אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ה · הלכה א
הנותן מתנה בין בריא בין חולה צריך שתהיה גלויה ומפורסמת, אמר לעדים כתבו בסתר ותנו לו אינה כלום שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן. לפיכך כל שטר מתנת קרקע שאין כתוב בו ואמר לנו פלוני הנותן שבוּ בשווקים וברחובות וכתבו לו מתנה גלויה ומפורסמת וכיוצא בענינים אלו חוששין לה שמא מתנה מסותרת היא ולא זכה המקבל.
השגת הראב"ד אחר שיתן וכו' א"א פי' הטובה שקבל מזה עכ"ל.
המ"מ ביאר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד דדעת הרמב"ם הוא דמשום שיאבד ממון אחרים בזה שימכור אחר שיתן מתנה זו והמכירה תתבטל מפני המתנה לכן פסלו חכמים שטר מתנה זה, אבל הראב"ד מפרש דטעמא דהמתנה בטילה הוא משום שאינו נותנה בלב שלם, וכן מבואר מפי' רשב"ם שכתב דלמא כבר נתנה לאחר או לעשותה מודעה לחברתה נתכוין, וכן מבואר בדברי שאר ראשונים בש"מ ולפי"ז באמת צריך לבאר טעמו של הרמב"ם דלא ניחא ליה לפרש כפשוטו דהוא מעיקר דינא משום דלא גמר להקנות, וכתב טעמא דהוא משום פסול שפסלו חכמים.
ונראה דזה תלוי במחלוקת הראשונים במה דאמר בגמ' דבסתמא חיישינן דלפי' הראשונים דהוא בשביל שלא נתכוין להקנות א"כ לא שייך לומר חיישינן אלא שאם טוען שלא נתכוין אלא למתנתא טמירתא ולא נתכוין להקנות טענתו טענה, וכן כתב המ"מ והוא מדברי הר"י מיגש שכתב בשם גאון דדוקא אם חזר בו וטען דלמתנה טמירתא הוא דאיכוין, אבל הרמב"ם כתב דפסולה בודאי וכן הוא שיטת ר"ח הובא בנמוק"י ולפי' הראשונים דהוא משום שלא נתכוין להקנות לא שייך בזה לשון חיישינן, לכן כתב הרמב"ם דטעמא שפסלו חכמים משום תקנה שלא יעשה קנוניא על לקוחות, ולכן אפי' בשטר סתמא חששו חכמים ופסלו השטר.