אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה א

פרק ו

המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזיד, כיצד נפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם שנאמר ומכה בהמה ישלמנה לא חלק הכתוב בין שוגג למזיד.
כתב המ"מ וכבר כתבתי (ה"א) [פ"א] דאונס גמור כתבו שהוא פטור והרב לא חילק. ותמה ע"ז הכ"מ דהא כתב הרמב"ם בהל' ד' היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו דאם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה ה"ז פטור, וכן כתב שם המ"מ בעצמו וז"ל והטעם שיהיה פטור לדעת הרב מפני שהן אונסין גמורין ואין רוח שאינה מצויה אונס כל כך.
והנראה בזה דהנה הרמב"ם כתב ונשמטה שליבה והזיקה והטור הביא דברי הרמב"ם וכתב ונפל והזיק והתוס' במכות דף ז' כתבו דגבי גלות צ"ל שהשליבה נפלה והרגה ע"ש ולכן אפשר לומר דבאמת לא חילק הרמב"ם בין אונס גמור אבל כל זה היכי דהזיק בעצמו, אבל היכי דלא הזיק בעצמו רק שעל ידי שעלה נשמטה השליבה והזיקה, וכיון שלא היה ראוי שתשמט לא חשבינן זה למעשה שלו וכמש"כ הרמב"ם שזו מכה בידי שמים הוא, ויש להוסיף לבאר זה עפ"מ שכתבנו בפי"ג מה' נז"מ דטעמא דנפל לבור שור פקח ביום דפטור הוא, משום דכיון דלא היה ראוי שיפול, הוי כמו דין מה דבעינן אומדנא דבי דינא אם היה ראוי להזיק. וה"נ גבי בור צריך שיהיה ראוי ליפול בבור, והוכחתי מדברי הרמב"ם דבג' מקומות כתב שזה כמו אונס גבי דין אומדנא וגבי דין בור ט' וגבי שור פקח שנפל לבור, ע"ש שבארתי בארוכה, ולכן היכי דע"י מעשיו נפל דבר אחר והזיק כיון שלא היה ראוי שיפול ע"י מעשה זה. אמרינן דהוי כמו שלא נעשה ע"י מעשיו, ואף דגבי אומדנא הוא על מה שהזיק בעצמו. התם הוא משום דעיקר ההכאה לא היתה ראויה להזיק, דאמרינן דהוי כמו שלא ניזק מהכאה זו. ולכן גם היכי שאנו צריכים לדון על מה שעלה על השליבה כיון דלא היתה השליבה ראויה להשמט מדריסתו אמרינן דהוי כמו שלא עשה זה. אבל היכי שנפל בעצמו והזיק אין אנו מחייבין אותו על דריסתו אלא על מה שהזיק אותו בפועל. ובזה אמרינן דאדם המזיק חייב גם באונס. רק דכתב הרמב"ם דזהו דוקא ברשות הניזק. והיינו כשאין לו רשות ליכנס שם דכיון דלא היה לו רשות על עיקר כניסתו לא נפטר משום אונס.
ובזה מבואר דלא תיקשי דהא בריש המניח פריך הגמ' בפשיטות אנוס הוא. ואונס רחמנא פטריה משום דהתם מיירי ברה"ר ואין כאן פשיעה כלל. אבל בנכנס לרשות הניזק חייב אף באונס משום דכניסתו פשיעה. ומבואר דלא תיקשי מכל הראיות שהביאו בתוס' בריש המניח. דסוגיא דריש המניח הא מיירי ברה"ר, וכן הא דהניח להם אביהם פרה שאולה הא היה אצלם ברשות. וכן מה דאיתא בירושלמי דאותו שישן ראשון פטור אם הזיק לשני הבא אצלו אפשר נמי דמיירי ברשות שניהם. ואפשר דהתם אפי' ברשות השני פטור הראשון. דהשני ששכב אצל הישן בעצמו גרם, והא דבעל הבית ראשון הא מיירי נמי ברה"ר כדתנן שלזה רשות להלך וכו', ועוד דהתם בעל חבית גרם בעמידתו וע"ש בתוס' ד"ה והא הכא, והא דהמעביר חבית ממקום למקום הא הוי נמי ברשות. עכ"פ בהזיק בחצר הניזק שלא ברשות לא מצאנו הוכחה דאדם המזיק פטור באונס, ושפיר יש לומר כדברי המ"מ דהרמב"ם לא חילק בזה:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות חובל ומזיק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה