אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה ח

הלכה ז

הזורק כלי של חברו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו הוא הגורם הראשון לשבירת הכלי, ואם קדם אחר וסלקן שניהם חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.
השגת הראב"ד: א"א לא ראיתי שבוש כזה הזורק לעולם פטור דפסקי גיריה. והמסלק אם כדברי הרב חייב ואם כדברי אחרים פטור כדכתיבנא עכ"ל.
שטת הראב"ד דמה דכתב הרי"ף דלדידן דדיינינן דיני דגרמי לא קיי"ל כרבה היינו על המסלק דהוי גרמי. אבל הזורק גם לדידן פטור דכמו דמהני סברא דבעידנא דשדא פסוקי מפסקי גיריה דלא הוי משום זה מזיק. ה"נ לא הוי מטעם זה גורם כיון דבשעה שזרק לא היה עומד שישבר. וכן דעת הטור. ובדעת הרמב"ם נראה דהנה אם היה ברור לנו בשעה שזרק שיבא אחד ויסלק הכרים ודאי דמ"מ מזיק גמור לא הוי. כיון דעכ"פ באותה שעה לא היה בהזריקה מעשה שבירה ומ"מ גורם להיזק יהיה הזורק כיון דע"י זריקתו נגרם ההיזק. ולכן סובר הרמב"ם דאפי' לא היה ברור שיבא אחד ויסלק כיון שלבסוף היה כן שבא אחד וסלק. א"כ הוברר הדבר שהיה גורם לההיזק, ורק שנוכל לפטור את הזורק דהא לא ידע שיבא אחד ויסלק. ובזה נוכל לחייבו משום מאי הוי לך גבי' דאזקתיה, וכמו דאמר בגמ' בדף ס"א בהנותן דינר זהב לאשה ואמר לה של כסף הוא, ולא יוכל לטעון טענת שוגג ואונס כיון דלא היה לו לזרוק ולכן שפיר הוי גורם.
והנה בשורף שט"ח של חבירו ג"כ יתכן שבזמן ששרף לא היה עומד להיזק כגון שהלוה הוא נאמן שבודאי ישלם גם בלא שטר, אלא שאח"כ מת הלוה או העני וצריך לגבות מיתומים או מלקוחות דמסתבר דודאי חייב השורף דלא חלקו בזה. איברא דיש לחלק דעכ"פ שרף השט"ח שעל ידו גובין החוב וכיון דעכשיו א"א לגבות בלא השטר הוי גורם וכן מבואר מדברי הראב"ד שכתב בהל' י"א ולא דמי לשורף שטר חבירו דהתם בדחבריה קא עביד מעשה ומוכח דסובר דשרפת השטר זהו מעשה בהיזק הממון והרמב"ם אפשר דסובר דלא הוי כמו שעשה מעשה בגוף היזק הממון ועיקר ההיזק הוי מה שהלוה לא ישלם. והשטר הוא רק גרמא בעלמא כדאמר בדף ל"ג. ומ"מ ודאי חייב אף שההיזק נגמר אח"כ וכנ"ל:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה