אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ב · הלכה יג

הלכה ח

וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח, ארכו שלשים ושתים אמה על רוחב ט"ז אמה, והיה אוכל בארץ שלשים אמה מצד המזבח, ופורח ממנו אמה על היסוד ואמה על הסובב, ואויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים למזבח בזריקה, וגובה הכבש תשע אמות פחות שתות עד כנגד המערכה.
והיה אוכל בארץ שלשים אמה, בדף ס"ג במה דאמר בגמ' כל כבשי כבשים שלש אמות לאמה חוץ מכבשו של מזבח וכו' משמע לכאורה מפירש"י דהכבש בשיפועו הי' ל"ב אמה, והקשה ע"ז בבה"ז דהא פשוט בכמה דוכתי דהכבש היה ל"ב אמה עם מה שפורח על אמה יסוד ואמה סובב בשטח הקרקע שלמטה, וכן מבואר במס' מדות בחשבון העזרה וכתב דגם כאן אין הכונה בשיפועו של הכבש אלא כמה שהיה למטה בקרקע, וכתב הבה"ז דלפי"ז הי' שיפוע הכבש קרוב לל"ד אמות, ודבריו ברורים והצ"ק הביא דבריו וחלק עליו ורוצה ליישב דבאמת לא הי' הכבש בשטח הקרקע ל' אמה והעלים עיניו מדברי הרמב"ם כאן שכתב להדיא שהי' אוכל בארץ שלשים אמה, והפמ"א כתב דאותן ב' אמות שהיה המזבח פורח על היסוד והסובב לא היה בהם שיפוע כלל, ודבריו תמוהים דהיאך עלו מהיסוד להסובב, ומהסובב למקום המערכה אם לא בשיפוע הלא כתיב לא תעלה במעלות.
ולפי"ז מיושב קושיית התוס' שהקשו שם ממזבח הנחושת למ"ד גובהו עשר דלא היה אורך הכבש אלא כ' אמות דלא משכחת לאמה אלא ב' אמות וטפח ואצבע ושליש אצבע והו"ל הילוך ע"י הדחק דהוי מתלקט עשרה מתוך ארבע, אבל לפימש"כ הבה"ז דמהכבש שהיה ל"ב היה שיפוע קרוב לל"ד משום דחשבינן ל"ב פעמים ל"ב וט' פעמים ט' והגדר השורש מזה הוא האלכסון, וכונתו דביחד הוא אלף וק"ה ועולה ל"ג ושליש, א"כ במזבח הנחושת אם נחשוב כ' פעמים כ' וט' פעמים ט' יהי' תפ"א וגדר השורש מזה הוא כ"ב חסר משהו, דכ"ב פעמים כ"ב הוא תפ"ד, וא"כ לא קשה דכ"ב אמה בשיפוע אם נחשוב בחשבון מתלקט עשרה מתוך ארבע, דצריך לעלות בכל ארבע אמות עשרה טפחים ועל כ"ב אמה צריך לעלות נ"ה טפחים, וט' אמות של המזבח אינם אלא נ"ד טפחים ובפרט שאמת יסוד היה ה' טפחים, ואפי' אם גם אמה כבש כנגד היסוד היה ה' טפחים כמש"כ התוס' לתי' א' במנחות דצ"ז ע"ב בד"ה אל חיק מ"מ אינו מגרע טפח כנגד טפח אלא לפי חשבון, וא"כ אינו מגיע לחשבון תל המתלקט עשרה מתוך ארבע.
ב) ואויר מעט הי' מפסיק בגמ' בדף ס"ב איתא ר"פ אמר כי דם מה דם אויר קרקע מפסיקו אף בשר אויר קרקע מפסיקו וכתבו בתוס' דקרקע לאו דוקא שהיה אמה על יסוד ואמה על סובב, והתוס' בדף פ"ז ע"ב בהא דאמר בגמ' אויר יש בין כבש למזבח כתבו בתוס' וז"ל אבל אי אויר מזבח כמזבח לא קשיא לי' וכו' דכנגד אותו אויר יש אמה סובב וכו' מיהו אין נראה לרבינו חיים שהרי יש אויר מפסיק יותר וכו' כדאמרינן לעיל מה דם אויר קרקע מפסיקו וכו' ודברי הר"ח תמוהים דאיך יפרש הא דאמר בגמ' נמצא פורח אמה על יסוד ואמה על סובב.
איברא דהגאון ר' יעקב עמדין בחדושיו כאן כתב ע"פ מש"כ רש"י בסוכה דף מ"ט בהא דתניא ראבר"צ אומר לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש. ופירש"י דהלול הי' באויר שבין כבש למזבח בח' אמות מערבות של כבש, ולפי"ז כתב דע"כ מה דאמר בגמ' דהכבש הי' פורח אמה על יסוד ואמה על סובב, זהו בחצי מזרחו של כבש, אבל בחצי מערבו הי' רחוק מן המזבח שהרי הי' הלול לפני היסוד, ובזה הוא דאמרינן דאויר קרקע מפסיקו, אכן לפי דבריו לא קשה קושיית רבינו חיים דכתבו התוס' שפיר דאי אויר מזבח כמזבח לא קשיא, דהו"ל ירוד משום דכנגד האויר יש אמה סובב ולא קשה דהא צ"ל אויר קרקע מפסיקו דזהו בחצי מערבו של כבש ויכול להעלות האבר הפסול בחצי מזרחו דאין שם אלא מעט אויר ולמטה הוא הסובב וכמש"כ בתוס'.
אכן מה דניחא לי' להגאון רי"ע להעמיד כן גם בשיטת הרמב"ם וכתב רק דהרמב"ם קיצר במקום הראוי להאריך, לדעתי אינו כן והרמב"ם בודאי אינו סובר כן, דהא כתב ארכו ל"ב על רוחב ט"ז והי' אוכל בארץ שלשים אמה, ומוכח דברוחב ט"ז הי' אוכל בארץ ל' אמה, וגם ממה שכתב ארכו ל"ב על רוחב ט"ז מוכח דלא כפירש"י, דלפירש"י אין ארכו ל"ב אלא ברוחב ח' דח' אמה מצד מערב אין ארכו אלא כ"ח אמה ומשהו דהא יש אמה יסוד ואמה סובב ורוחב הלול בודאי יותר מאמה כיון שהיו הכהנים יורדין לתוכו ומטעם זה באמת פירש"י קשה טובא דהא הכי תנן להדיא בפ"ג דמדות, וכבש היה לדרומו של מזבח ל"ב על רוחב ט"ז, ונראה דגם לפירש"י, א"א לומר דכונתו לפרש כן מתני' דמדות, ואינו אלא מפרש מה דאמר ראבר"צ דע"כ פליג על מתני' דמדות, ומה שמביא ד' הגמ' דזבחים דאויר יש בין כבש למזבח אינו אלא לומר דזה כו"ע מודו דהכבש והמזבח לא הי' בנין אחד אלא הי' הפסק ביניהם, וסבר ראבר"צ דאותו אויר הי' גדול בצד מערבו של מזבח שהי' מקום לעשות בו לול שהיו פרחי כהונה יורדין בו עד הרצפה, עכ"פ זה פשוט דהרמב"ם אינו סובר כן, דלא קיי"ל כראבר"צ דהא לא הזכיר כלל הא דלול קטן הי' בין כבש למזבח, ולא הביא אלא הא דתנן שם בפ' דמדות דלמטה ברצפה בקרן מערבית דרומית הי' מקום אמה על אמה וכו' כמו שכתב בהל' י"ב, אלא דבאמת קשה מה שהקשה רבינו חיים בתוס' דאויר קרקע מפסיקו צריך להיות קרקע של הרצפה ולא של הסובב, דהא יליף מקרא דועשית עולותיך הבשר והדם מה דם אויר קרקע מפסיקו, ובעולה הא מפסיק אויר הרצפה דהא עומד ע"ג הרצפה כשהוא זורק כמש"כ רש"י ביומא דף ט"ו.
ונראה דמה דילפינן מדם אויר קרקע מפסיקו אינו אלא דכמו בעולה כשהוא זורק אינו עומד ע"ג המזבח כמו בחטאת דעומד ע"ג הסובב, ה"נ כשהוא זורק האברים ע"ג המערכה אינו עומד ע"ג המזבח וצריך לעמוד חוץ למזבח, וזה דאמרינן בגמ' אויר קרקע מפסיקו אין הכונה דצריך שיהי' למטה קרקע כנגד האויר, אלא דכל הכבש יהי' מופסק מן המזבח, וגם במה שיש אויר קרקע באלכסון נקרא אויר קרקע מפסיקו לאפוקי דלא נימא דלמעלה בראש יהי' מופסק מן המזבח, אבל למטה אצל הסובב או אצל הכבש אין הפסק כלל, דאז נמצא דהכבש והמזבח הוא אחד והכל הוא מזבח, כיון דעכ"פ נתחברו במקום אחד ואז לא דמי לדם שזורק כשהוא עומד במקום אחר ולא על המזבח, ומ"מ כתבו בתוס' שפיר דאי אויר מזבח כמזבח לא הו"ל ירוד דאף דהכהן עומד בכבש והאבר הוא באויר הסובב מ"מ שפיר מהני דהא לא צריך שהכהן יעמוד על המזבח וכדאמרינן התם דתלינהו בקניא.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה