אבן האזל על משנה תורה, הלכות ברכות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה ו
שנים ממתינין זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין, גמרו מהן שנים השלישי מפסיק עמהן, גמר אחד מהן השנים אין מפסיקין לו אלא אוכלין והולכין עד שגומרין.
השלישי מפסיק עמהן, מלשון עמהן משמע דמפסיק לגמרי ומברך עמהן, והא דאמרי' בגמ' מ"ו ע"א עד היכן ברכת הזימון משמע דהרמב"ם מפרש לה דקאי על מי שיצא לשוק דקורין לו ומזמנין עליו, ונראה דהא דצריך להפסיק אינו משום דין זימון דידיה דכיון דהוא רוצה לאכול לא היה איסור ליחלק בברהמ"ז ובפרט דכיון דעכשיו אינו שבע אפשר דחיוב הברהמ"ז אצלו אינו אלא מדרבנן, (וזה תלוי בפי' בה"ג גבי עדי כפנא) אלא שהוא מחוייב להפסיק בשבילם כדי שיברכו בזימון וזהו דין מדיני ד"א, וכ"כ הכ"מ בפי' ה"ב עיי"ש, ואולי יש ליישב בזה קושיית התוס' מ"ה ע"א ד"ה שלשה שאכלו דהק' דילמא טעמא דאין רשאין ליחלק משום דיפטרו להשלישי די"ל דאין רשאין ליחלק היינו גם אם אחד רוצה עוד לאכול דזהו דוקא בשביל השנים, ואף דא"כ מתני' היא ומאי אשמעי' רבא משום דממתני' לא ידעינן חילוק בין אחד לשנים, ועמ"ש בפ"ה הל' י"א.