אבן האזל על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ב · הלכה ו
י' אמות של גובה המזבח מהן באמה בת ה' טפחים ומהן באמה בת ו' טפחים ושאר כל אמות הבנין באמה בת ו' טפחים וגובה כל המזבח נ"ח טפחים. וכך היתה מדתו וצורתו עלה ה' טפחים וכנס ה' טפחים זהו יסוד, נמצא רוחב ל' אמה ושני טפחים על ל' אמה ושני טפחים, עלה שלשים טפחים וכנס חמשה טפחים זהו סובב, עלה י"ח טפחים זהו מקום המערכה נמצא רחבו שמנה ועשרים אמה וארבעה טפחים על כ"ח אמה וד' טפחים עלה י"ח טפחים וכונס לקרן זוית של הי"ח בנין חלול מרובע לכל ארבע קרנות ומקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה סביב, וכן מקום רגלי הכהנים אמה סביב נמצא מקום המערכה רוחבו עשרים וארבעה אמה וארבעה טפחים על עשרים וארבעה אמה וארבעה טפחים.
השגת הראב"ד רחבו עשרים וארבעה אמה וכו' א"א אולי אינו כן, כי הארבעה טפחים הם כניסת הקרנות מדפני המזבח.
במנחות דף צ"ז במסקנת הסוגיא לפירש"י מבואר דכניסת היסוד הוא באמה בת ו', והרמב"ם כתב דהוא באמה בת ה', וכתב הכ"מ דהרמב"ם מפרש דמה דאמר במסקנא אלא חיק האמה בגובהה, אמה רוחב כניסה דלא כפירש"י דכניסה הוא רק על כניסת הסובב, אלא דקאי גם על כניסה דיסוד, ולפי דבריו הוא דלא כר' יוחנן דאמר ואמה רוחב זה סובב, ובעירובין דף ד' איתא נמי בסתמא כר' יוחנן, והנה לשיטת הרמב"ם אין פי' להא דאמר בגמ' אלו הקרנות ל"ש הכי ול"ש הכי דהכונה דאפשר דגם משך הקרנות באמה בת ה', ולדעתו א"א דא"כ הוי אמה יתר למקום המערכה, וכתב החק נתן דהרמב"ם אינו גורס זה, ובדק"ס לא נמצא גירסא אחרת, והזבח תודה בזבחים פ' איזהו מקומן כתב דהרמב"ם גורס "הכא" והכונה דכל הד' קרנות הי' גובהן באמה בת ה' וזה דחוק טובא, דבפשיטות כיון דאמר אלו קרנות הוא ודאי בכל הד' קרנות, ועוד דאינו נופל ע"ז לשון ל"ש הכא ול"ש הכא.
ולבאר דעת הרמב"ם נבוא מקודם לד' הראב"ד שכתב אולי אינו כן כי הארבעה טפחים הם כניסת מקום הקרנות, והכ"מ כתב על זה שטענת אולי אינה טענה וכ"ש לפי"מ שפירשתי דלפירש"י נמי כ"ח על כ"ח לאו דוקא עכ"ל, ואני תמה על הכ"מ שכתב רק דטענת אולי אינה טענה דבאמת ד' הראב"ד תמוהים שהם היפוך כל הסוגיא דשו"ט בהא דסבר דאמה דיסוד ואמה דסובב דכניסה באמה בת ה', ופריך על זה ממתני' דמדות, ולדברי הראב"ד לק"מ וגם במה דפריך בסוף לפי"מ דסבר דאמה דקרנות ברחבן ג"כ באמה בת ה' למה צריך הגמ' לשנויי דלא כר' יוחנן, דהא הד' טפחים הם כניסת הקרנות והב' טפחים כיון דלא הוי אמה לא חשיב כדאמר מעיקרא, ועוד כיון דאתאן להכי דהקרנות אינם בשוה לדפני המזבח, א"כ נאמר דכניסה הי' ג' טפחים ולק"מ.
ונראה דכיון דאם נפרש כהכ"מ דמה דמסיק בסוף הסוגיא דאמה רוחב כניסה הוא בין על יסוד בין על סובב הוא דלא כר' יוחנן, א"כ נוכל לפרש יותר דמה דמסיק אלא חיק האמה בגובהה אמה רוחב כניסה דהוא הכל על חיק האמה. והיינו על היסוד דחיק האמה הוא גובה היסוד, ואמה רוחב הוא רוחב הכניסה, אבל הסובב לא נכלל כלל באמות בת ה' ולא הוי אלא ד' טפחים ולא קא חשיב וכפירש"י, ומיושב מה דאמר ל"ש הכי ול"ש הכי, כמו לפירש"י, אבל הרמב"ם והראב"ד סוברים דכיון דסתמא דגמ' דעירובין מייתי הא דר' יוחנן בשינוייא דברייתא אליבא דרבא, לכן נקטינן להלכה כר' יוחנן דחיק האמה הוא יסוד ומפרשים דזהו בין בגבהה בין בכניסה ואמה רוחב דזה הסובב אינו אלא בכניסה, וממילא ע"כ דלא נפרש כהסוגיא דמנחות דגבולה על שפתה סביב אלו הקרנות הוא בין בגבהן בין ברחבן דא"כ הוי יותר אמה אלא דזה רק על גבהן וטעמא דלא הוזכר בקרא דמשך הקרנות בארכן ורחבן אמה ודוקא בגבהן יש לנו למוד לר' יוסי בזבחים דף נ"ט דקיי"ל כוותי' דהמזבח עשר אמות, ולכן לא מיירי קרא אלא בגבהן.
ולפי"ז נוכל לומר בטעמא דפליגי הסוגיא דמנחות על הסוגיא דעירובין ומסיק דלא כר' יוחנן, משום דהסוגיא דמנחות אזלא אליבא דר' מאיר ור' יהודה ומפרש קרא גם אליבא דר' יהודה ולר' יהודה אין חילוק לגבי אמה של קרנות בין בגבהן בין ברחבן דגם בגבהן ליכא קרא שהם גבוהים אמה, דהא סבר דהא דכתיב ושלש אמות קומתו זהו דברים ככתבן והמזבח לא היה אלא שלש אמות, וא"כ אין לנו לחלק במה דכתיב גבולה על שפתה סביב אלו הקרנות בין גבהן לרחבן, ולכן אמר ל"ש הכי ול"ש הכי וכפי' רבינו גרשום, וכן הביא בחדושי הרשב"א בשם "ל"ה" ומשמע דזהו פירש"י והוא דלא כפירש"י שלנו, דהכונה ל"ש בגבהן ול"ש ברחבן, דדוקא ברישא דקרא דכתיב חיק האמה ואמה רוחב מוכח דמקודם הוא בגבהה ואח"כ ברחבה, וזהו לסוגיא דמנחות דאזיל אליבא דר' יהודה, אבל ר' יוחנן והסוגיא דעירובין הוא להלכה כר' יוסי וכמש"כ וכן פסק הרמב"ם.
ונמצא דבין הרמב"ם בין הראב"ד סוברים דסוגיא דמנחות אידחי מסוגיא דעירובין רק דהרמב"ם סובר דלפי"ז לא קשה דבאמת הוי מותר ד' טפחים דכיון דלא הוי אמה לא קא חשיב, והראב"ד סובר דכיון דאין אנו פוסקים להלכה כסוגיית הגמ' דמנחות וכיון דהסוגיא בעירובין מייתי הא דר' יוחנן בסתמא ולא קשיא להו כלל מוכח דסבר הגמ' דעירובין דא"צ שיהיו הקרנות שוים לדפני המזבח והד' טפחים הם כניסת מקום הקרנות ואתי מתני' דמדות כפשטה וליכא מותר כלל.
והנה חביבי הרב הנעלה הב' מו"ה דוד בהגאון מו"ה משה פינקל זצ"ל (נכד גיסי הגאון רמ"מ זצ"ל) העיר על ד' הראב"ד לפימש"כ התוס' בעירובין דף כ"א במה דמבואר שם בגמ' דזרת חצי אמה דר"א הקליר יסד בפיוט דזרת שליש אמה, ולפי"ז לא נוכל לפרש בקרא דיחזקאל גבולה על שפתה סביב הזרת האחד, דאמר בגמ' אלו הקרנות כפירש"י דהזרת האחד פירושו על הקרנות ומאמצעותו הוא מודד, כיון דזרת אינו אלא ב' טפחים, וצריך ע"כ לפרש דעל שפתה סביב אלו הקרנות, אבל גבולה זהו גבול שקודם הקרנות וע"ז כתיב הזרת האחד, וזהו פי' הכתוב גבולה על שפתה סביב הזרת האחד דהזרת האחד היא גבולה, וא"כ מבוארים לפי"ז דברי הראב"ד דב' טפחים הם כניסת הקרנות והוא חריף ונכון מאוד אלא שהי' קשה שהראב"ד יסמוך שיטתו על דברי ר"א הקליר נגד ד' הגמ' בעירובין, ועיינתי בס' דרכי הוראה להגאון ר' יונתן עלישברג ז"ל שהוא בנוי על דרכי המדות ושעורים, וראיתי שהביא מד' הגר"א ז"ל בשנות אליהו פ"ב דערלה שמביא כן מד' הירוש' והוא מבאר שם דבריו ע"פ המדרש, וכן הביא ד' הגר"א בפ"ג דערלה משנה ב' שיש שני פירושים בזרת אם ב' טפחים אם ג', וכפי מה שביאר שם המחבר דברי הערוך רוצה לומר דגם הערוך סובר שהוא ב' טפחים, ולפי"ז לא רחוק כבר שהראב"ד יכריע כר"א הקליר והירוש' כיון שדברי הגמ' בעירובין הם דברי אגדה, ולפימש"כ יסבור הראב"ד דהגמ' דריש עירובין דניחא לי' בדעת ר' יוחנן סוברת ג"כ דזרת היא ב' טפחים, וע"כ דהזרת האחד קאי על גבולה וכשיטתו, ומצאתי שהרמב"ם בפ"ט מה' שבת כתב דזרת הוא חצי אמה, וכן פי' שם המ"מ בדבריו דזרת הוא ג' טפחים, א"כ מבואר דהרמב"ם שפיר מפרש כפירש"י דהזרת האחד הוא חצי האמה של הקרנות.
וראיתי עוד בס' דרכי הוראה שהביא מד' הלבושי שרד בחידושי דינים ליו"ד סי' פ"ט שכתב דזרת הוא שני טפחים וחצי, וכתב ע"ז שכיון לד' הרשב"א בתשובותיו חלק ה' סי' קמ"ז שכתב דזרת הוא חצי אמה מאמה בת ה' טפחים, ולפלא שלא הביא הסוגיא דמנחות דף צ"ז דמבואר דזרת הוא חצי אמה של קרנות וממילא תלוי כמה היו הקרנות ברחבן אם ה' ואם ו' ולפי' רבינו גרשום היו בודאי ו' וכבר כתבתי שבחידושי הרשב"א למנחות הביא כן מל"ה, ומשמע דהוא מפירש"י, כד' רבינו גרשום, עכ"פ הרשב"א בתשובה ודאי סובר כן, עוד ראיתי בערוך השלם בערך זרת שמביא מתוספתא דכלים ב"מ פ"ו דאיתא שם בהל' ד' זרת אמורה בתורה חצי אמה של ו' טפחים [ותוספתא זו היא אמתני' דכל אמות שהיו במקדש דמייתי בגמ' במנחות דף צ"ז ובגליון מציין שם על הא דר' יוחנן ותוספתא זו בהל' ה'] והנה מפורש בתוספתא כשיטת הרמב"ם בהל' שבת דזרת הוא ג' טפחים, וממילא מבואר שיטת הרמב"ם כאן דאמה של קרנות ברחבן הם של ו' טפחים, אכן לפי"ז צ"ל דלפי"מ דמפרש בגמ' במנחות מתני' דכל הכלים שהיו במקדש היו באמות בינוניות חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, דהכונה דהקרן בין בגבהו בין ברחבו הי' באמה בת ה', וכמשנה זו איתא בתוספתא בהל' ה' דזה אינו כמו דאיתא מקודם בהל' ד' דזרת שלשה טפחים, דא"כ א"א דאמה של קרן ברחבה היא בת ה' וע"כ לפי"ז צ"ל דתוספתא הקודמת שהיא סתמא אזלא כר' יוסי וכמו שכתבנו, ועוד אפשר לומר דהגמ' במנחות בעי בעיקר לפרושי אליבא דר' יהודה, וכמו שכתבנו למעלה, אבל בתוספתא דהל' ה' דקתני רק הא דר' מאיר נוכל לפרש דסבר נמי כר' יוסי וכמש"כ ועכ"פ מהא דתוספתא בהל' ד' מבואר להדיא כדעת הרמב"ם וכנ"ל.