אבן האזל על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ה
שתה כדי רביעית בלבד והיה בה מים כל שהוא או ישן מעט או הלך כדי מיל כבר עבר היין ומותר לעבוד, אבל אם שתה יותר מרביעית אפילו מזוג שינה מעט או הדרך מוסיפין בשכרותו, אלא ישהא לפי השכרות עד שלא ישאר משכרותו שום דבר בעולם.
השגת הראב"ד שתה רביעית א"א אף זה לא מיחוור דפטור קאמרינן אבל מותר לעבוד לא אמרינן אלא שהוא מותר להורות.
כתב הכ"מ דמה דכתב הרמב"ם והי' בה מים כל שהו היינו שבהרביעית הי' מים כל שהו ויין לא הי' רביעית ובזה כתב דמותר, אבל אם הי' רביעית יין ונתן בה מים כ"ש בזה כתב הרמב"ם בהל' א' שאם שתה רביעית יין שמזגה במים פטור ואינו מחלל עבודה ומוכח דאסור, וחלוקו של הכ"מ ברור, והנה מקור ההלכה הוא מהגמ' דכריתות דף י"ג ע"ב שהביא הכ"מ בהל' א' במה שכתב הרמב"ם שתה יתר מרביעית מן היין אע"פ שהי' מזוג ואע"פ שהפסיק ושהה מעט חייב מיתה ופוסל העבודה דאיתא שם רב אשי לא בעי לאורויי משום שכרות א"ל רב אחא והא אמר רב הלכה כר"א ומר הא קא רמי ביה מיא א"ל ל"ק הא ברביעית הא ביתר מרביעית, ובמה שכתב כאן הרמב"ם דאם שתה יותר מרביעית אפי' מזוג כתב הכ"מ כבר נתבאר בפ' זה שדין יותר מרביעית מזוג שוה לרביעית חי, אבל באמת כשנעיין אינם שוים בדינם מה שכתב בהל' א', ומה שכתב כאן לפי דברי הכ"מ בעצמו, שבהל' א' הוא אם שתה רביעית יין אלא שהטיל לתוכו מים, וכן הוא ביותר מרביעית וכן מבואר בלשון הרמב"ם שם שכתב שתה יותר מרביעית מן היין אע"פ שהי' מזוג חייב, ואם שתה רביעית יין והטיל לתוכו מים פטור, וכאן הא מיירי שביחד עם המים הוא יותר מרביעית ולא רק שמן היין אין יותר מרביעית, אלא דאפי' אין ביין רביעית ג"כ אסור וכמו שנבאר.
והנה במה שכתב הראב"ד דפטור קאמרינן אבל מותר לעבוד לא אמרינן אלא שהוא מותר להורות וכונתו דמה דמוכח בגמ' דברביעית והטיל בו מים מותר להורות אינו אלא בהוראה, אבל בעבודה פטור אבל אסור, אבל הרמב"ם לא ניחא לי' לחלק בין עבודה להוראה כיון דגם הוראה הוא דאורייתא כדכתיב ולהבדיל בין הקודש וגו' ולהורות וגו', ולכן מזה גופא הוכיח הרמב"ם לחלק בין הא דאמר ר"א דאם נתן לתוכו מים פטור ובין הא דמוכח בגמ' דמותר, דר"א אמר פטור אם שתה רביעית יין והטיל לתוכו מים והא דרב אשי דאמר דברביעית מותר זהו אם הי' הרביעית מיין ומים ביחד, אלא דלפי"ז קשה מאי הוי ס"ד דרב אחא דשאל לרב אשי מהא דאמר רב הלכה כר"א כיון דר"א גופא אמר פטור ולא מותר, ולשיטת הראב"ד מיושב דסבר דמה דבעבודה פטור צ"ל בהוראה מותר, אבל לשיטת הרמב"ם דאינו מחלק בין עבודה להוראה קשה.
ונראה דזה ודאי דרב אשי לא שתה רביעית יין דגם בתוך היותר מרביעית מזוג לא הי' רביעית יין, וסבר דגם בזה אסור להורות וכן מוכח מדברי הרמב"ם שכתב אבל אם שתה יותר מרביעית אפי' מזוג ומוכח דאפי' אין בו רביעית יין, אלא דביין מזוג ביותר מרביעית אסור, וזהו דאמר לו רב אחא כיון דפחות מרביעית חי ג"כ אינו חייב אלא דפטור אבל אסור, וכיון דנתן לתוכו מים דאיכא עוד צד פטור בזה סבר רב אחא דצריך להיות מותר, ואהדר לי' רב אשי כאן ברביעית כאן ביותר מרביעית, והיינו ביותר מרביעית מזוג אסור דכיון דיותר מרביעית חמיר לגבי יין חי ואפי' הטיל לתוכו מים חייב ה"נ יותר מרביעית מזוג אסור והוי כמו דליכא בי' אלא צד פטור אחד שאין בו השיעור, ואף דה"נ נוכל לומר ברביעית כיון דחי חייב יהי' אסור במזוג, אבל לא דמי דרביעית מוכח בו דאיכא שני פטורים חדא דכיון דהוא מזוג אין בו רביעית יין ועוד דאינו חי, אבל ביותר מרביעית מזוג לא מוכח להדיא שני הפטורים ואינו נראה אלא זה שהוא מזוג, לכן אף דבאמת יש גם בזה שני צדדים לפטור, חדא שהוא מזוג ועוד שאין בו רביעית, מ"מ כיון דלא מוכח להדיא שני הצדדי פטור יש לדמותו יותר ליותר מרביעית חי שמזוג ולומר דכיון דיותר מרביעית חי שמזגו חייב ה"נ פחות מרביעית חי שביחד הוא יותר מרביעית אסור דאין בו צד פטור אלא חסרון השיעור.
ובזה מבואר מה שפסק הרמב"ם בהל' א' דאם שתה יותר מרביעית מן היין אע"פ שהי' מזוג חייב, וכתב הכ"מ דהמקור הוא מהא דרב אשי, וקשה טובא כיון דבהא דרב אשי מפרש הרמב"ם בלא הי' בו יותר מרביעית מן היין, ולפי"מ שבארתי אפי' הי' פחות מרביעית מן היין חייב אף במזוג, וכיון דרב אשי לא איירי בזה כלל אלא לענין איסור ובפחות מרביעית, ואפי' אם דלא כמש"כ עכ"פ ברביעית סגי ולאיסור מנ"ל להוכיח מזה דחייב ביותר מרביעית מן היין, אבל לפימש"כ מבואר דזה ע"כ מוכח מרב אחא דבשני צדדי פטור צ"ל מותר, וא"כ אם נימא דבמזוג בכל גוונא פטור א"כ דברי רב אחא נכונים דבמזוג וליכא רביעית יין חי הא איכא שני צדדי פטור וצ"ל מותר, ומדמשני לי' רב אשי כאן ברביעית כאן ביותר מרביעית ולא משני לי' התם פטור אבל אסור ע"כ דרב אשי נמי סבר הכי דבשני צדדי פטור מותר, וע"כ דביותר מרביעית חי חייב אפי' אם מזגו ולכן סובר לאסור אפי' בפחות מרביעית וכמו שבארנו.
אכן כל זה שכתבתי אינו אלא לדעת הרמב"ם אבל לדעת הראב"ד הא לא צריך כלל לשני צדדי פטור וסובר דבעבודה פטור ובהוראה מותר, ודברי רב אחא ורב אשי כפשוטם, א"כ אין לנו שום מקום לחלק בין הא דבעבודה חייב ביותר מרביעית ובין הא דבהוראה אסור, וכיון דבעבודה אינו חייב עד שיהי' יותר מרביעית מיין חי ה"נ באיסור אינו אסור אלא ביותר מרביעית חי, אבל בפחות מזה כיון דבעבודה פטור בהוראה מותר, ובדין שהי' לו להראב"ד להשיגו על זה, אבל כיון שאינו מפורש החילוק להדיא בדברי הרמב"ם בדין הוראה לא השיגו, אבל יש בכאן מחלוקת להלכה בין הרמב"ם והראב"ד בדין הוראה דלהראב"ד דוקא ביותר מרביעית חי אסור אם מזגו כיון דשתיק לי' בהל' א' משמע לכאורה דגם הוא מפרש כן דבעינן יותר מרביעית חי לחייב בעבודה.
אלא דיש לומר דהראב"ד חולק להיפוך וסובר דגם לענין חיוב לא בעינן שיעור ביין חי, ובכמה יין שיהי' חייב ביותר מרביעית מזוג, ולא השיגו בהל' א' משום דבדבריו שכתב שתה יותר מן הרביעית מן היין אע"פ שהי' מזוג הי' אפשר לפרש שהי' רק יין מזוג יותר מרביעית, לכן לא השיגו בזה משום דלפי"מ שסובר בדעת הרמב"ם דאינו מחלק בין פטור למותר אין כאן שום הכרח לכל זה, אבל לפימש"כ הכ"מ ולפי"מ שבארנו דהרמב"ם ג"כ מחלק בין פטור למותר, והא דקתני פטור היינו בשתה רביעית יין חי ומזגו שביחד הוא יותר מרביעית, וא"כ ע"כ מה דחייב הוא ביותר מרביעית חי ויש חילוק בין עבודה להוראה וכמו שבארנו.