אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק טז · הלכה י

הלכה ה

ועוד תקנו חכמים שיהיו כל נכסי הבעל אחראין וערבאין לכתובתה אפילו כתובתה מנה ויש לו קרקע באלפים זהובים הכל תחת שיעבוד הכתובה, וכל שימכור אחר הנישואין מנכסיו אע"פ שממכרו קיים ויש לו למכור כל נכסיו אם ירצה יש לה לטרוף אותן בכתובתה כשיגרשנה או כשימות אם לא תמצא נכסים בני חורין.
ועוד תקנו חכמים, הנה התוס' פי' בתקנת שמעון בן שטח דכל נכסיו אחראין לכתובתה היינו אפי' יחד לה מטלטלין יהיו כל נכסיו אחראין, והרמב"ם שכתב כפשוטו צריך ביאור דלמאי נצטרכו לתקנה לשעבד כל נכסיו דמה גרע כתובה משאר חוב, וצריך לומר שבלא התקנה היינו אומרים כיון דעיקר החיוב הוא משעת מיתה או גירושין הו"ל כמ"ד דנכסי שואל משתעבדין משעת אונסין, ואף דפסק הרמב"ם משעת שאלה איתחייב באונסי' היינו דמשעת שאלה נתחייב להחזיר החפץ, ולכן תקן שמעון בן שטח דמשתעבד נכסי מחיים וצ"ל דממילא כבר נתחייב מחיים והוי רק כחוב של תוך זמנו.
והנה התוס' בדף מ"ז פירשו קבורתה תחת כתובתה היינו נדונייתה דאין לפרש תחת מנה מאתים דהא ארוסה אין לה קבורה, משום דאינו יורש אותה, אכן הרמב"ם כתב בפי"ב הל' ד' דקבורתה תחת ירושת כתובתה ומוכח תחת מנה מאתים וצריך לבאר קו' התוס' דארוסה אמאי אין לה קבורה, וצריך לומר דארוסה כיון שכתב לה בכתובה כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי א"כ לא התחייב אלא אם ימות או יגרשנה, אבל בנשואה לא מוכח ממדרש כתובה דבא להפקיע חיובו הברור מחיים אלא דלעולם התחייב בברור רק דממילא כתב לכשתנשאי לאחר דהא אם מתה הוא יורש אותה, ואיברא דלכשתנשאי לאחר בא לרבות מיתה ע"פ ע"א דנוטלת כתובה, כמו שכתב הרמב"ם בהל' ל"א דהוא מטעם מדרש כתובה ועי' בתוס' יבמות קי"ז, ובב"ש אה"ע סי' י"ז ס"ק קכ"ט, ומ"מ בארוסה כיון דעכ"פ כתב לכשתנשאי לאחר וכיון שאינו יורש אותה ע"כ לא נתחייב כלל אם תמות היא.
והנה הרמב"ם בפ"י הי"א כתב המארס את האשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדיין ארוסה היא ואינה נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ואם מת או גירשה גובה עיקר כתובתה מבנ"ח ועי' מש"כ המ"מ שם אבל בטעמא צריך ביאור, ולפמש"כ הוא פשוט משום דליכא בארוסה תקנת שמעון בן שטח דארוסה הא לית לה כתובה, ורק שכתב לה והוא התחייב רק לאחר מיתה או גירושין, וממילא הוי כמו שומרין משעת אונסין.
[ובשולי הגליון שם נרשם, נראה דמה דאמרינן שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה אינו משום גדר אומדנא ואדעתא דהכי שע"ת שימות קודם לא כתב לה, אלא שעיקר התוספת לא כתב לה אלא בשביל נשואין והוי כמו לפני הזמן, ולפי"ז נאמר דאף דלא אמרינן כן אלא בתוספת זהו בעיקר החיוב דבתוס' אמרינן דלא נתחייב כלל עד שעת נשואין וכדאמרי' בגמ' חבת חופה קונה, אבל לענין גוביינא כיון דמסברא הי' צריך להיות חיוב הכתובה אחר מיתה או גירושין דהא לא נתנה כתובה לגבות מחיים, אלא שיש תנאי ב"ד שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובתה, לכן זהו ג"כ כמו גדרי תוספת דאמדינן דעתו דלא הי' רוצה לשעבד לה נכסיו שיהי' לו מזה היזק שלא יוכל למכרם עד שעת נשואין].

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה