אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק כב
הלכה טו
נתבאר בפ"ל מהל' מכירה.
הלכה יז
וכן האשה שמכרה או נתנה נכסי מלוג לבעלה ממכרה ומתנתה קיימין ואינה יכולה לומר בנכסי מלוג נחת רוח עשיתי לבעלי, אבל בשאר נכסים יש לה לומר.
וכן האשה, נ"ב עי' יד רמ"ה ב"ב דף נ' שכתב דליתא לדאמימר, ובזה נוכל ליישב מה דמוכח מדברי הרמב"ם גבי יום או יומים וגבי שן ועין דעבד של ב' שותפין ממש לא נקרא עבדו המיוחד לו, ולא כפירש"י ותוס' בב"ק דף צ', וקשה דהא בדאמימר א"א לומר דשני שותפין אינם יכולין למכור נכסיהם, ולפ"ז נוכל לומר דסובר הרמב"ם דאמימר ודאי מוכרח לפרש כפרש"י דדוקא בק"פ סובר ר"א כן אבל כיון דלא קיי"ל כאמימר מפרשינן הברייתא כפשטה ואפי' בשותפין ממש.
הלכה כט
נתבאר בפ"ב מהל' מלוה הל' ח'.