אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה טו

הלכה יד

וכן השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן ופירות בעת הנשואין אין נגבין בב"ד מפני שהוא גמילות חסדים, ולא אמרו דיני שושבינות אלא במעות בלבד.
השגת הראב"ד, וכן השולח לחבירו כדי יין וכדי שמן וכו' עד אלא מעות בלבד, א"א דבר זה אינו מחוור עכ"ל.
כתב המ"מ דבודאי מתני' אפי' בשעת נשואין דאי לא פשיטא ואולי שהראב"ד ז"ל מפרשה בפנים אחרות, ומ"מ היה לו לפרש ותימה הוא עכ"ל, והנה מה שכתב דבודאי בשעת נשואין הוא, הנה רבינו גרשום מפרש דהוא שלא בשעת נשואין, והרשב"ם כתב ב' פירושים שכתב בלא חופה א"נ בחופתו ואינו הולך לאכול שם ולשמוח עמו בחופתו, ובעיקר תנאי זה דלדין שושבינות צריך דוקא שילך המשלח לאכול ולשתות עם החתן גם הרמב"ם סובר כן כמו שכתב בהל' א' ופשוט הוא דאל"כ לא נקראו שושבינין, ובזה מבואר דבפי' רבינו גרשום וכן בפי' רשב"ם כתבו על שושבינות דורונות ולא כתבו מעות כמו שכתב הרמב"ם בהל' א', ונמצא דזהו עיקר השגתו של הראב"ד במה שכתב הרמב"ם דדוקא במעות בלבד דאפי' נפרש בשעת חופה הא אפשר בפי' ב' של הרשב"ם שלא הלך לאכול עמו ואינה שושבינות, עוד אפשר דהראב"ד סובר כהרמ"ה דכתב דדוקא כדי יין ושמן וה"ה אוכלין, אבל בגדים יש להם דין שושבינות ולפי"ז ג"כ השגת הראב"ד הוא על מש"כ הרמב"ם אלא במעות בלבד.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה