בעין, וע"ז משני דליכא כזית בכא"פ והוא דחמץ בעין ליכא כזית בכא"פ בדמישטר קא שטיר דאי קשריף ואכיל בטלה דעתו, וכ"ז לרבנן דלית ליה לאו בתערובת חמץ אבל לר"א שפיר חייב בכותח הבבלי דביחד עם התערובת חמץ שנמוח בתוך הכותח יש כזית בכא"פ. ועייש"ה מש"כ ליישב דעת הרמב"ם בפ"א ה"ו דפסק דבתערובת חמץ בעי שיאכל מעיקר החמץ בכא"פ ובכל מה שנתבאר שם.