אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ב

פרק ה

אסור ליהנות בדבר הגזול ואפי' לאחר יאוש והוא שידע בודאי שדבר זה הוא הגזילה עצמה כיצד ידע בודאי שבהמה זו גזולה אסור לרכוב עליה או לחרוש בה.
כתב המ"מ דהא דאמרינן בהגוזל גבי דינא דמלכותא דינא דילמא משום דמייאשי מרותייהו מינייהו התם משום דאיכא יאוש וש"ר שנמסר לרבים, ובהלכה ג' דכתב הרמב"ם גזל דקלים ועשה מהן גשר אסור לעבור עליו כתב המ"מ דמיירי בשלא נמסר לרבים, וכתב הלח"מ דזהו דוחק דודאי דרבינו איירי בגוונא דאמרה הגמ' בהא דגזל דקלים דהיינו דנמסר לרבים, ובזה אפשר לומר דבדבריו מדוייק דהוא באופן אחר דבגמ' מיירי לענין דינא דמלכותא דקטלי דיקלא וגשרי גישרי ועברינן עלייהו והיינו שנמסרו הגשרים להמדינה לעבור, אבל הרמב"ם כתב דינו בגזלן פרטי שגזל דקלים ועשה גשר וא"כ לא מיירי בפשוטו במסרו לרבים, והוציא מהגמ' רק דין זה דעשיית גשר מהדקלים לא הוי שינוי וכמש"כ המ"מ, אלא דעיקר דינא דנמסר לרבים דזהו מדברי הרשב"א הוא באמת חדוש דהא לא היה שום קנין ע"י הרבים לקנות הגזלה, וזהו דעת רש"י שכתב דלא הוי ש"ר. ומה שכתב הלח"מ דהרמב"ם יפרש כפירש"י דהא דאמר היכי מייאשי היינו דהיכי מהני יאוש דהא ליכא ש"ר בודאי פירש"י הוא דחוק ומשום זה חלקו התוס' ופירשו דהיכי מייאשי היינו דלמה נתייאשו דהיו יכולים לתבוע העוברים לדין שישלמו להם, וראיתי בדק"ס שבכת"י הגירסא אמאי מייאשי וזהו כפי' התוס'.
ולכאורה יש להוכיח דהרמב"ם אינו סובר כשיטת הרשב"א וכפי' התוס' דא"כ כל הקושיא הוא דלמה מתייאשים שהיה להם לתבוע את העוברים לדין, וא"כ עיקר החדוש הוא דאין יכולים לתבוע אבל לא דמותר לעבור כיון דעכ"פ מתייאשים, והרמב"ם כתב בפ"ו דינא דמותר לעבור עליו, אלא דאין זה הוכחה דתפס לשון הגמ' דמינה שמעינן ג"כ דאין יכולין לתבוע שבדין נטל.
אכן בעיקר מה שהוצרך הרשב"א לחדש הך דינא דנמסר לרבים נראה דלא צריך לזה דמה דאיתא בגמ' אמר רבא בודאי צ"ל רבה מדאמר לו אביי דהכי אשכחן בכולי דוכתא, וכן ראיתי בדק"ס שבכת"י ה' הגירסא רבה, ורבה הא סבר דיאוש קונה, ושפיר הקשה לו אביי לשיטתו אבל לדידן באמת לא מהני יאוש אפי' בנמסר לרבים, דלא הוי שינוי רשות וכנ"ל, ועכשיו מיושב דשפיר כפי' התוס' וכהגירסא אמאי מייאשי ומ"מ שפיר פסק הרמב"ם דמותר לעבור עליו כיון דלא קיי"ל כרבה.
והנה הגר"א ז"ל בסי' שס"ט סק"ז במש"כ הרמ"א מיהו אם מסרו לרבים וכו' כ' ע"ז וז"ל ודעת הטור אף ביאוש לבד מותר והיינו כפי' התוס' ולא ס"ל חילוק של המ"מ דמה שמסרו לרבים הוי ש"ר וכדעת רש"י בזה עכ"ל, ולכאורה דבריו אינם מובנים דהטור לא כתב כאן כלל דמהני גם בלא ש"ר ולא הביא אלא דברי הרמב"ם בהלכה זו, ואח"כ הביא דין מלך שכרת אילנות לענין דינא דמלכותא שהביא הרמב"ם בפ"ו הל' י"ז. אך כונתו בודאי לשיטת הטור בסי' שנ"ג הביאה המחבר בס"ב דשינוי השם החוזר לברייתו עם יאוש קונה וכ"ש דשינוי מעשה החוזר עם שינוי השם מהני עם יאוש ועמש"כ שם הגר"א ז"ל, ולפי"ז מש"כ כאן ולא ס"ל חילוק של המ"מ אינו דמוכח דהטור אינו סובר חילוק זה, רק דבריו הם על מש"כ והיינו כפי' התוס', וע"ז כ' ולא ס"ל חילוק של המ"מ וכו', והיינו דמדלא כ' התוס' דמה שנמסר לרבים הוי ש"ר לחלוק על רש"י שכתב להדיא דלא הוי ש"ר, וע"כ דגם התוס' סוברים דלא הוי ש"ר אלא דהולכים לשיטתם בסוכה דף ל' דזהו שיטת הטור כמש"כ שם הגר"א דשינוי החוזר עם יאוש קונה, והכא הוי שינוי החוזר כמש"כ המ"מ. ואף דהתוס' שם כתבו דשינוי מעשה החוזר לא מהני עם יאוש וע"כ דאיכא קצת שינוי השם דאי לא"ה לא מיקרי שינוי מעשה סובר הגר"א דמעצים לגשר הוי שינוי השם גמור:

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה