אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· הרב איסר זלמן מלצר

פרק ה · הלכה ד

פרק ה

יצא מן המקדש וחזר ועבד ולא קידש אם לא הסיח דעתו עבודתו כשרה, וזה הכלל היה במקדש אין אדם נכנס לעבודה לעזרה אע"פ שהוא טהור עד שהוא טובל. וכל המסיך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים יצא חוץ לחומת העזרה אם לשהות בחוץ יצא כשחוזר טעון טבילה ואם לחזור מיד יצא כשחוזר טעון קידוש ידים ורגלים בלבד ואם לא טבל ולא קידש ועבד הואיל ולא הסיח דעתו ולא הסיך רגליו ולא הטיל מים עבודתו כשרה, הוציא ידיו חוץ לחומת העזרה אינו צריך לחזור ולקדש.
כתב הכ"מ דבגמ' בעיא ולא איפשטא אי יציאה פסלה ומספיקא לא פסלינן עבודה, והנה בגמ' בדף כ' איתא יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל לינה לא פסלה דלא פריש, אבל יציאה דפריש אסוחי מסח דעתיה ופירש"י יציאה מהו שתועיל כדרך שפוסל בכל הקדשים שקדשו בכלי שרת שנפסלין ביוצא, והתוס' חלקו שם ופירשו דכל האבעיא הוא רק משום היסח הדעת, ובדעת רש"י כתב הקרן אורה דהוא מדברי הגמ' את"ל לינה לא פסלה אי פסיל יציאה משום היסח הדעת, דמוכח דאם לינה פסלה אז אינו צריך לטעמא דהיסח הדעת אלא דפסול מאותו הטעם דלינה פוסלת והיינו כמו דלינה פוסלת בקדשים ה"נ פוסלת יציאה, ולפי"ז יש לעיין במה דפסק הרמב"ם דיציאה אינו פוסל בדיעבד כיון דפסק בהל' ח' דהידים נפסלות בלינה, א"כ ה' מוכח בגמ' דלמ"ד לינה ה"נ פסלה יציאה, אכן בהל' ח' נבאר דעתו של הרמב"ם אם הא דפסק שהידים נפסלות בלינה הוא משום פסול לינה ממש או משום חסרון דבגשתם דאם הוא משום חסרון דבגשתם אינו שייך לפסול מטעם זה יציאה, ועמש"כ שם בארוכה.
ובמה דכתב הרמב"ם ואם לא טבל ולא קידש ועבד הואיל ולא הסיח דעתו ולא הסיך רגליו ולא הטיל מים עבודתו כשרה דמשמע דאם הסיך רגליו דצריך טבילה אם לא טבל עבודתו פסולה, וכן משמע מדבריו בהל' ז' שכתב כהן גדול שלא טבל ולא קידש ידיו ורגליו בין בגדים ובגדים ובין עבודה לעבודה ביוה"כ ועבד עבודתו כשרה הואיל ואותן הטבילות והקדושין אינם שוין באהרן ובניו, ומשמע דטבילה שהיא מחוייבת גם לכהן הדיוט אם לא טבל עבודתו פסולה, והנה ביומא במתני' ריש פ"ג תנן זה הכלל הי' במקדש כל המיסך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים, ובמשנה ב' בדף ל' תנן אין אדם נכנס לעזרה עד שיטבול, ובגמ' שם תניא דבן זומא אומר דטבילה זו נלמדה מכה"ג ור' יהודה אומר סרך טבילה היא ובעי בגמ' למימר דבאחולי עבודה קא מיפלגי דלבן זומא מחול עבודה ופריך דהא כה"ג שלא טבל עבודתו כשרה ומסיק אלא למיקם בעשה קא מיפלגי, ומסוגיא זו הי' אפשר לומר דלא שו"ט אלא על סתם נכנס לעבודה, אבל במתני' קמייתא לא ילפינן מכה"ג אלא דהוא עיקר דינא ואפשר הוא מהלכה דהמיסך רגליו טעון טבילה, וא"כ אפשר דמחלל עבודה אלא דמ"מ קשה טובא דלא הוזכר בשום מקום דמי שלא טבל אפי' אחר שהסיך רגליו מחלל עבודה, ובמתני' ריש פ"ב דזבחים דתנן כל הפסולים לעבודה נמנה שלא רחוץ ידים ורגלים ולא נמנה שלא טבל, וגם ברמב"ם אינו מפורש להדיא דהמסיך רגליו ועבד עבודתו פסולה ואולי בדוחק יש לפרש דכונתו כאן במה שכתב הואיל וכו' לענין אם לא קידש אבל לא טבל בכל גווני אינו מחלל עבודה והוא דוחק וצ"ע.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה