אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ו

הלכה א

ומנין שלא יהיה מחוסר מעשה אחר כתיבתו שנאמר וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה הוא הגט הכשר, יצא דבר שמחוסר קציצה אחר הכתיבה, לפיכך אם כתב גט על קרן הפרה, ואם חתך הקרן אחר שכתבו ונתנו לה אינו גט, וכן אם כתב במחובר אע"פ שחתמו בו העדים אחר שתלשו ונתנו לה אינו גט.
המחבר בשו"ע סי' קכ"ד סעיף ד' כתב, אין כותבין גט במחובר אפי' יתן לה המחובר כמו שהוא דבעינן ונתן בידה, וכתב הגר"א ז"ל ע"ז הרא"ש שם ממש"ש בעלה של עציץ נקוב דשקיל וכו', וכונת הגר"א הוא ממש"כ הרא"ש שם בסי' כ"ב והוא מדברי התוס' דאין האשה קונה את הגט שכתוב על עלה של עציץ נקוב במשיכת העציץ או בהגבהתו כ"ז שלא פסקה יניקת העלה, ומוכח דסובר הרא"ש דבמה שנתן בידה לא פסקה יניקת העלה והעציץ נחשב אכתי עציץ נקוב, וכמש"כ הרא"ש אח"כ, וקמ"ל דלא גזר אביי היכי דיהיב לה העציץ בפסיקת היניקה כגון בעלי', או שיש דבר המפסיק בין העציץ לקרקע, וכונתו דאף שאם נתן בידה ונשאר בין אצבעותי' ריוח משהו שיהי' פתוח הנקב לקרקע, ולגבי גט הוי שפיר ונתן בידה, [וצריך לעיין בזה מד' הירוש' שהביא הגרעק"א דאמר דבעי שיהי' כולו בידה הובא בפ"ת]. ולכן כתב הרא"ש שפיר דגבי עציץ נקוב כיון דמחובר מיקרי אין האשה קונה כיון דדינו כקרקע, ומוכח מדברי התוס' והרא"ש דקרקע אינו נקנה בתורת חצר דהא יד לא גרע מחצר, אכן הרמב"ן מוכח דאינו סובר כן, דכתב שם בהא דהביא דרשת הירושלמי למעט מחובר מספר, כתב וז"ל ומיהו בגמ' דילן לא דרשי הכי ספר כלל, ומשמע דלמאן דדריש לא נפקא לי' ממחוסר קציצה כשנתן לה אילן וקרקעו דדמי למניח גט בחצרו וכתב לה מתנה עליו, ומוכח מדבריו דהי' אפשר לקנות האילן בתורת חצר, דאין לומר דכונתו שיתן לה האילן והקרקע הכל בקנין שטר דא"כ לא דמי למניח גט בחצרו, דהתם יש כאן נתינה בתוך ידה אלא שבא בבת אחת וגיטה וידה באין כאחד, אבל הכא אם נימא דהאילן והקרקע יהיו שניהם קרקע אחת ותקנה בשטר א"כ אין כאן גט בתוך ידה, וע"כ דכונתו שיתנה מפורש דהקרקע תקנה בשטר והאילן בתורת חצר, דזה דמי למניח גט בחצרו וכתב לה שטר מתנה עליו. (וכמו שסובר כן הנמק"י להדיא בב"ב דכתב דלמעלה מד"א קנה בחצר, וכן מוכח מד' התוס' ב"ק דף י"ב ד"ה למה לי דיש קנין חצר לקרקע).
והנה במה דמוכח מדברי הרמב"ן דלגמ' דידן דלא נפקא לן מספר גם בזה יש גדר מחוסר קציצה והדבר מחוסר ביאור דהיכי אפשר למעט בנתן לה המחובר מדין מחוסר קציצה, והנה הרשב"א כתב דמחובר נתמעט או משום דרשא דספר או משום דבעינן דבר הניתן מיד ליד, ומשמע מדברי הרשב"א דאפשר דגם גמ' דידן יליף מספר, שכתב ואע"ג דבגמרין אמרינן ספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא, מ"מ מדאפקי' בל' ספר קמ"ל דספירה בתלוש בעי עכ"ל אכן הריטב"א כתב דא"א דגמ' דידן יליף מספר דא"כ לא הוי מכשר בעציץ נקוב דדינו בכ"מ כמחובר, ורבא דפסיל הוא רק מגזירה שמא יקטום, וגם משום דבר הניתן מיד ליד סובר הריטב"א דאין למעט דא"כ הוי פסול בעבד כדממעטינן גבי אונאה והכא כשר על יד של עבד, אלא דדוקא התם דשני קרא בדבורי' דכתי' או קנה מיד עמיתך, והוכיח עוד מזה דמרבינן מידה גגה חצרה וקרפיפה, והנה אף דאנן על דבר הניתן בידה אמרינן דלא קאי על קרקע, ולא על ידה דאינו קרקע, אבל כונת הריטב"א דכיון דמרבינן מידה גם חצרה א"כ לא בעינן דבר הניתן מיד ליד ואפשר דבר הניתן מחצר לחצר, וזהו גם מחובר דמחצרו נעשה חצרה, ולכן כתב הריטב"א הטעם משום דבעי לקיומי קרא כפשטי' דיהי' אפשר ליתן גם בידה ממש, וזה א"א אלא בדבר תלוש, דאילו מחובר א"א ליתן בידה אא"כ קוצצו, וזה כבר נתמעט מדין מחוסר קציצה, והנה לכאורה בדברי הריטב"א דכיון דכתיב ונתן בידה ובעי לקיומי כפשטי', לכן פסול הגט שהוא מחובר אף שאפשר ליתנו בחצרה כיון שא"א ליתנו בידה, ולפי"ז עיקר פסולא אינו משום מחוסר קציצה, אלא דע"כ אנו צריכים לדין מחוסר קציצה דבלא דין דמחוסר קציצה הוי אפשר לקיומי קרא כפשטי' דהא אפשר לקצצו וליתנו בידה.
אכן אפשר לומר באופן אחר, דבדין ונתן בידה לא מסתבר שיהי' דין דבעי לקיומי קרא כפשטי' דהיכן מצינו זה, דלא אשכחן כה"ג אלא בדין כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וזה לא שייך אלא במידי דבעי לפחות לכתחלה, ע"כ אפשר דאינו פסול כלל בדין ונתן בידה, אלא דהוא דין בכתיבת הגט, דאין לכתוב גט במחובר לקרקע משום דצריך להיות ראוי גם לנתינה ביד כפשטי' דקרא, וכיון שאינו ראוי לנתינה ביד לכן פסול לכתיבת הגט, ועכשיו מבואר שפיר דברי הרמב"ן דעיקר פסולו דמחובר הוא משום מחוסר קציצה, משום דעיקר הפסול הוא בכתיבת הגט, אלא דאפילו כשנכתב הגט בתלוש, והשרישו ואח"כ יתן לה הגט במחובר, אף דלפי דברינו הי' צריך להיות כשר, כיון דבשעת כתיבה הי' בהכשר, ובדין נתינה ליכא פסולא, הי' אפשר לומר דשייך לחול פסול גם אחר שנכתב כיון שאסור לכותבו במחובר, אבל באמת א"א לומר כן כדמוכח מדברי התוס' בדף ד' דהקשו מהא דקתני עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש, דכיון דכתיבה הי' בתלוש איך אפשר לחתימה שתהא במחובר, ותירצו שכתבו על אילן תלוש והשריש וחתכו, וכ"כ הריטב"א עצמו בשם הרא"ה לחד תירוץ, (חסר).

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גירושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה