אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ו · הלכה ט
ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח המתוק והמעושן והמבושל באש או בשמש עד שנשתנה טעמו בבישול, אבל יין שמחממין אותו בשמש ולא נתנה בו טעם בישול, וכן יין צמוקין ויין מגיתו שלא שהה ארבעים יום ויין הדליות ויין כרם הנטוע בבית השלחין או בבית הזבלים או יין גפנים שנזרע זרע ביניהן, או יין כרם שלא נעבד כל אלו היינות לא יביא לכתחלה ואם הביא כשר.
ואלו הן היינות וכו' כתב הלח"מ וז"ל קשה לי למה לא הזכיר רבינו מ"ש בב"ב דף צ"ז ע"ב יין כושי בודק הליסטן של מרתף ושל צמוקין לא יביא ואם הביא כשר, ולא הזכיר מכל אלו אלא הליסטן לחוד ושתק מכל השאר, וגם שם קוסס מזוג מגולה, ושל שמרים ושריחו רע לא יביא, ואם הביא פסול ולא הזכיר מכל אלו אלא מגולה עכ"ל, והנה שם בסוגיא אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך ע"ג המזבח, ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי יין מגיתו והא תני ר' חייא יין מגיתו לא יביא ואם הביא כשר וכו', ואלא למעוטי יין קוסס מזוג מגולה ושל שמרים ושריחו רע דתניא בכולן לא יביא ואם הביא פסול למעוטי מאי אי למעוטי קוסס פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל היא, אי למעוטי מזוג עילויי עלייה דאמר ר' יוסי בר' חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עד שיתן לתוכו מים אי למעוטי מגולה סכנה היא אי למעוטי של שמרים ה"ד אי דרמא תלתא ואתא ארבעה חמרא מעליא הוא אי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא פלוגתא דרבנן ואחרים היא, אלא למעוטי שריחו רע, ואבע"א לעולם למעוטי מגולה ואע"ג דעבריה במסננת כר' נחמי' אפ"ה הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, ובמה דאמר על מזוג עילוי עלייה פ' רשב"ם לקידוש משמע מדבריו דלנסכים ודאי פסול, אבל בפי' רבינו גרשום כתב למעוטי מזוג דאין מקדשין אם מזגו, עלויי קא מעלייא לי' ואמאי אינו רשאי לנסך על המזבח, איברא דהמגיה שם כתב דצ"ל אמאי אינו רשאי לקדש עליו, אבל מדעת הרמב"ם מוכח דסובר כהגירסא שלפנינו, דהא בפכ"ט מהל' שבת הל' י"ד כתב אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפי' כטיפת החרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל המערב ויש מי שמתיר לקדש עליו ואומר לא נאמר היין הראוי לנסך ע"ג המזבח, אלא להוציא יין שריחו רע או מגולה או מבושל שאין מקדשין על אחד מהן, ובהל' ט"ו כתב על שמרים שנתן לתוכו מים, דאם נתן ג' והוציא ד' הרי זה יין מזוג ומקדשין עליו, ומפורש להדיא דאף דהוא סובר דבכל דבר נקטינן הך כללא דאין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח, מ"מ כתב דביין מזוג מקדשין וע"כ משום דגם לנסכים כשר, ומה דפריך עלויי עלייה היינו דלא קיי"ל כהך ברייתא דר' חייא דלאו מתרצתא היא ולפי"ז גם מה דפריך על יין קוסס פלוגתא דר' יוחנן וריב"ל הוא ג"כ דלר' יוחנן דקיי"ל כוותיה דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא מנסכין ממנו ע"ג המזבח, דהא כתב בהל' ט"ו יין שטעמו טעם חומץ אע"פ שריחו ריח יין אין מקדשין עליו, וכתב ע"ז המ"מ כך העלו בהלכות פ' ערבי פסחים שהכל הולך אחר הטעם וריחו חמרא וטעמיה חלא חלא וריחו חלא וטעמיה חמרא חמרא, וכן הוא שם ברי"ף בהלכות שהביא כל הסוגיא דב"ב ופסק כר' יוחנן.
ונמצא מבואר דבהני דלא יביא ואם הביא פסול לא השמיט הרמב"ם כלום דיין קוסס קיי"ל כר' יוחנן דמקדשין עליו וכן מנסכין אותו ע"ג המזבח וכן יין מזוג ובשל שמרים אם נתן ג' והוציא ד' כשר לנסך, ואם פחות מד' הא קיי"ל כרבנן דאחרים, ואפי' בפה"ג אין מברכין ואינו יין כלל, ולא השמיט אלא שריחו רע, ויש לומר דסמך על מה שכבר כתב בהל' א' שיהיו הנסכים תמימים שלא יביא נסכים לא מיין מעושן ולא סולת שהתליעה ולא יבלול בשמן שריחו או טעמו רע. והוא בברייתא במנחות דף פ"ו דשל ריח רע אם הביא פסול, ואף דכאן בהל' זו כתב עוד המעושן והמבושל נראה דכפל במבושל דלא נימא דעלויי עלייה כמש"כ המ"מ בפכ"ט מהל' שבת דעת הראשונים דמקדשין עליו מטעם זה, לכן אשמעינן דכיון דנשתנה טעמו לא מהני מה דעלויי עלייה, אבל ריחו רע ודאי פסול, וסמך על מה שכבר כתב בהל' א' גבי שמן, רק דצריך ליישב מה שלא כתב כל הני דלא יביא ואם הביא כשר וכתב רק על הליסטן, ונבאר זה בפ"ז הל"א.