אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ח · הלכה ו

פרק ח

אמר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים, וילדה זכר נוטל מנה ואם ילדה נקבה מאתים.
כתב המ"מ דמה שהרמב"ם קבע ההלכה בשכ"מ הוא כדברי הר"י מיגש דא"א להעמיד המשנה בבריא דאי נמי קנו מידו אין מטבע נקנה בחליפין ועוד אסמכתא היא דאם ילדה קאמר ועוד דקנין דברים בעלמא הוא ונחלקו עליו דקנין מהני דשוה מנה קאמר ויטול לא מיקרי קנין דברים, ויש מן הגדולים שאמרו דאפי' באתן לך לא מיקרי קנין דברים, כל זה הביא המ"מ מדברי הרשב"א וכתב ע"ז וצ"ע באתן לך היאך יקנה שהרי נתבאר פ"ד דהכותב בשטר אתננו לא קנה, ואפשר לדעתם עדיף קנין משטר עכ"ל המ"מ ולפי דבריו משמע דלדעת הרמב"ם לא מהני קנין על אתן, ובאמת מבואר בדברי הרמב"ם פי"א מהל' מכירה הל' ג' דבאומר אם תלך עמי לירושלים אתן לך בית זה לא קנה משום אסמכתא, והוכיח מזה הרמב"ן דסובר דמהני קנין אתן הבאתי דבריו שם, איברא דמהל' זו אין מקום להוכיח דהא סיים שם הרמב"ם וכתב אע"פ שהחזיק בבית אחר שקיים התנאי, וכונתו שהחזיק ע"פ התנאי הקודם שאמר לו אם תבוא תלך ותחזיק, אלא דמ"מ מוכח כן שם בהל' ו' שכתב וכן כל תנאין שמתנין בני אדם ביניהן אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה וכו' אע"פ שעשה או שהיה הדבר לא קנה, שכל האומר אם יהיה אם לא יהיה לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה, ומוכח דדוקא משום דין אסמכתא לא קנה אבל קנין אתן מהני.
אכן אכתי קשה דהא זה מבואר להדיא דשטר לחוד לא מהני על אתן כמו שהוכיח המ"מ מהא דכותב בשטר אתננו לא קנה והרי לא הזכיר הרמב"ם שם שקנו מידו אלא אע"פ שהן בעדים ובשטר, וצריך לומר דכונתו בשטר בקנין ולא חש לבאר דכיון דלא כתב דמהני הקנין, אלא דלא מהני משום אסמכתא לכן קיצר בדבריו וסמך ע"ז שבשטר רגילים להקנות ומ"מ לא מהני, וביותר נראה דהרמב"ם לא נחת כאן לבאר כאן דרכי הקנינים באיזה אופן נעשה הקנין אלא באיזה אופן מתקיימים התנאים דקנין בתנאי שאינו מעכשיו הוי אסמכתא, ולכן כתב דכן כל תנאים שמתנין בנ"א ביניהם אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה הוי אסמכתא, ומה שכתב אע"פ שהן בעדים ובשטר היינו אף שביררו דבריהם בעדים ובשטר מ"מ אמרינן דלא סמכה דעתו להקנות, אבל לא ביאר כאן דרכי הקנין שבאמת לבד קנין סודר אפשר גם קנין כסף דהתנו ביניהם בתנאי עסק שהיה ביניהם, אלא דמ"מ נשמע מדבריו דמהני קנין על אתן וכמש"כ הרמב"ן, וכן הוכחתי שם בהל' י"א דשיטת הרמב"ם דמהני קנין על אתן.
ובמה דחלוק דין שטר מדין קנין דשטר לא מהני על אתן וקנין מהני נראה דמצינו בכה"ג דהיכי דאין החיוב ברור מהני קנין ולא מהני שטר וכמו בערב אחר מתן מעות, ועיין מה שכתבתי בפי"א מהל' מכירה הל' ט"ו ומשום דשטר צריך להיות ההתחייבות מסויים וברור, ולכן ה"נ באתן אף דהוא ברור מ"מ כיון שלא כתב מתחייב אני ליתן לא אמר בלשון חיוב ברור אלא בלשון הבטחה, ולכן היכי דקנו מיניה עושה הקנין לגדר התחייבות דאף דקנין אינו מגדר כסף ועמש"כ בפכ"ט מה' מכירה הל' ט' מ"מ עכ"פ הוא בדמיון לגדר כסף כדאמר בגמ' בב"מ למ"ד בכליו של קונה א"כ מוכח דנתחייב עבור הסודר ליתן אבל בשטר אמרינן דאינו אלא הבטחה ואינו התחייבות כלל.
אלא דמ"מ נראה דאין הוכחה מדסובר הרמב"ם דמהני קנין אתן דצריך שיהיה מהני קנין אם אמר בלשון יטול, דאתן הוא עכ"פ התחייבות על עצמו שמחוייב ליתן, אבל יטול אינו התחייבות וגם לא לשון הקנאה, ומש"ה שפיר אפשר לומר דלא מהני אלא בשכ"מ ולא בבריא, ובמה שכתב המ"מ דאין מטבע נקנה בחליפין ושנחלקו בזה דשוה מנה קאמר הנה בהל' י"ב מוכח להדיא דשכ"מ שאמר כתבו ותנו לפלוני מנה אמרינן דשוה מנה קאמר כמש"כ הלח"מ ע"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה