אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ז · הלכה ב

פרק ז

בא הבעל וערער ואמר לא גרשתיה מעולם, וגט שהובא לה מזויף הוא יתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר שהרי אינה מגורשת.
תצא והולד ממזר, כתב המ"מ ומשמע ודאי שהוא מחזיקה באשת איש גמורה והו"ל ממזר גמור מן התורה, ונראה שהוא סבור דאע"ג דקיום שטרות דרבנן הכא שהבעל מערער וטוען בברי שמזויף הוא והיא אינה יודעת בזה דבר וחתימת העדים אינה מצויה (לקיימו) העמד אשה על חזקתה דהו"ל אשת איש עכ"ד. והנה אינו מבואר לשיטת הרמב"ם מה דמהני קיום של השליח שאמר בפ"נ ובפ"נ ולא מהני ערעור הבעל, וכדאמר בגמ' דאי אתא בעל ומערער לא משגחינן בי', דהא מה דמהני קיומו של שליח אמרי' בגמ' משום דד"ת א"צ קיום והאמינו רבנן לע"א, אבל אם מה"ת צריך קיום הא אין ע"א נאמן לקיים.
ונראה דשיטת הרמב"ם דסובר דאם בא בעל ומערער צריך קיום מדאורייתא היינו משום דכיון דכל עיקר כללא דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד היינו משום דלא חשידי אינשי אזיופא, והיינו דחזקה אין אדם מזייף בדבר העתיד להתגלות, [והבנת הדברים כמו שכתב הרמב"ם בטעמא שהאמינו חכמים לעד מיתה, וכתב הרמב"ם שלא הקפידה תורה על העדת שני עדים ושאר משפטי העדות, אלא בדבר שאין אתה יכול לעמוד על בוריו אלא מפי העדים, אבל דבר שאפשר לעמוד על בוריו שלא מפי העד הזה, ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת לא הקפידה תורה עליו וכו', לפיכך הקילו חכמים בדבר זה, וביאור דבריו דכיון שאין דין מסוים בתורה שלא להאמין ע"א באופן זה דעבידי לאיגלויי, לכן יש רשות לחכמים להאמין לע"א]. וסובר הרמב"ם דכל עיקר מה שמעמידין השטר בחזקתו הוא משום דסתמא דמילתא לא מזייף, אכן זהו רק אם אין עליו עוררין. אבל אם בא הבע"ד ומערער כיון דמצויין בעולם רמאים דחציפי לזייף שטרות, לא נימא תו להעמיד השטר בחזקתו, והנה לפ"ז הי' מן הדין דלא רק ערעור הבעל, אלא גם אם יערער אחר כבר יצא השטר מחזקתו, אך הא אמרי' בגיטין דף ט' דאין ערעור פחות משנים, ורק ערעור דבעל הוא דמהני, וטעמא כיון דאינו בעלים על השטר ואין לו שום שייכות להשטר לא שייך שיגרע כח השטר, אבל הבע"ד יש לו כח לגרוע כח השטר, ולכן אם הבע"ד מערער ומפסיד השטר חזקת שטרות, כיון שיצא עליו ערעור, צריך כבר קיום מן התורה, וממילא דבעי שני עדים, ומה דלא מהני קיום דחד ויהי' דינו כמו ע"א בהכחשה, אלא דזה ל"ק דכיון דכבר אבד השטר חזקת נאמנות דידי' תו לא מהני ע"א, אבל אם העיד מקודם בפני נכתב ובפני נחתם ומהימנינן לי' משום דלא מרע נפשי', לא יהי' נאמן אח"כ כבר הבעל בערעורו, דלא מהני ערעור נגד העד, ואין להקשות דבכל שטר יהי' מהני קיום ע"א היכי דטענינן מזויף, כיון דאין בזה דטענינן ריעותא של השטר, וכיון דאין לנו טענת הבע"ד יהי' מהני, דזה ל"ק דכיון שהצריכו חכמים קיום, א"כ כבר הצריכו דיני קיום, ונראה דזהו ביאור הדברים מה דרש"י מפרש הא דאמר בגמ' גיטין דף ג' אטו הכא כי אמרי ידעינן מי לא מהימני דהיינו אם אמר ידעתי דנאמן, והקשו בתוס' דבכל דוכתא משמע דידעתי לא מהני, אכן הכונה דידעתי צריך להיות מהני, דמתחילה לא צריך כי אם להחזיק השטר בחזקתו, וסגי בע"א ומהני גם ידעתי, ורק דהתקינו בפני נכתב משום דלא ליתו לאיחלופי א"כ שפיר התקינו בפני נחתם, ונ"ל הפי' דרבא נמי מודה דמה דהצריכו בפני נכתב היינו דממילא יהי' בירור על לשמה, אבל אין עיקר הגזרה משום לשמה, אלא דמשום איחלופי גזרו דלימא בפני נכתב דממילא יהי' בירור על לשמה. (ועמש"כ רבנו בהל' כ"ד).

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה