אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה י
בני חבורה המקפידים זה על זה שהחליפו חלק בחלק או לוה ממנו מאכל והחזיר לו, עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין ומשום לוין ופורעין ביו"ט.
המחבר בשו"ע לא הזכיר זו ההלכה לא כאן ולא בה' יו"ט, ובטעמא דמילתא מבואר עפי"מ שכ' בב"י בטוא"ח סי' תקי"ז דהוא משום דיש ב' פירושים, פי' א' דאפי' באופן דלשאר בני אדם מותר למקפידים אסור, פי' ב' דאין נ"מ לדינא בין מקפידים לאין מקפידים, אלא דבשביל דמקפידים הם עוברים ומזכירים שם מדה ומנין ולשון הלואה, וכתבו התוס' בשבת בפ' שואל דלפי' א' קשה דלפי"ז צ"ל דהלל לא אסר אלא במקפידים והא דתנן שואל אדם כדי יין וכו' ובלבד שלא יאמר הלוני ע"כ איירי באין מקפידים, דהא במקפידים גם בזה אסור לפי' א' וא"כ מאי אמר שם לימא מתני' דלא כהלל, ולכן הוכיחו בתוס' כפי' ב' וכתב הב"י דמשום זה לא הזכיר הרא"ש הלכה זו לא במס' שבת ולא בביצה משום דלהלכה הוא כפי' ב' דאין בזה נ"מ לדינא ובשביל זה לא כתב המחבר דין זה בשו"ע.
אכן מדברי הרמב"ם כאן מוכח דיש נ"מ בזה להלכה ואפי' אם היינו רוצים לומר דהרמב"ם הביא זה אף שאין נ"מ להלכה א"א לומר כן דלפי"ז לא שייך לומר שהחליפו חלק בחלק, דהוא על מעשה שעבר דבזה הלא יש נ"מ אם החליפו כדין או שלא כדין והיה לו לכתוב לשון הגמ', וכן מש"כ או לוה ממנו, משמע דאמר לו הלוני א"כ אפי' באין מקפידין אסור להך פירושא, ואם דברי הרמב"ם הוא כפי' א' צריכים אנו ליישב קושיית התוס', ועוד דלשון או לוה ממנו דודאי משמע דאמר לו הלוני ולא השאילני, ולפי' קמא זה גם באין מקפידין אסור דהא מוקי מתני' דשואל כדי יין באין מקפידין.
ונראה דהרמב"ם ודאי סובר כפי' א' אבל מפרש באופן אחר והיינו דדינא דתנן במתני' שואל אדם וכו' ובלבד שלא יאמר הלוני אין נ"מ בין מקפידין ואין מקפידין כיון דסתמא קתני וכן הא דהלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה נמי הוא בכל גווני, אלא דכ"ז הוא בדבר חשוב קצת שדרך בני אדם להקפיד, וכמו בשואל אדם דתנן כדי יין וכדי שמן, וכן ה"נ בהא דהלל בככר דיש בו קצת חשיבות, ולכן דייק הרמב"ם לפרש הא דבני חבורה המקפידין דהוא שהחליפו חלק בחלק או לוה ממנו מאכל והיינו בדבר מועט, ובאין מקפידין אין עוברים משום לוין ופורעין דמה דאסור הלואה הוא משום דאתי למיכתב, אבל דבר מועט לא אתי למיכתב וכן גם הלל לא אסר בדבר מועט אבל במקפידין הוי דבר מועט כמו דבר חשוב, ומשום מדה ומשקל ומנין הוא כמו שפירשו בתוס' בשבת בפי' א' והרא"ש בב"מ הביא זה בשם י"מ דאפי' בגוונא דמותר לסתם ב"א כגון באומר מלא לי כלי זה אסור למקפידין, ומש"כ דמתני' דשואל אדם אפשר אפי' במקפידין שהקשו ע"ז התוס' דא"כ אפי' בשאלה אסור משום מדה יש ליישב בפשיטות דשואל אדם כדי יין לא מיירי כלל באומר מלא לי כד זה אלא בשואל כד יין כמו שהוא ובזה ודאי לא שייך איסור מדה אפי' למקפידין, ועכ"פ בעיקר מילתא הרמב"ם מפרש כפי' א' דאפי' מה דאסור לשאר ב"א אסור למקפידין ולכן כתבו כאן להלכה: