אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה טו

הלכה יד

מי שגנב כלי ושברו או פחתו או נשבר או נפחת מאליו אין שמין לו הפחת אלא רואין כמה הי' שוה אותו הכלי ומשלם לבעלים שנים בדמיו והכלי השבור יהי' לגנב, ואם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור וישלם להם הפחת והכפל שומעין להם.
השגת הראב"ד: מי שגנב כלי וכו'. א"א אע"פ שאמרו אין שמין לגנב ה"מ בקרנא אבל בכפלא שמין דומיא דגזלן והשכל מורה כן עכ"ל.
כתב המ"מ דהרמב"ם סובר דכיון דאמרינן אין שמין לגנב משמע בכל חיובי גנב ובין בקרן בין בכפל והביא עוד מירושלמי דילפינן דאין שמין לגנב מדכתיב חיים שנים ישלם חיים ולא מתים א"כ הוא בין בקרן בין לכפל, אך באמת צריכים אנו לבאר דברי הראב"ד דלכאורה אין פירוש לדבריו, דהנה בהא דאין שמין לגנב ולגזלן יש שני פירושים, הא' הוא פירש"י והתוס' דגנב וגזלן צריכים לשלם כלים שלמים או דמים ואינם יכולים לפטור א"ע בשברים אפי' בתורת תשלומין, ודרשא דישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין ליכא בגנב וגזלן וכן כתב הרשב"א, והב' היא שיטת הרשב"ם בתוס' בב"מ דף צ"ט והרמ"ה בנמוק"י בב"ק דעיקר הדין הוא לענין פחת דשואל ונזקין מכיון שלא קנו הכלי השבור אינם חייבים אלא ההיזק שהי' בשעת השבירה ומה שהופחת אח"כ הוא לבעלים, אבל גזלן מכיון שקנה בשינוי צריך לשלם כל דמי הגזלה והשברים לגזלן, והרמב"ם ע"כ אינו יכול לפרש כב' הפירושים דכפי' הא' א"א דהרמב"ם פסק להדיא בפ"ג הל' י"א דדין הגנב לשלם הקרן והכפל מן המטלטלין שלו וא"כ ה"ה סובין וכפי' הב' ג"כ א"א דהא כתב דאם רצו הבעלים ליטול הכלי השבור שומעין להם.
ומבואר דהרמב"ם יש לו שיטה שלישית דדין אין שמין הוא ודאי עיקר דינו לענין פחת דאין הנגזל מפסיד בפחת הנבלה או פחת השברים משום דצריך הגזלן לשלם כל שיווי הגזלה אלא דמ"מ אם יחפוץ לשום לו השברים כמו ששוים בעת הגוביינא, וכדאמר בגמ' בדף י"א השתא אי בעי למיתב לי' כמה נבלות יהיב ליה, דאין חילוק לשיטתו ממזיק לגזלן בזה, ורק דהטעם אינו כמו שכתבו הרשב"ם והרמ"ה משום דקנאו בשינוי, אלא דהכי הוא עיקר דינא דאין שמין דילפינן מחיים שנים ישלם דצריך לשלם לו כמו שהיו חיים, ולפנינו עוד נבאר מזה.
ועכשיו נבוא לדברי הראב"ד דלדברינו אין להם שום ביאור דבשלמא אם הרמב"ם הי' מפרש הא דאין שמין כפירש"י ותוס' דאין יכול לסלק בסובין הי' שפיר מבואר דסובר הראב"ד דה"מ קרן אבל כפל יכול לסלק בסובין וממילא דכ"ש דיכול לשלם בשברים שלו כדאמר בגמ', אבל כיון דהראב"ד לא השיג עליו בפ"ג, וע"כ דהולך בשיטת הרמב"ם בזה וע"כ דמפרש הא דאין שמין נמי כמו שפירשנו לדעת הרמב"ם וא"כ מאי שייך אין שמין דהוא לענין פחת נבלה לכפל הא כפל בודאי צריך הגנב לשלם משלו ואיזה שייכות הוא לפחת נבלה דזה לא שייך אלא לדין הקרן דאין אנו אומרים דהבעלים צריכים לקבל הנבלה והשברים והגנב והגזלן צריכים רק להשלים ההיזק והוא רק לענין הקרן אבל לענין כפל אינו שייך כלל.
והנראה בדעת הראב"ד דהנה זה ודאי דאינו סובר דרשא דירושלמי דחיים שנים ישלם ולא מתים דא"כ מפורש גם בכפל, וע"כ דסובר דכיון דבגמ' דילן לא הזוכר דרשא זו וגם רב דריש מקרא דחיים דקרן כעין שגנב, א"כ אין לנו דרשא על אין שמין, ולכן עיקר דרשא הוא רק מאשר גזל, וכיון דהרמב"ם סובר דמיירי באופן דלא קנה בשינוי, ורק דמ"מ אמרינן דאינו יכול לפטור עצמו בכלים שבורים, לכן סובר הראב"ד דכיון דבאמת הכלי השבור הוא של הבעלים כמו שכתב הרמב"ם דאם רצו ליטלו שומעין להם, ורק דאינו יכול לפטור עצמו מתשלומי הקרן אם אינו כעין שגזל, לכן לענין כפל יכול הגנב לומר טול שלך בתורת כפל דלא אמרה תורה שהכפל יהי' דוקא משל הגנב, אלא ישלם שנים ואם לא יוכל לפטור עצמו מחיוב קרן במה שמשיב לו את שלו, יפטור עצמו בהשבה מחיוב כפל וכמו שמחיוב קרן אי לאו קרא דכאשר גזל הי' פוטר עצמו בהשבה כן פוטר עצמו מחיוב כפל בהשבה, אלא דמ"מ הפחת צריך לשלם דלא דמי לכחשא דלא הדרא לגבי קרן דאינו צריך להשלים הפחת, דבזה אמרינן דכיון דהוי כאשר גזל ממש ליכא דין תשלומין כלל, אבל בכחשא דלא הדרא והיזק ניכר הרי זה החלק אינו משיב לו.
אך בעיקר מילתא מה דהביא המ"מ מה דאמר בירושלמי דהא דאין שמין ילפינן מאשר גזל ומחיים שנים ישלם, וכתבנו דלהראב"ד לא ילפינן אלא מאשר גזל ולא מחיים, קשה טובא דהרמב"ם בפ' ב' מה' גזלה הל' ב' כתב להדיא דהא דשינוי קונה ילפינן מאשר גזל, וע"כ דהיכי דלא נשתנה לגמרי הוי כאשר גזל וכיון דגזל כלי ושברו סובר הרמב"ם דלא הוי שינוי איך ילפינן מאשר גזל, ועוד קשה דבדף צ"ד הוכיח הגמ' מדשמואל דאמר אין שמין דסבר שינוי קונה, וכבר הקשה כן הגר"א ז"ל בסי' שנ"ד ועמד בתימה על שיטת הרמב"ם, ובעה"י בהל' גזלה פ"ב נברר בזה:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גניבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה