אבן האזל על משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ג
יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין ואם החזיק באחד מהן בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה, כיצד המוצא פלטרין גדולים בנויים בנכסי הגר או בנכסי הפקר וסייד בהן סיוד אחד או כייר בהן כייר אחד כגון אמה או יותר כנגד הפתח קנה. הצר צורה בנכסי הגר קנה, והמציע מצעות בנכסי הגר קנה הנר את השדה בנכסי הגר קנה.
הכ"מ והלח"מ הקשו במה שכתב הרמב"ם הנר את השדה דמוכח דבנכסי חברו לא קנה ובפ"א מהל' מכירה כתב המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה, וכתבו דמה שכתב כאן שאם החזיק בה הלוקח, כונתו על חזקת ג' שנים, וכבר כתבתי בפ"א מהל' מכירה דא"א לומר כן ובארתי דיש חילוק בין חרישה קצת דזהו רפק בה פורתא דלא מהני אלא בנכסי הגר, ובין נכנס לשדה וזרעה או נרה דהוא חרישת כל השדה דזהו חזקת בעלות, ונראה לעשות סעד לסברא זו לפי"מ שביארתי לקמן בהל' י' דעת הרמב"ם במה שכתב המפיץ הזרע לתוך התלמים דדוקא לתוך התלמים, אבל זורע בדרך זריעה הוי חזקה ודומיא דהכי הוי חרישה דהא בזריעה לחוד עוד ג"כ לא נגמר תיקון השדה ומ"מ הוי חזקה, וכמו שכתב הרמב"ם וזרעה או נרה.
והנה במה שכתב הרמב"ם המציע מצעות דמוכח דדוקא בנכסי הגר הקשה הלח"מ דהא בגמ' למד זה רב ששת מהא דתניא בברייתא גבי עבד כיצד בחזקה רחצו הלבישו וזהו במכירה, וע"כ דגם במכירה מהני הציע מצעות, והלח"מ הוכיח גם מזה כשיטתו דמש"כ הרמב"ם יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין, הכונה לענין חזקת ג' שנים, אבל כבר כתבתי דא"א לומר כן דהרמב"ם לא מיירי כאן מדיני חזקת ג' שנים אלא מחזקת קנין, וסובר דאף דבגמ' לא הוזכר אלא ניר בנכסי הגר קנה ובנכסי חבירו לא קנה, מ"מ ה"נ כל מה דאמרינן בגמ' דבנכסי הגר קנה הכונה דדוקא בנכסי הגר ולא בנכסי חבירו, אבל זה באמת קשה דהא רב ששת למד דין מציע מצעות מחזקת עבד דמיירי במכירה, עוד הקשה הלח"מ לפי' ב' של המ"מ (במ"מ שם יש ט"ס במש"כ "פעם אחת" צ"ל פי' אחר) דזהו פי' הר"י מיגש דמציע מצעות הוא משום יפוי הקרקע דאיך למד זה רב ששת מברייתא דרחצו הלבישו דמיירי במה שנשתמש הלוקח בהעבד, וכתב דבדוחק י"ל דרחצו הלבישו הוא בין עבד לרב בין רב לעבד, ורב לעבד הוא משום יפוי, והנה בש"מ הביא ד' הר"י מיגש ומפרש להדיא דהלבישו היינו הרב להעבד דומיא דהציע מצעות, אבל בדברי הרמב"ם א"א לומר כן דבפ"ב מה' מכירה בהל' ב' כתב להדיא ומה היא החזקה בקנין עבדים שישתמש בהן כדרך שמשתמשין בעבדים ומביא כל הברייתא. ומוכח דמפרש דהעבד הלבישו להרב ולא הרב להעבד.
אכן מצאתי בש"מ שמביא ד' הראב"ד שכתב וז"ל כולה בנכסי הגר שצריך תיקון הקרקע או אפי' יפוי כגון סיור וכיור או הצעת מצעות, ולגבי קנין עבדים נמי יפוי הוי חזקה דאמרינן הרחיצו סכו גרדו הוי חזקה מיהו התם בעינן שהעבד יפה לרבו ובנכסי הגר בעינן הוא מיפה הנכסים, או שיתקן בהם תיקון מועיל, אבל אכילת פירות מהם אינה חזקה, ואני תמה מאין הוציאו זה ההפרש בין נכסי הגר לשאר הנכסים כי הוא בהפך וי"ל כי בנכסי הגר הם והיוצא מהם הפקר ואם זכה ביוצא מהם לא זכה בהם אבל כשתיקן בהם תיקון מועיל כבר זכה בגופן, והמחזיק בנכסי חברו בהפך כי בעל הנכסים מקפיד על היוצא מהם אם יאכל אותו אחר ואינו מקפיד על מי שמשביח נכסיו ואינו אוכל אותם עכ"ל, והנה במה שכתב לענין אכילת פירות כבר כתבתי בהל' א' שכיונתי ב"ה לדבריו בפ"א מה' מכירה, אכן מה שכתב לענין מציע מצעות שבא כאן לבאר במה שלמד רב ששת דין מציע מצעות דאינו אלא בנכסי הגר משום יפוי הקרקע וכתב דלא מהני זה אלא בנכסי הגר אבל בנכסי חברו אין בעל הנכסים מקפיד על מי שמשביח נכסיו, צריך ביאור דא"כ אמאי מהני נעל גדר ופרץ בנכסי חבירו, וכן נתן צרור והועיל להוציא או להכניס מים דהכל הוא תיקון השדה וצ"ל דסובר דבנכסי חבירו דהוי תיקון הקרקע הוא היכי דניכר גדר בעלות דהבעלים מקפידים בזה באיזה אופן שצריך להם, אבל יפוי הנכסים זהו תיקון שאין הבעלים מקפידים ולא מוכח בזה חזקת בעלות, אבל בנכסי הגר מהני גם תיקון זה משום דבנכסי הגר א"א להצריך תיקון שיש בו משום היכר בעלות כיון שהם הפקר וכל אחד יכול לעשות בהם מה שהוא רוצה, ולכן כל תיקון מהני לחזקה ורק באכילת פירות לא מהני משום דלא מוכח כלל במה שלוקח הפירות דרוצה לקנות הקרקע דגם מהפקר יכול ליקח הפירות, אבל בזה שמתקן הקרקע מוכח דהוא רוצה לקנות הקרקע.
ולפי"ז נראה דא"צ למש"כ בפ"א מה' מכירה והבאתי למעלה דברפק בה פורתא לא הוי תיקון בנכסי חבירו כיון שבודאי יחרשו הבעלים כל השדה, אלא דאפי' נחשב תיקון לא מהני כיון שבנכסי חבירו לא הוי חזקה אלא היכי דניכר חזקת בעלות ובחרישה קצת בשדה שעומדת לחרישה ודאי לא ניכר בעלות שהבעלים בודאי אינם מקפידים, אבל כ"ז הוא בחרישה קצת אבל בחרש כל השדה בודאי ניכר בעלות בעיקר החרישה שאחר לא יעשה כן, וזהו שכתב שם הרמב"ם ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה וכמש"כ שם.
אלא דמ"מ אינו מבואר מה דמדמי רב ששת דין מציע מצעות דהוי יפוי הקרקע לרחצו הלבישו גבי עבד, והראב"ד כתב דמדמי יפוי הקרקע שעושה קונה הנכסים ליפוי הרב שעושה העבד אבל זה קשה טובא דאין לזה שום שייכות דגבי עבד משום שימוש הוא וא"כ מאי נ"מ במה שנשתמש הרב בהעבד אבל גבי נכסי הגר דצריך תיקון הקרקע מנ"ל דמציע מצעות הוא תיקון הקרקע, וראיתי לרבינו גרשום בפירושו שכתב וז"ל המציע מצעות בנכסי הגר אע"ג דלא הוי לא נעל ולא גדר הוי חזקה, ואנהר לעיינין שהראה לנו ראיה לדבריו מן המשנה דחזקה כל שהוא הוי חזקה הגביה העבד לרבו קנאו דהיינו קצת שימוש ה"ק אגבהיה איהו לרביה קנייה דהיינו חזקה דקצת שימוש עכ"ל, ומוכח מדבריו דעיקר הראיה דכל מה שמהני מהני אפי' מקצת וזהו כונת הראב"ד אלא דהראב"ד למד זה מהלבישו, וכונתו דבמה שהלבישו בגד אחד לא ניכר בזה עבדות ומ"מ הוי חזקה, ונמצא דעיקר הראיה הוא דבמה דמהני מהני אפי' כל שהו אלא דכל חד כדאיתא דבמכירה גבי עבד בעינן נשתמש בהעבד וגבי קנין בנכסי הגר בעינן תיקון הקרקע, ורב ששת מייתי רק דחזקה כל שהו מהני.