אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ג · הלכה ב

פרק ג

מחל לחבירו חוב שיש לו עליו, או נתן לו הפקדון שהיה מופקד אצלו הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד וא"צ דבר אחר כמו שביארנו.
הלח"מ וכן המל"מ הקשו דמדברי הרמב"ם כאן מוכח דבפקדון לא מהני מחילה, וכן הוכיח המהרי"ק ובפ"ה מה' מכירה כתב או המוחל לחבירו חוב או פקדון שיש לו בידו והלח"מ כתב דשם כתב אגב גררא וכונתו דגם שם היה צ"ל או נתן פקדון, ומל"מ כתב להיפוך דכאן לאו דוקא, והנה גם מדבריו כאן מבואר חדוש גדול דבפשוטו מכיון שאנו אומרים דבפקדון לא מהני מחילה וכדברי הרא"ש אלא מתנה, א"כ צריך הנפקד לקנות הפקדון אלא דא"צ מעשה קנין אחר משום דקונה עי"ז שמונח בחצרו, וא"כ מה זה שכתב הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד דאטו עד השתא לא שמעינן דחצר קונה, וכבר מבואר דין זה בפ"ד מה' מכירה הל' ד' היו הפירות ברשות הלוקח כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח, ולא כתב שם שזהו מקח הנקנה בדברים, ומה שכתב כאן כמו שבארנו כונתו לדבריו בפ"ה מה' מכירה שהבאנו שכתב יש דברים שאין צריכין קנין ואין לקנין בהם טעם, וחשיב המוחל לחברו חוב או פקדון שיש לו בידו, והוסיף כאן דגם בדרך נתינה לא צריך קנין ודבריו צריכין ביאור דלמה לא צריך קנין היכי שהוא בדרך נתינה, ומטעם זה קשה ביותר לפי דברי הלח"מ דבה' מכירה צ"ל או נתן פקדון דא"כ למה אין לקנין בהם טעם.
והנה במה שכתב שם שבדרך מחילה לא צריך קנין ולא שייך קנין היה אפשר לומר כיון דמחילה הוא דרך סילוק ולא דרך הקנאה ועל סילוק לא צריך קנין ולא שייך קנין, דקנין הוא דוקא היכי שהוא דרך הקנאה, אבל באמת טעם זה אינו להלכה לשיטת הרמב"ם דבכתובות ריש הכותב איתא איבעיא להו קנו מידו מהו, ופליגי רב יוסף ור"נ דרב יוסף אמר מדין ודברים קנו מידו, ור"נ אמר מגופה של קרקע קנו מידו, ופירש"י דקאי אברייתא דהאומר לחבירו דו"ד אין לי על שדה זו מי אמרינן לא הקנה בחליפין הללו כלום ולא אמר עליה אלא לשון דין ודברים או דילמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש שזה קנה את הסודר ומקנה לו חפץ המכר או המתנה, ועל גופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא, ומבואר מדברי רש"י שקנין אינו שייך על סילוק אלא על מתנה, אבל הרמב"ם פי' דקאי אמתני' דכתב לה בעודה ארוסה דתנן דלא מהני אלא לענין שאם מכרה ונתנה קיים אבל אוכל פירות בחייה, וע"ז אמרינן שאם קנו מידו מהני גם לפירות וכתב הרמב"ם בפכ"ג מה' אישות הל' ב' וז"ל ואם קנו מידו כשהיא ארוסה שאין לו דו"ד בנכסיה הרי סילק עצמו מגוף הקרקע ואין לו בנכסיה פירות לעולם ואפי' ערער על קנינו וכו' אין שומעין לו אלא כבר סילק עצמו מגוף הקרקע, ומבואר מדבריו דעל סילוק נמי שייך קנין, וא"כ למה כתב דבמחילה לא צריך קנין ולא שייך קנין, וע"כ דהוא מטעם אחר דכיון דהוא מוחל לו דבר שהוא כבר אצלו לא צריך קנין ולא שייך קנין דתיכף כשהוא מוחל כבר נגמרה המחילה ולא צריך ולא שייך קנין ע"ז אלא שהוא סובר דגם בפקדון שייך דין מחילה וכאן כתב דאינו מטעם גדר מחילה דהא הוכחנו דשיטתו דגם בסילוק מהני קנין אלא דהוא מטעם דכיון שהוא כבר אצלו לא צריך קנין, ולכן גם בדרך נתינה כן נקנה בדברים, אלא דאכתי צריך ביאור מה שהקשינו דהא קיי"ל דפקדון כל היכי דאיתא ברשותא דמרא איתא ולמה לא צריך קנין.
ונראה דסובר הרמב"ם דפקדון עומד ברשות הנפקד וכמו שכתבנו בפ"א מה' נז"מ ואף דלא אמרינן בשביל זה דיצא מרשות המפקיד דהא יכול להקדישו יש לומר דזהו בשביל שהנפקד הוא בגדר שלוחו להחזיקו ברשותו, אבל מ"מ הוא ברשות הנפקד, וכיון דגבי קנין העיקר הוא רשות, וחצר הוא רק גדר רשות ולכן חדוש הוא בפקדון דא"צ שהפקדון יהיה בחצרו ואפי' הפקדון הוא ברה"ר ג"כ קנה הנפקד דהעיקר הוא מה שהוא עומד ברשותו, וזהו החלוק ממה שכתב בפ"ד מה' מכירה דשם מיירי דהיו הפירות ברשות הלוקח והיינו בביתו או בחצרו שלא בגדר פקדון ושם קונה ע"י קנין חצר וצריך גדרי חצר ואינו מקח הנקנה בדברים, אבל כאן דמיירי בפקדון כתב שאינו צריך קנין כלל כיון שהוא ברשותו.
-השמטות ומלואים-
במש"כ לעיל ולכן חדוש הוא בפקדון דא"צ שהפקדון יהי' בחצרו ואפי' הפקדון הוא ברה"ר ג"כ קנה הנפקד, העירני שארי הגרש"א דרצינסקי שי' דהוא נגד גמ' מפורשת ריש המפקיד דבקיימא באגם לא קנה הנפקד ותמהתי על עצמי שכתבתי כן, אכן אח"כ הראני הרב ר' יצחק גרוזלסקי שי' דלפי' הר"ח שם בסוגיא נכונים דברי, וז"ל הר"ח פי' אחר ללישנא קמא דרבא לא קני כפל דהא ליתא ברשותיה דליקני לה במשיכה ויזכה בכפילא, לפיכך אמר פרתי קנויה לך מעכשיו בעידנא דעיילא ברשותיה חוץ מגיזותיה וולדותיה, וללישנא בתרא דרבא אע"ג דהות באגמא קני לה דהא ברשותיה קיימא מעידנא דאפקיד מרה לגביה דהא מיחייב בשמירתה ומיגו דאיחייב בשמירתה כל היכי דאיתה ברשותיה קיימא הילכך זכי לה בכפילא דאמרינן סמוך לגנבתה אקנייה ליה מרה ונפקא מרשותיה ומשכחתא דממי שהפקדון אצלו נגנבה עכ"ל, ושמחתי מאוד שכיונתי ב"ה לאמיתו דהא בודאי קיי"ל כאיכא דאמרי כמו שפוסק הרי"ף תמיד ונתחזקו דברי מה שכתבתי בריש פ"א מה' נזקי ממון שבארתי בארוכה דעת הרמב"ם שהפקדון עומד ברשות הנפקד ע"ש.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה