אבן האזל על משנה תורה, הלכות ברכות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ז · הלכה ב
בעל הבית מברך המוציא ומשלים הברכה ואח"כ בוצע.
בגמ' דף ל"ט ע"א אמר ר"ח בר אשי פת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא ופליגא דר"ח דאר"ח צריך שתכלה ברכה עם הפת מתקיף לה רבא מ"ש צנומה דלא משום דכי כליא ברכה אפרוסה קא כליא על הפת נמי כי קא גמרה אפרוסה גמרה אלא רבא מברך ואח"כ בוצע, והרי"ף הביא סוגית הגמ' וסיים ע"ז והלכתא כר' חייא בר אשי והלכתא כר' חייא אליבא דרבא עכ"ל, ודברי הרי"ף תמוהים דנראה דסובר דלרבא דדחה הא דר' חייא דצריך שתכלה ברכה עם הפת ממילא איתא לדר' חייא בר אשי דפת צנומה בקערה מברכין עליה המוציא, ולכאורה אין שום הסבר לזה דאדרבא רבא מחמיר ואמר דמברך על השלמה ואח"כ בוצע.
ונראה עפ"י מה שפי' הערוך בפי' ב' דצנומה הוא פת יבש שא"א לאכול בלא שרייה וגורס צונמא, ולפי"ז חידוש הגמ' הוא דאפשר לברך המוציא כ"ז שהוא עוד יבש אף שצריך עוד לשפוך עליה חמין ולשרותה וע"ז קאמר בגמ' ופליגא דר"ח דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת והטעם שצריך לחתוך הפת עם סוף הברכה הוא משום דצריך דבסוף הברכה יהיה כבר ראוי לאכול בלא הכנה, וע"ז פריך רבא דכיון דהא דאין לברך על פת צונמא הוא לא בשביל התחלת הברכה דהא התחלת ברכה גם בפת שלם אכתי אין ראוי לאכול ורק דהחסרון הוא בשביל סוף הברכה דכי כליא ברכה אפרוסה והיינו על פרוסה צונמא שאינו ראוי עוד לאכילה א"כ גם בהא דינא דמברך על הפת כשהוא בוצע כיון דקפדינן אסוף ברכה ונמצא דאינו מברך אשלמה, ובאמת היה אפשר להוכיח מעיקר הדין דצריך שתכלה ברכה עם הפת דמוכח דקפדינן אסוף ברכה אלא דפריך מהא דצונמא כיון דמוכיח מזה בגמ' דאין לברך על הצונמא משום זה דבסוף הברכה לא תהא ראוי א"כ ה"נ צריך להקפיד על סוף הברכה לענין ברכה על פת שלמה ולפי"ז שפיר כתב הרי"ף דלמאי דדחה רבא להא דר"ח ואמר דמברך ואח"כ בוצע שפיר מברך על פת צנומה דהיינו יבשה אף דצריך לשפוך עליה חמין כמו דמברך קודם שיחתוך פרוסה מהככר אף דהככר אין ראוי לאכלו עד שיחתוך ממנו פרוסה.