אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה י
הנהרות שבארץ ישראל והנסין שבים הגדול שבתוך התחום של א"י הרי הן כא"י, ושחוץ לתחום כחו"ל ובהלכות תרומות יתבארו תחומי א"י ובבל כא"י לגיטין.
בגמ' גיטין דף ז' ע"ב תנא חדא המביא גט בספינה כמביא בא"י ותניא אידך כמביא בחו"ל, ואמר ר"י לא קשיא הא ר' יהודא הא רבנן, והיינו דלר"י לא הוי ספינה כא"י רק בגוששת כמו לענין תרומה, ולרבנן ספינה כא"י גם באינה גוששת, והתוס' שם בד"ה הא ר"י הא רבנן הקשו וכי מה ענין גט אצל מעשר אטו המביא גט בעליה בארץ ישראל יחשב כמביא בחוצה לארץ משום דעפר הבא מחו"ל פטור ממעשר.
ונראה דהנה ר"ז אמר שם בגמ' דעציץ נקוב המונח ע"ג יתדות תליא במחלוקת ר"י ורבנן, ודחה זה בגמ' דעד כאן לא אמר ר' יהודא אלא בספינה העשויה לברוח, וביאור הדברים דכיון דעשויה לברוח לאו שם מקום א"י עלי', ויתבאר בזה מה שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר שני הלכה ה' דהנוטע בספינה חייב בערלה ורבעי, ולא הצריך הרמב"ם שתהי' הספינה גוששת, וכתב המל"מ בפי"ד מהל' בכורים דאף דהרמב"ם פסק דספינה אין דינה כארץ ישראל אלא בגוששת, וס"ל דלא נחלקו ר"י ורבנן בזה, דאימתי דר' יהודא בא לפרש וכמש"כ בפה"מ פ"ב דחלה, אכן ממה דסתם לן תנא בפ"ק דערלה דהנוטע בספינה חייב בערלה ולא נזכר שצריך שתהי' גוששת, וכתב ע"ז המל"מ דמזה הוציא הירושל' דינו לחלק בין זרעים לאילן, דבירושל' פ"ק דערלה איתא הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, אך באמת אינו שייך דין גוששת לדין נקובה דבדין הנוטע בעציץ שאינו נקוב מפרש הירושלמי בטעמא מפני שהשרשים מפעפעין, אבל באמת הא נלמד זה מונטעתם ולדברי המל"מ אין שייך זה לונטעתם, אך נראה דהוא דין דאזלינן בתר נטיעה, וכמו נטע ואח"כ הקדיש ועוד דינים דאזלינן בתר נטיעה, ולכן לא איכפת לן מה דעשוי לברוח.
והנה בזה דאמרינן שם בירוש' דזרע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל אילנות הוא כנקוב אצל זרעים. ואי אמרינן דצריך נקיבה ממש א"כ אכתי הא לא ניקבה, ועל כרחין משום דבדרך זריעה תליא וכדאמרי' בשבת דף ק"ח התם לאו היינו רבותי' הכא היינו רביתי', וכן הזורע בכלי אדמה שהשרשים יכולין לבקוע, והיינו אע"ג שלא בקעו עוד.
והנה הרמב"ם כתב בפ"ב מהל' בכורים הלכה ט' בדין בכורים דמביא מן הגדל בגג או בחורבה ולא הצריך גג מערה ומוכח דלא כתוס' גיטין, וע"כ הטעם משום דהוי כקרקע ממש לא נצרך נקיבה, ואף דבגמ' מחלקינן, סובר הרמב"ם דזהו לר"ל, אבל ר"י סובר דתנאי היא ותרי ברייתות פליגי, וברייתא האחרונה סוברת בגג וחורבה דמביא וקורא, ובעציץ וספינה סובר דמביא ואינו קורא, ועכ"פ סובר הרמב"ם דבגג מביא וקורא, וא"כ ספינה דקיי"ל ספינה טהורה שאין דינה כמו כל הכלים, לכן הוי דינא כמו בית וקייל"ן כרבנן דמיא כארעא סמיכתא דמיא, וע"כ ספינה הוי כמו בית, וקרקע הספינה הוי כמו קרקע הבית ודרך זריעה בכך ולא בעי נקיבה, [ויש לצרף לזה דברי הר"ש גבי מגדל במס' אהלות דכיון שהוא קבוע לגמרי לא הוי כמטלטל כלל והוי כבית והכא ספינה קבועה בתוך המים].
ובביאור דברי הגמ' דמנחות נראה דר"ל הוי סבר דטעמא דמביא ואינו קורא הוא משום דלא הוי מן המובחר, ומייתי ראי' דאם הביא קידש, ובגג דמערה וחורבה וכן עציץ נקוב הוי מן המובחר, וע"ז מייתי ר' יוחנן דאיכא ברייתא דמחלק באופן אחר דעציץ וספינה אינו מביא כל עיקר ומשמע דבכל גווני, דאם לא הו"ל לחלק בעציץ וספינה גופא, ולכן אינו משום מן המובחר, דבעציץ נקוב הוי מן המובחר וע"כ משום בארצכם, ומדקתני שבמערה ושבחורבה מביא וקורא מוכח דלא הוי שלא מן המובחר ובכל גווני, דאפי' גג דבית אין כאן חסרון משום מן המובחר דיכול ליתן הרבה קרקע, ועכ"פ ר' יוחנן לא סבר כר"ל דהחילוק בין נקוב לאינו נקוב בדין מן המובחר.