אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר
פרק טז · הלכה א
הנכסים שמכנסת האשה לבעלה בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים אע"פ שהן נכתבין בשטר הכתובה אין נקראין כתובה אלא נדוניא שמם.
אין נקראין כתובה, המ"מ האריך כאן לבאר שי' הרמב"ם דתנאי כתובה ככתובה הוא דוקא לענין תוספת וכל שאר תנאי כתובה אבל נדוניא דינה כחוב, ויש לעיין מהא דמורדת דמפורש ברמב"ם בפי"ד הל' י"ג דמפסדת נדוניא ורק בלאותיה קיימין אי תפיס לא מפקינן מינה, וצריך להבין למה מפסדת נדוניא, ומוכח דזהו דין בפ"ע שכל החיובים שיש לה עליו הוא רק אם ימות או יגרשנה ולא נתנה כתובה לגבות מחיים וזהו אפי' בנדוניא, דהא חייב עצמו רק על לאחר מיתה או גירושין וא"כ לא התחייב אלא אם הגירושין יהי' מסבה שלו, אבל לא אם הוא מסבה שלה וכיון שהיא מורדת ועוברת על דת שלכן הוא מגרשה אינו חייב כתובה שלא התחייב על אופן זה, ומוכח זה ביותר משיטת הרמב"ם גבי מאיס עלי שם בהל' ח' דלשיטתו אין זה בכלל מורדת, ובמורדת הוי ספיקא בדינא בלאותי' קיימין ופסקינן דמאן דתפיס לא מפקינן מני' ובמאיס עלי פסק הרמב"ם שלא הפסידה אלא נדוניא שאינה קיימת אבל בלאותיה קיימין נוטלת, וא"כ כיון שאינה בכלל מורדת מנ"ל להרמב"ם שמפסדת נדוניא, ובשלמא כתובה ותוספת ולא התחייב ע"מ כן שיוציאה בע"כ, אבל נדוניא שהכניסה לו והוא כבע"ח מנ"ל, וע"כ דמסתבר לי' דגם נדוניא כיון שלא התחייב אלא לאחר מיתה או גירושין וכיון שהיא כופה אותו להוציא אין לה נדוניא, וא"כ יקשה מה דאמרינן ריש אע"פ ת"כ ככתובה נ"מ למורדת כיון דאפי' נדוניא דאינה בכלל ת"כ אין לה למורדת, וא"כ למה לן הא דתנאי כתובה ככתובה.
ונ"ל דבאמת הם שני דינים דין דמפסדת כתובתה במורדת הוא תיכף כשנעשה עלי' דין מורדת אחר ד' שבועות וכפי הסדר המבואר בגמ', ודין דאין לה נדוניא זהו בשעת גירושין ונ"מ אם ימות בינתים, והכי נמי גבי עוברת על דת הפסידה כתובה ותוס' תיכף ונדוניא מפסדת רק בשעת גירושין.
ולכאורה הי' צריך לומר דגם למ"ד מרדה הפסידה בלאותי' קיימין הוא ג"כ שלא מטעם קנס, אלא דכיון דהכניסה לו עד שעת גירושין או מיתה וכיון דלא מת ולא גירשה מרצונו אין לה דין לגבות דזכה בהן ולא התחייב לפורעם אלא כשימות או יגרשנה מרצונו, דאי נימא דהוא משום קנס א"כ הדר תיקשי דלמה לי הא דת"כ ככתובה תיפוק ליה דלא גרע מנדוניא, אך באמת אי אפשר לומר כן דאף דיש מקום לחלק בין מורדת למאיס עלי דבמאיס עלי אף בנדוניא שאינה קיימת אבדה מ"מ בלאותיה קיימין יש לה, דבמאיס עלי כיון דבדין קא אמרה כמש"כ הרמב"ם שאינה כשבויה אינו בדין שתפסיד בלאותי' הקיימין ונימא שאין לה זכות להפקיע זכותו גם אחר הגירושין כיון שגירשה בע"כ, מ"מ יקשה מזינתה דלא הפסידה נדוניתה הקיימת דאמרינן אם היא זינתה כליה מי זנאי ואמאי לא נימא כיון דמעשיה גרמו הגירושין כמו שכתב הרמב"ם להדיא בפכ"ד הל' ו' בטעמא דאין לה כתובה שתפסיד גם בלאות קיימין, ולהרמב"ם דין מאיס עלי הוי חד דינא עם זנתה דלא אבדה בלאותי' קיימין לכו"ע. (חסר).