אור ברסלב

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות· הרב איסר זלמן מלצר

פרק א · הלכה ד

הלכה א

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה משנתנה התורה נאסרה הקדשה שנאמר לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קדושין לוקח מן התורה לפי שבעל קדשה.
ובהשגות כתב הראב"ד אין קדשה אלא מזומנת והיא המופקרת לכל אדם אבל המייחדת עצמה לאיש אין בה לא מלקות ולא איסור לאו והיא הפלגש הכתובה וכו' וי"ס שכתוב בהם פלגשים בלא קדושין עכ"ל והכס"מ הביא דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלכים שכתב ופלגשים בלא כתובה ובלא קדושין אלא ביחוד לבד קונה אותה ומותרת לו אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה בלבד אחר ייעוד ודברי הרמב"ם תמוהים במה שכתב שם אבל ההדיוט אסור בפלגש אלא באמה העבריה והרי לגירסת הרמב"ם פלגש היא בלא קדושין משא"כ באמה העבריה שמייעדה והו"ל קדושין עוד הקשה הלח"מ דלפ"מ שפסק הרמב"ם בפ"י מהל' אישות דכתובה אינה אלא מדרבנן ומדאורייתא אינו חייב רק בג' דברים שאר כסות ועונה וכמש"כ בפי"ב מהל' אישות ואמה העבריה לאחר קדושין ג"כ חייב בג' דברים הללו.
ונראה דבכל אשה מכיון שכונסה לשם נשואין התחייב באלו הג' דברים משום דזהו כתובה מדאורייתא לאשה שהיא אשתו גמורה ליורשה וליטמא לה אבל יעוד אינו עושה אלא אירוסין אלא דמ"מ התורה חייבתו לנהוג בה מנהג אישות וחייבתו בשכ"ו אלא דמ"מ כיון דאינה אשתו גמורה אין לה כתובה מדרבנן ומ"מ מותר בה גם מדרבנן דדין כתובה אינה אלא לאחר נשואין וזו היא ארוסה אלא דהתורה התירה לו ואף שהוא לא התחייב עצמו בשכ"ו נתחייב ממילא ואיברא דא"כ ליכא כבר דררא דאיסורא כיון דמחויב בחיובי כתובה מן התורה ואיסור ארוסה הא אינו אלא מדבריהם לכן אפשר דבאמת כוונת הרמב"ם דעכ"פ מדבריהם כיון שאין לה כתובה הרי היא כמו פלגש דאף שפלגש הוא גם בלא קדושין מ"מ גם בקדושין בלא כתובה אינה אשה דאיכא עשה ול"ת שלא ליקח אשה בלא כתובה ובלא קדושין כמ"ש הרמב"ם ריש הלכות אישות גבי מנין המצוות אלמא דבלא כתובה נמי איכא איסורא לכן הוי פלגש מדבריהם.

תוכן העניינים

אבן האזל על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה