אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק י · הלכה ב
כיון שנכנסה הארוסה לחופה הרי זו מותרת לבא עלי' בכל עת שירצה והרי היא אשתו גמורה לכל דבר, ומשתכנס לחופה נקראת נשואה אע"פ שלא נבעלה והוא שתהיה ראויה לבעילה, אבל אם היתה נדה אע"פ שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנישואין והרי היא כארוסה עדיין.
אבל אם היתה נדה, כתב המ"מ שם בעיא לענין כתובה ולא איפשיטא חופה דלא חזי לביאה אם היא קונה וכתב בהלכות הלכך אינה קונה ודעת רבינו שה"ה לכל דבר שאין חופת נדה קונה לא ליורשה ולא ליטמא לה וכ"נ מדברי מקצת הגאונים ז"ל ויש חולקין ואומרים דלא מיבעיא להו אלא לענין כתובה אבל לשאר דברים חופה גמורה היא. ע"כ.
והנה בפ"ז מתרומות הל' כ"א כתב הרמב"ם כהנת אלמנה שנתארסה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט וכו' וכן אם נכנסו לחופה בלא ארוסין אינן אוכלות שהחופה פוסלתן מלאכול, והיינו כרב ביבמות דף נ"ז דיש חופה לפסולות, והקשה הר"ן בכתובות דף נ"ו דכיון דיש חופה לפסולות חופת נדה אמאי אינה קונה, עוד קשה דהרמב"ם כתב וכן אם נכנסו לחופה בלא אירוסין והוא כפרש"י דבלא קדושין איירי הא דיש חופה לפסולות, וכתבו התוס' דלפ"ז צ"ל דרב ושמואל סברי כר"ה דחופה קונה וסבר רב דכי היכי דקני חופה בכשרות ה"נ דקני בפסולות ושמואל אמר דל"מ חופה אלא בכשרות דחופה קירוב ביאה ול"מ אלא בראויות לביאה אבל בפסולות שאינן ראויות לביאה לא, וא"כ הרמב"ם דלא פסק כר"ה דלא כתב בפ"ג קנין חופה בקדושין איך פסק דיש חופה לפסולין בלא ארוסין, וכבר עמד בזה הלח"מ.
והלח"מ תי' על קושיא הא' דחלוקים הם חופת נדה מחופת פסולות דחופת נדה כיון שאין כונתו לאיסור לכן אמרינן דלא קנה כיון שאין דעתו לבוא עלי' בעודה בטומאתה, אבל גבי חופת פסולות כיון דדעתו לבוא עלי' אף שאסורה לו דחזינן דכנסה משו"ה קנאה אף שלא בא עלי' בחופה גרידא, ועל הקושיא הב' תי' דאף דל"מ חופה לענין קנין אישות מ"מ פוסלה לתרומה כמו יבם שפוסל ואינו מאכיל ולכן חופת פסולות נהי דל"מ לקנין מ"מ פוסלה, ובזה נתיישב גם הקושיא הא', דחופת נדה ל"מ לענין קנין והו"ל כארוסה לכל שאר דברים ול"מ חופת פסולות אלא לפוסלה, עכ"ד הלח"מ.
והנה מה שדימה הלח"מ חופת פסולות לדין דיבם פוסל ואינו מאכיל תמוה טובא דגבי יבם כיון שמשועבדת להיבם שפיר פוסלה משום דלא קרינא בה ושבה אל בית אבי', אבל הכא הא אין הפסול משום דהבעל אינו כהן ואגידה גבי' דהא אדרבה הבעל הוא כהן והפסול הוא משום דמשתמרת לביאה פסולה וא"כ אימתי הוי משתמרת לביאה פסולה רק אם יש עלי' דין נשואין ויש לו עלי' זכות ביאה אבל לשי' הרמב"ם דחופה אינו קונה מהכ"ת נחשבינה למשתמרת לביאה פסולה.
ולכאורה היה אפשר לתלות זה בחקירת המל"מ כאן אם חופה לפני קדושין מהני להחשיבה כנשואה כיון שאח"כ קידשה והביא ראי' מדברי הרמב"ן בקדושין דף י' בהא דבעי' אי תחילת ביאה קונה או סוף ביאה וקאמר בגמ' נ"מ לכה"ג דלא קני בתולה בביאה והקשה הרמב"ן דהא קיי"ל בתר נשואין אזלינן וא"כ אפי' אי תחילת ביאה קונה הו"ל בעולת עצמו ותי' הרמב"ן בשנכנסה לחופה וקדשה בביאה דהיא כאשתו לכ"ד, ומבואר דחופה לפני קדושין מהני לעשותה נשואה, ולפ"ז א"ש דאף דחופה אינו קונה מ"מ כיון דאגידא גבי' במקצת לגבי זה דבקדושין לחוד תהי' כנשואה לכ"ד, שייך שיפסלנה.
אכן בסברא ודאי ד' המל"מ תמוהים דלא שייך חופה לפני קדושין כיון דחופה הוא גמר אישות ולא שייך זה לפני הקדושין ומה שהביא מדברי הרמב"ן משם אין ראי' דשם הוא בב"א שכנסה לחופה ובא עלי', וכמש"כ הר"ן בהמדיר דביאה ארוסין עושה הוא רק בבית חמיו אבל בביתו החופה והקדושין הוי בב"א.
והנה הריטב"א בסוגיאן הקשה זה על רש"י לפ"מ דאינו מפרש כהתוס' דרב ושמואל כר"ה ס"ל דחופה קונה, ומ"מ מהני לפוסלה וע"ז הקשה דכיון דבכשרות ל"מ חופה מהכ"ת יפסול בפסולות, עוד הקשה מהא דרב ששת מייתי ראי' דיש חופה לפסולות מאמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה האי ארוסה ה"ד אילימא דקני לה כשהיא ארוסה וקא משקה לה כשהיא ארוסה ארוסה בת משתיא היא והא תנן ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתרה וקמשקה לה כשהיא נשואה מי בדקי לה מיא וכו' אלא דקני לה כשהיא ארוסה ואיסתתר ונכנסה לחופה ולא נבעלה וש"מ יש חופה לפסולות, והכא הרי אחר קדושין איירי דבלא קדושין לא שייך זה ומנ"ל לחופה לפני קדושין ואף אי נימא דחופה קונה מ"מ אפשר דאינו פוסל רק חופה דאחר הקדושין דהוי נשואין ולא חופה דלפני קדושין.
ועל הקושיא הא' כתב הריטב"א דאפשר דהוי מצד הסברא כיון דהוי קרובה לביאת איסור, והנה לפ"ז גם הקו' הב' לא קשה דהא מוכח משמואל דקאמר ומודה לי אבא בתינוקת פחותה מבת ג' דאין חופה פוסלה כיון דאין ביאה פוסלה, וא"כ ע"כ דאפי' חופה אחר קדושין אינו פוסל דלשמואל הטעם כיון דאין ביאה פוסלת ולכן גם בפסולות שאין ראויות לביאה אין להם חופה ואם כן גם אחר קדושין אין חופה לפסולות ושייך לומר ומודה לי אבא, דבזה גם לשמואל שייך ומודה, וא"כ שפיר הביא ר"ש ראי' דחופה בתר קידושין מהני ודלא כשמואל דאין חופה לפסולות אפי' אחר קדושין.
והנה לשי' רש"י דמפרש בחופה בלא קדושין נראה דהוכרח לזה לפ"מ דמבואר בירוש' פי' הבע"י סוף הל' ג' אמתני' דנתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות לא נבעלו כשרות וכן מובא בתוספתא הובא במראה"פ א"כ ע"כ דאיירי בחופה בלא קדושין דאי בקדושין הא קיי"ל כר"מ דקדושין לחוד פוסל מן התרומה, ואם נאמר דהפלוגתא היא לאח"מ דבזה אין הקדושין פוסלין רק החופה, הא לפי המבואר בירוש' גם בחופה לא תלי אלא בביאה ודוחק להעמיד היכי שכבר אכלה כדאמר ר"י בדף ע"ה וכגון שנעשה פצ"ד אחר הקדושין ולכן צריך שיפסל מדין חופה ועי' תוס' ביבמות בסוגיאן ד"ה רב אמר, וכיון דלשמואל ע"כ דגם בחופה אחר קדושין סבר אין חופה וכדהוכחנו מהא דומודה לי אבא ע"כ דפליג גם אליבא דר"א ור"ש דקדושין לא פסלי מאכילת תרומה ומוכח דפליגי בכל גווני.
אכן לדעת הרמב"ם בפי"ט מאיסו"ב הל' ג' שכתב דלא כהירוש' אלא דאם נשאת הרי היא בחזקת בעולה ואע"פ שנמצאת בתולה א"כ היה אפשר לפרש דפליגי בחופה אחר קדושין ולענין אחר שנתאלמנה וסובר שמואל דמעיקר הדין ל"מ חופה שאינה ראויה לביאה למידי ורב דסובר יש חופה הוא ע"כ דכיון דעכ"פ סתם חופה עומדת לביאה שם בעולה עלי' וזה דלא כתי' הא' של הלח"מ לחלק בין חופת נדה לשאר פסולות ובשאר פסולות דנתכוין לאיסור הוי חופה דלשמואל ע"כ ל"מ חופה כלל מדאינה פוסלת ולרב הטעם משום ביאה, וא"כ גם לדעת הרמב"ם אין לנו נ"מ בהקידושין כיון דמעיקר הדין אין חופה קונה למידי ורק משום דהו"ל כבעולה.
והי' אפשר להוכיח גם בלא כ"ז, דממ"נ אם לא נעמיד דאיירי לאח"מ א"כ ע"כ דאיירי בלא קדושין דבקדושין הא קיי"ל כר"מ דבקדושין לחוד נפסלת, ואלא דנעמיד אחר מיתה א"כ אין שום סברא לפוסלה דשוב אינה משתמרת לביאה פסולה וע"כ דשם בעולה עלי' א"כ אין לנו נ"מ בהקדושין כלל.
נמצא דדברי הרמב"ם מיושבים דכיון דאין לנו נ"מ כלל בהקנין ורק משום דהיא כבעולה, א"כ אפשר לומר כתי' הב' של הלח"מ דבין חופת נדה ובין שאר פסולין ל"מ חופה אלא דהלח"מ כתב דמה דנפסלת לתרומה הוא משום דמשתמרת וכמו יבם שמשתמרת וביאה פסולה, וכבר בארנו דזה קשה דל"ד ליבם, ולמפש"כ הטעם משום דהו"ל כבעולה.
אכן הק"א הוכיח מדברי הרמב"ם בפכ"ב מהל' אישות הל' ד' לענין ירושה הנושא אשה שהיא אסורה לו וכו' אם מתה תחתיו יירשנה, ובירושה הא לא שייך משום בעילה רק משום דהו"ל נשואה ומשמע דיש קנין חופה לפסולות לעשותה נשואה, ונראה לי דבאמת יש להעיר בהא דמשמע מדברי הרמב"ם שלפנינו דחופת נדה ל"מ כלל לירושתה ולהפרת נדרי' וליטמא לה, כמש"כ המ"מ, דאיברא דלא הוי חופה לעשותה נשואה מ"מ במה גרע ממסר האב לשלוחי הבעל דמהני במסירה לענין ליורשה ולהפר נדרי' כמש"כ בפכ"ב מאישות הל' ב' ובפי"א מנדרים הל' כ"ב שאין הבעל מיפר בקדושין והי' אפשר לומר דלא שייך מסירה אלא באב ולא שתמסור עצמה, אכן בדברי הרמב"ם בפכ"ב מאישות הל' ג' מבואר דשייך מסירה גם בבוגרת, שתימסור עצמה אליו, שכתב וכן אם היתה בוגרת או יתומה או אלמנה והלכה היא בעצמה מבית אבי' לבית בעלה ואין עמה לא בעלה ולא שלוחיו ומתה בדרך אין הבעל יורש אותה, ומפורש דשייך מסירה לרשות הבעל גם כשהיא מוסרת עצמה, וא"כ חופת פסולות אמאי לא מהני לענין ירושה ולהפרת נדרים דלא גרע ממסר האב לשלוחי הבעל.
ולכן נראה באמת דחופת נדה לא מהני וכמש"כ, וה"ה חופת פסולות ומה דמהני לענין ירושתה הוא מדין מסר האב לשלוחי הבעל, וזה מהני גם בחופת נדה דהיא כארוסה שמזה הוכיח המ"מ דלא מהני כלל גם לענין ירושתה, נראה לפרש דהוא להיתר בעילה דאסור לבועלה אם תחזור לבית אבי'.
ומה דקשה עדיין דרב ששת הביא ראי' דמהני חופת פסולות מסוטה ושם לא סגי במסר ולא בבעילה רק דהוי נשואה נוכל לומר דראית ר"ש אינה להלכה ומשום דקיי"ל בקדושין דף כ"ז דאמן של ארוסה הוא מדין גלגול ולכן סובר הרמב"ם דרב אשי דמספ"ל בכתובות דף נ"ו בחופת נדה הוא משום דס"ל דמחלוקת רב ושמואל הוא לענין תרומה, ור"א בעי לענין קנין, וא"כ להלכה נשמע משמואל דע"כ לדידי' חופה אינה קונה כלל דאם הי' קונה הי' פוסל ג"כ ולכן פסק הרמב"ם דחופת נדה אינו קונה.
ויותר נראה לפ"מ שיש לדייק בדברי הרמב"ם פ"ז מתרומות הל' כ"א כהנת אלמנה שנתארסה לכה"ג וכו' וכן אם נכנסו לחופה בלא ארוסין אינן אוכלות שהחופה פוסלתן מלאכול, נתאלמנו או נתגרשו מן הארוסין חזרו להכשרן מן הנשואין לא יאכלו שכבר נתחללו, ודייק הרמב"ם בסיפא מן הנשואין, ונכנסו לחופה בלא ארוסין ודאי לא הוי מן הנשואין, וזה אין לומר דנכנסה לחופה ולא נבעלה אינה מתחללת דהא מפורש בפי"ט מאיסורי ביאה הל' ג' דבחופה לחוד הוי בחזקת בעולה שכתב ואם נשאת אע"פ שלא נבעלה נתחללה שכל נשואה בחזקת בעולה היא אע"פ שנמצאת בתולה, ולכן מוכח דהרמב"ם מחלק דלדין תרומה בחופה לחוד הוי משתמרת לביאה פסולה אבל לענין שיהי' לה דין נשואה בזה צריך שיהי' קדושין וכן מוכח באמת מל' הרמב"ם שאחר דין ארוסה דפסולה מדין משתמרת כתב וכן נכנסו לחופה בלא ארוסין ומוכח דהוא מדין משתמרת אבל לענין שיהיה לה דין כבעולה בזה צריך שיהיה לה דין נשואה.
נמצא דהרמב"ם סובר כפי' הא' של הלח"מ דיש חילוק בין חופת נדה שאינו מתכוין לאיסור ולכן אם הי' חופה אחר הקדושין שפיר דהוי נשואה לענין ירושתה וליטמא לה ורק לענין תרומה בזה הוי משתמרת גם בלי קדושין וזהו שפסק הרמב"ם בפ"ז מתרומות דיש חופה לפסולות אף בלא ארוסין, אכן לענין ירושתה דהוא ע"כ משום שהיא נשואה כיון שמתכוין לביאת איסור הו"ל חופה שראויה לביאה כמו שכתב הלח"מ בתי' הא'.
והיה אפשר בזה ליישב מה דלא פסק הרמב"ם להדיא דחופה אינו קונה ורק סמך על מה שהשמיט כל הדין דבאמת לפ"מ דס"ל דכיון שהכניסה לחופה הרי היא בחזקת בעולה וא"כ דל מהכא חופה יקנה בביאה ואין אדם עושה בב"ז ובעלה לשם קנין, ולכן אפ"ל דר"ה דס"ל חופה אינו קונה ס"ל כר"י גבי מגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דדוקא בראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה לא אמרי' דודאי נבעלה ואף די"ל דאף לר"י דסבר במגרש ולנה עמו בפונדקי דלא אמרי' דודאי נבעלה מ"מ גבי כנסה לחופה מודה נמי ר' יוחנן דודאי נבעלה, מ"מ אינו מוכח ואפשר דתלי זב"ז.