אבן האזל על משנה תורה, הלכות ברכות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה טו
אע"פ שאין ברכת המזון צריכה יין אם בירך על היין כמנהג שאמרנו צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ולשטוף אותו מבחוץ וימלאנו יין חי וכיון שהגיע לברכת הארץ נותן לתוכו מעט מים כדי שיהא ערב לשתיה ואין משיחין על כוס של ברכת המזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ברכת המזון וברכת היין וישתו.
והטור בסי' קפ"ב חולק על דברי רבינו ופסק דברכת המזון טעונה כוס וכתב וכיון שטעון כוס צריך לחזור אחריו ולא יאכל אא"כ יהיה לו כוס לברך עליו ברכת המזון, אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת כדחזינן באמימר שלן בתענית במוצאי שבת מפני שלא היה לו כוס להבדיל עליו דכיון דברהמ"ז טעונה כוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל.
והמג"א בסי' קפ"ב השיג על דברי הטור דמדמי כוס של ברהמ"ז להבדלה, אבל באמת מקור דברי הטור הוא מדברי התוס' והרא"ש בברכות דף נ"ב ע"א דהקשו אהא דאמר בגמ' ומניחו עד לאחר המזון והא אמרינן בפסחים אסור לטעום קודם הבדלה ואמימר לן בתענית לפי שלא היה לו יין להבדיל ותירצו בתוס' דשאני אמימר שהיה סבור שיהיה לו כוס ומוכח מדברי התוס' דכאן אם היה לו כוס למחר לא היינו מתירין לאכול קודם הבדלה וכן כתב הרא"ש להדיא דמיירי באינו מצפה שיהיה לו כוס למחר. ולכאורה מה בכך שיהיה לו למחר כוס הא אם לא נתיר לו לאכול אלא להבדיל הרי אח"כ יאכל בלא כוס של ברהמ"ז ומוכח מזה דבאמת אסור לאכול אם לא יהיה לו כוס וצריך להמתין סעודה אחת כמו בהבדלה, והגר"א בביאורו כתב על דברי הטור דמקורו מדברי הרא"ש אלו, ובד' התוס' ע"כ צריך לפרש כד' הרא"ש דאילא"ה למותר כל הך חידושא שהיה מצפה אמימר שיהיה לו כוס למחר דמה איכפת לן אם גם צריך להתענות כל היום מ"מ הכא אם יבדיל מקודם ע"כ יאכל ויברך בלא כוס ולכן זה דוחה וע"כ דלא מסתבר להתוס' לומר דמצד אחד יהיה חמור כוס של הברכה מאכילה קודם הבדלה ומ"מ יהיה מותר לאכול בלא כוס ובהבדלה אסור לאכול אפי' אין לו כוס, וע"כ דאין נ"מ, זהו ביאור ד' הטור וזהו כונת הגר"א ז"ל שכ' דמקור דבריו מד' הרא"ש ובאמת הוא מד' התוס'.
אכן ח"ג הגריח"ס שי' אמר דאפשר דלעולם מותר לאכול אם אין לו כוס לברהמ"ז ומ"מ כ' הרא"ש דלא היה מצפה שיהיה לו למחר כוס והוא משום דס"ל דעיקר ההיתר בכאן לאכול קודם הבדלה הוא בשביל דחשבינן ליה כאילו אין לו יין משום שהיין צריך לברהמ"ז וקשה הא אפשר שלא לאכול וא"כ יש לו יין ואף דבאמת אח"כ יאכל בלא כוס אבל לא נוכל לחשבו כאילו אין לו יין כיון דהבדלה דוחה האכילה דהא אסור לאכול קודם הבדלה אפי' באופן שאין לו, וע"ז תירץ דמיירי שגם למחר לא יהיה לו יין וא"כ גם אם יתענה היום ותהיה אכילה ראשונה למחר ג"כ ע"כ יברך ברהמ"ז בלא כוס וא"כ לאותו הסעודה הראשונה שיאכל אם היום או למחר צריך לו כוס זה וממילא נחשב אין לו יין ואף דגם עכשיו אם יברך היום ויאכל למחר יברך בלא כוס אבל אנן באכילה זו הראשונה עסקינן ואם לא יאכלנה היום ע"כ יהי' צריך לאכלה למחר אבל אם יאכלנה היום יוכל מחר שלא לאכול אף שאינו מחוייב.
והרשב"א כתב בשם הראב"ד דאמימר יודע היה שלמחר יהיה לו יין למזון ולהבדלה, אבל זה בשאינו בטוח שיהיה לו יין למחר ויצטרך לברך מחר בלא יין וכיון שעכשיו יכול לברך שתיהן על הכוס דוחין איסור האכילה קודם הבדלה מפני הכוס לברהמ"ז, והנה ד' הראב"ד קשה להבין במה שכתב דאמימר היה מצפה שיביאו לו יין על הבדלה וברהמ"ז דמה איכפת לן שיביאו לו יין על הבדלה לחוד, והייתי רוצה לומר דכיון שאז יצטרך לסדר סעודתו קודם הבדלה ובין כך וכך יאכל קודם הבדלה יכול לאכול גם עכשיו, אלא דמ"מ לא מסתבר כן דמה בכך שיאכל מחר פעם א' סמוך קודם הבדלה לכן יאכל גם עכשיו, ונראה דאפשר דהראב"ד סובר כשיטת הבה"ג דסבר דאם טעם ביום אינו מבדיל ודוקא במוצש"ק אם טעם מבדיל ולפי"ז לא יוכל למחר לעשות כדתניא בברייתא, וע"כ יצטרך להבדיל מקודם ולא יהיה לו כוס לברכה, וסובר הראב"ד דכוס של ברכה דוחה הבדלה ויסבור כהמהר"מ מרוטנבורג דאם אין לו כוס להבדלה מברך בלא כוס, ומה שתמה ע"ז בד"מ בסי' רצ"ו הא הבדיל בתפלה, צריך לומר דסובר דכיון דקבעו הבדלה בברכה אף כשאין לו יין אינו יוצא בהבדלה בתפלה, וממילא כיון שלא יהיה לו יין לברהמ"ז יברך הבדלה בלא יין ויניח היין על כוס של ברהמ"ז וממילא היה יכול לעשות כן גם עכשיו, ולזה כתב שהיה יודע שיהיה לו יין על שתיהן.
ומש"כ הראב"ד אח"כ כהרא"ש דבברייתא אינו בטוח שיביאו לו יין למחר ויצטרך לאכול מחר בלא ברכה, נוכל לפרש בזה ב' הפירושים או שנפרש כהטור דאם היו מביאין לו יין למחר היה מבדיל עכשיו ולא יאכל עד למחר אבל כיון דע"כ יהיה צריך לאכול מחר ולא יברך על יין יותר טוב עכשיו קודם הבדלה או שנפרש כפי' הב' וכנ"ל.
והמג"א בסי' קפ"ב הקשה על הטור דהא אמרינן בפסחים דף ק"ה דאם אין לו אלא כוס אחד אומר עליו קידוש היום ומשמע דאוכל אף שאין לו כוס לברהמ"ז ואין לומר דמשום כבוד שבת ויו"ט שרי לאכול בלא כוס דהא להבדלה מדמי ליה ובהבדלה כ' הרי"ף דאפילו במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול, והנה מה דכ' המג"א ומשמע שאוכל בלא כוס הוא משום דלא משמע להמג"א דקידוש על היין ידחה סעודת שבת ויו"ט ובפרט דאפשר לקדש על הפת ואף דלהדיא נפסק בשו"ע בסי' רע"א דאם יש לו מעות ליקח יין או צרכי סעודה יקח יין לקידוש דקידוש על היין עדיף מכבוד יום משמע ליה דהיינו בשר ודגים אבל לא שלא יאכל כלל, ובאמת לא אדע מנין פשיטא לו דהא כל אכילת שבת ויו"ט נכלל בכבוד יום, וא"א לומר דכונתו בשביל קידוש במקום סעודה (ובאמת כ"כ המג"א בסי' רע"א) דהא אפשר במיני תרגימא דאין צריך אחריו ברכת המזון על הכוס, עכ"פ אף אם נניח כד' המג"א דמשמע שאוכל או דמשמע ליה דאם נימא דאינו אוכל הו"ל להשמיענו דאף שלא יוכל לאכול עדיף קידוש על היין ודוחה, או דשלא לאכול כלל מסתבר דעדיף מכבוד יום וצריך לדחות קידוש על היין ומ"מ לא אבין ראייתו דהא פשוט איכא לאוקמי דגם למחר לא יהיה לו כמו שכ' המג"א ורק שכ' המג"א דמ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס, ולא אבין מה שייך קושייתו לשיטת הטור דסובר דאסור לאכול אם לא יהיה לו יין ולמד זה מהבדלה דהא גם בל"ז קשה דהא עכ"פ חזינן דברכה על הכוס דוחה לאיסור האכילה דקודם הבדלה וא"כ למה מדחינן ברכה על הכוס בשביל קידוש על היין, וע"כ מוכח דקידוש על היין חמור ודוחה ברכה על הכוס כמו דדוחה כבוד היום, וא"כ מנ"ל להמג"א דאם נאמר דאסור לאכול אם אין לו כוס לא נוכל אז לומר דקידוש על היין עדיף.
איברא די"ל אם נימא דהמג"א סובר מסברא דא"א דקידוש על היין ידחה אכילת שבת ויו"ט וזה הא מצינו מד' הרי"ף שהביא דאכילה בלא ברכה דוחה לסעודת יו"ט וגם מצינו דברכה על הכוס דוחה אכילה קודם הבדלה וא"כ א"א דקידוש על היין ידחה ברכה על הכוס כיון דברכה על הכוס דוחה איסור אכילה קודם הבדלה וסעודת יו"ט אינו דוחה וכיון דנימא דסעודת יו"ט דוחה קידוש על היין א"א דקידוש על היין ידחה ברכה על הכוס, אבל כ"ז אם נניח דהיא סברא מוכרחת אבל אין לזה שום יסוד ואם גם נסכים להמג"א דמשמע שאוכל והוא מדלא אשמעינן דאף שלא יוכל לאכול, אבל מזה הא אין ראיה כלל דהא שפיר מיירי דגם למחר לא יהיה לו וא"כ אין קושיא רק מעיקר הסברא דאמאי לא יקדש אריפתא ויברך על הכוס וזה קשה בלא"ה דעכ"פ חזינן דברכה על הכוס חמיר מדדוחה אכילה בלא הבדלה ואכילה בלא הבדלה חמיר דדוחה אכילת יו"ט ואמאי לא יקדש על ריפתא וע"כ צ"ל דקידוש על היין חמיר מכולם וכנ"ל.
והנה לבד מכל זה היה אפשר לומר דהך ברייתא סברה דאינה טעונה כוס דהא פלוגתא דתנאי היא ואף דלא אשכחן דפליגי אלא אליבא דב"ש מ"מ הא פשוט בגמ' דלא פשיטא להלכה דטעונה כוס ובאמת כן פסק הרמב"ם דאין טעונה כוס, ורק דלפי"ז יהיה קשה לשיטת הרא"ש דפסק דברהמ"ז טעונה כוס ומ"מ פסק כהך ברייתא דאין לו אלא כוס א' אומר עליו קידוש היום.
ומה דמייתי המג"א מדאמר בגמ' עירובין דף מ' ע"ב מ"מ בעינן כוס ופירש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס אבל בשאר יומי לכולי עלמא לית להו, ומשמע שאוכלין בלא כוס, לא ידענא כלל מהו מביא משם דהא זהו ודאי דאם אין לו כוס גם ביום מותר לאכול ולא צריך להמתין אלא שיעור סעודה אחת ובגמ' דעירובין הא מוכח דכל ימי החוה"מ אין לו כוס וא"כ הא מותר לאכול, ואין לומר דהכי מקשה המג"א דאמאי פשיטא לגמ' דבחוה"מ אין לו כוס כיון דחמיר כ"כ דצריך להמתין לאכול אם אין לו כוס, דהא בל"ז ג"כ יקשה דעכ"פ הא פסק הרא"ש דברהמ"ז טעונה כוס וחמיר כ"כ דדוחה איסור אכילה קודם הבדלה, וע"כ דהי' פסיקא להגמ' דלא הי' מצוי להו יין בכל סעודה ורק בשבת ויו"ט הי' מצוי להם וא"כ מה מקשה על דינא דלא יאכל בלא כוס הא זהו רק באם מצפה שיהיה לו עד משך זמן הסעודה השניה, ובדוחק יש לומר דאף דפסקינן דברהמ"ז טעונה כוס מ"מ אין מזדרזין כ"כ בזה ולא היה מצוי להם אבל אם היה אסור לאכול בלא כוס היו משתדלין ומחפשים ביותר והיו מוצאין יין, אבל זהו דוחק להקשות ולדחות בזה ד' הרא"ש והטור כיון דעכ"פ צריך לומר שלא היה מצוי להם דהא לא קיימו דינא דברהמ"ז טעונה כוס.
ובעיקר היסוד לומר דאסור לאכול אם לא יהיה לו יין כמו בהבדלה דאסור לאכול דהקשה המג"א דאיזה משל הוא הא בהבדלה יש איסור דכבר חל עליו חיוב הבדלה אבל הכא אכתי לא חל עליו חיוב כוס ברהמ"ז, באמת יש לומר דראיתו הוא פשוט, דכיון דחזינן דכוס ברהמ"ז מדחה האיסור לאכול קודם הבדלה וכבר כתבנו ההסבר דהוי כמי שאין לו יין דהא סובר הרא"ש דאם בטוח שלמחר יביאו לו יין באמת אינו דוחה, והיינו משום דאמרינן דהכוס שיש לו צריך להניחו על כוס של ברכה, וקשה למה ידחה חיוב כוס של ברהמ"ז של אח"כ ועדיין לא חל עליו חיוב הבדלה דעכשיו וע"כ מוכח מזה דכשרוצה לאכול החיוב עליו לידע אם יש לו יין ומחוייב מעכשיו להשתדל להשיג יין וא"כ כיון שרוצה לאכול עכשיו ואנו אומרים לו דאסור לאכול בלא הבדלה על זה שפיר אמרינן דאסור ג"כ לאכול בלא יין לברהמ"ז וחשיב דחלה דין יין לברהמ"ז ויין להבדלה ביחד, אבל אם נימא דמותר לאכול באם אין לו כוס לברהמ"ז ומשום דאכתי לא שייך דררא דברהמ"ז ורק כשיגמור לאכול יהיה חל דינא דכוס ברהמ"ז א"כ לא מסתבר כלל דכוס דיתחייב אח"כ ידחה דין דאסור לאכול קודם הבדלה כיון דאכתי אין עליו חיוב כלל, ומוכח מזה דאסור לאכול, ונמצא דנדחה דחייתינו בד' הרא"ש דאפי' אם נפרש כנ"ל בד' הרא"ש דלפי"ז אין ראיה מד' הרא"ש לשיטת הטור, מ"מ מוכח כדעת הטור דאסור לאכול אם אין לו כוס ברהמ"ז, ועיקר ד' הרא"ש והתוס' באמת מוכרחין הם דהא עכ"פ חזינן להדיא בברייתא דמותר לאכול קודם הבדלה ויקשה מאמימר דבת טוות וע"כ דחיוב ברכה על הכוס דוחה ומוכח ע"כ דהחיוב הוא עכשיו בשעת אכילה וממילא דמי להבדלה, ומדחזינן דברכה על הכוס דדחי איסור אכילה קודם הבדלה צריך לומר דגם בלא כוס לברהמ"ז אסור לאכול כיון דחלה עכשיו וחמיר מהבדלה.