אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ו · הלכה א

פרק ו

כל דבר שחזקתו שהוא גנוב אסור ליקח אותו וכן אם רוב אותו הדבר שהוא גנוב אין לוקחין אותו, לפיכך אין לוקחין מן הרועים צמר או חלב או גדיים אבל לוקחין מהן חלב וגבינה במדבר אבל לא בישוב, ומותר ליקח מן הרועים ארבע צאן או ארבע גיזות של צמר מעדר קטן או חמש מעדר גדול שאין חזקתו שהוא גנוב בדבר זה.
בב"ק דף קי"ט איתא גזלן מאימתי מותר ליהנות ממנו, רב אמר עד שיהא רוב משלו ושמואל אמר אפי' מיעוט שלו, אורי ליה רב יהודה לאדא דיילא אפי' מיעוט משלו, והמ"מ כתב כאן שפסק כרב אבל באמת אינו כן דבפ"ה מהל' גזילה הל' ח' פסק להדיא כשמואל דאפי' מיעוט משלו מותר, ותמה שם המ"מ במה דכאן פסק דרוב אותו הדבר גנוב אסור, וחילק שם המ"מ בין רוב הדבר לרוב הממון דרוב הדבר אסור ורוב הממון מותר, והיש"ש הביא דברי המ"מ והקשה מה בין זה לזה דכמו מיעוט הממון שיש בידו בהיתר מתיר ואין אנו הולכין אחר הרוב אמאי לא יתיר מיעוט הדבר היינו דאף דרוב הדבר הוא בגנבה לא נלך אחר הרוב ונאמר דהוא מהמיעוט דאינו בגנבה, וכתב היש"ש משום דמיעוט הממון הוא ודאי שלו, ורוב הממון אינו ודאי גזל אלא בחזקת גזל, ולא משמע בדברי הרמב"ם כתירוצו דהוא כתב ואם הי' מיעוט משלו אע"פ שרוב ממונו גזול, ומוכח דהוא גזול בודאי. ומצאתי שהקשה כן הט"ז וכתב דגבי רוב הממון יש מיעוט בעין והו"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי, וקשה לי דהא כתבו התוס' בב"מ דף ו' דקבוע לא הוי אלא כשהאיסור וההיתר ניכרין וכן כ' בספר הכריתות דמשו"ה אינו אסור כל העולם משום נחל איתן דלא שייך קבוע כיון שאין האיסור וההיתר ניכרין, ועוד דעיקר מילתא אינו מובן דאמאי יהי' מותר במע"מ, ואף דהרמב"ם כאן כתב ג"כ אם רוב אותו הדבר גנוב היינו דאם אין רוב הדבר גנוב אין אנו מחזיקין בגנובים כלל דמהיכי תיתי נחזיק המוכר לגנב מטעם ספק, אבל הכא שרוב הוא גזלה ורק משום קבוע כמע"מ אמאי יהי' באמת מותר בספק.
ונראה ע"פ מה דאמר בירושלמי דקדושין פ"ב גבי חטף סלע מידה וקדשה אמר ר' יוסי אלו אמר כלי יאות, סלע דרכו להתחלף, ודברי הירושלמי קשה דאכתי במה זכה הגזלן בהסלע, ונראה דכיון שדרך הסלע להתחלף כבר נתייאש הנגזל מגוף הסלע ואין עליו אלא דמים דהא לא יוכל למצוא אצלו גוף הסלע שלו, ואף דגמ' דידן לא ניחא ליה בהך תירוצא ומוקים בדשדיך, נראה דהירושלמי סבר יאוש קני וגמ' דידן סבר יאוש לא קני דהכא ליכא יאוש וש"ר דהא חטף סלע מידה וקידשה.
ועכשיו מיושב דבפ"ו מה' גזילה היכי דאין הממון מסויים ולא מיבעי במעות אלא אפי' בחפצים מיירי כגון תבואה וכה"ג שיש לו ג"כ משלו, וכן פסק שפיר כשמואל דאפי' מועט משלו מותר, דכיון דיש להגזלן כמו אותם שגזל א"כ כבר אינו חושב הנגזל שיוציא מיד הגזלן הגזילה בעין, והוי כמו הא דאמר בירושלמי סלע דרכו להתחלף, וכיון דהוי יאוש וביד הלוקח הוי יאוש וש"ר, ולכן אף דלכתחלה אסור ליקח מן הגזלן לאחר יאוש, מ"מ כיון דהוי גם ספק שמא הוא של הגזלן לכן מותר אבל הכא הא לא ידעו הבעלים כלל שגנבו דהא מיירי בכגון רועים ושומרי פירות שהבעלים לא ידעו שגנבו משלהם, וא"כ ליכא יאוש ואם יקנה הוי גזל גמור ולכן אסור אם רוב אותו הדבר גנוב:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה