אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק יא · הלכה ג

פרק יא

באו שנים לתבוע וכל אחד מוחזק שמו טוביה אם היה אחד מהם ת"ח, ת"ח קודם, אין בהן ת"ח והיה אחד מהן שכן או קרוב הוא קודם, היה אחד שכן ואחד קרוב שכן קודם, שניהם שכנים או שניהם ת"ח יעשו הדיינים כמו שיראה להם, כל מי שדעתן נוטה שעל זה אמר נותנין לו וכן אם היו רבים.
המ"מ הקשה מתוספתא פ' ג"פ האומר עשו טבי עבדי בן חורין אם היו שני טבי אין דורשין לשון הדיוט, לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב אלא שניהם בני חורין ונוטלין משניהם דמי אחד מהן, וכן האומר תנו מאתים דינרין ליוסף בן שמעון וכו', ותי' המ"מ גבי עבד דכיון דעובר בעשה לא מחזיקינן להאי גברא דמשחרר עבדו אלא אחרים פדאוהו או הם עצמם בכסף של אחרים, והקשה ע"ז המגיה דהא בפ"ט כתב המ"מ בשם הרשב"א דאומדין אותו שעשה לו העבד טובה דהיה מותר לו לשחררו וא"כ אכתי נאמר שודא, ונשאר בצ"ע, ונראה דאף דשם כתב המ"מ הטעם משום שהעבד עשה לו טובה זהו משום דבהכי סגי שלא יעבור בעשה, אבל אפשר נמי דאחרים פדאוהו או הוא פדה עצמו בכסף של אחרים, וא"כ לא נוכל לעשות שודא דדייני לומר למי היה אוהב יותר דשמא אחרים פדאוהו או הוא פדה את עצמו, וא"כ ע"כ אנו צריכים לעשות חלוקה לשחרר שניהם וליקח מהם כסף של אחד מהם.
ובמה דתניא עוד בתוספתא באומר תנו מאתים דינרים ליוסף בן שמעון והיו שנים דחולקין בשוה, כתב המ"מ דלא מיירי במתנה אלא באומר פקדון, או מלוה ולא משמע כן בלשון תנו מאתים דינרים, ועוד דהא קתני בברייתא אין דורשין לשון הדיוט לומר לזה היה אוהב ולזה לא היה אוהב, ואם במלוה או פקדון ודאי לא שייך זה, לכן נראה דיש לומר עפ"מ דאיתא בגיטין דף י"ד גבי הולך מנה לפלוני דחכמים אומרים יחלוקו וכאן אמרו מה שירצה שליח יעשה, ומפרש בגמ' דזהו שודא ראות עיניו של שליח ואף דהתם לא קיימא להלכה משום דהתם מספקא לחכמים, ואנן קיי"ל כת"ק דהולך לאו כזכי מ"מ אשכחן מחלוקת בברייתא בהך סברא אם יחלוקו עדיף או שודא עדיף, ולכן כל מה דפסקינן בגמ' שודא דדייני אזלא כהך מ"ד דשודא עדיף, והתוספתא אזלא כמ"ד יחלוקו עדיף וזה נראה לי פשוט דאין צריך לדחוק בתירוצים.
והנה הלח"מ הקשה לשיטת התוס' דשודא אינו כפי ראות הדיינים אלא כמו שירצו הדיינים משום ספק דמ"ש מהא דשני יוסף בן שמעון דמוציאין שט"ח על אחרים, ואם נמצא שובר על אחד מהם שניהם אינם יכולים לגבות דמדחה לכל אחד וה"נ ידחו היורשים לכל אחד, וכתב הלח"מ דהתם מעיקר דינא היה צריך להיות יהא מונח משום דודאי חד מינייהו רמאי, ולכן אין מוציאין מהלוה, וקשה דלפי דבריו אם נשארו יורשים והיורשים תובעים יגבו שטר אחד מספק ולא משמע כן, ועוד דמפורש להדיא בריש ב"מ דמקשה בגמ' גבי חנוני על פנקסו דאמאי לא נימא דנפיק לממונא מבעל הבית ויהא מונח עד שיבוא אליהו, דאלמא דכשאנו אומרים יהא מונח ג"כ מוציאין מהלוה, לכן נראה דהכא גבי מתנת שכ"מ אף דאם הדין הוא בספק אמרינן דהיורשין מוחזקין, אבל הכא דהמתנת שכ"מ היא ודאית אלא שאין אנו יודעין למי, בזה אין היורשין מוחזקין כלל דממון זה לא ירשו מעולם, ולכן שפיר אמרינן שודא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה