אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· הרב איסר זלמן מלצר
פרק ג · הלכה א
אין המומין פוסלין בעוף וכן אחד הזכר ואחד הנקבה בעוף שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה בלבד, בד"א במומין קטנים אבל עוף שיבש גפו או נסמית עינו או נקטעה רגלו אסור לגבי המזבח שאין מקריבין חסר כלל, וכן אם נולד בו אחת מן הטריפות שאוסרין אותה באכילה הרי זה נפסל לקרבן.
או נסמית עינו והוא מלשון המשנה בזבחים דף ס"ח, אכן התוס' שם כתבו דהוא דוקא בנחטטה והוכיחו זה מגמ' קדושין דף כ"ד מדכתיב העוף ולא כל העוף פרט לשיבש גפה, והנה בספרי תניא נסמית וצ"ל גם בספרי דהכונה נחטטה ובאמת קשה דנסמית אינו נחטטה וראיתי שגם החינוך כתב נסמית, ונראה לחדש דאף דבכל המומין פסול גם מום מתולדה אבל בנסמית בעוף הוא דוקא אם אינו מתולדה כלשון נסמית דאף דהפסול הוא משום מחוסר אבר ובדיני טרפות חסר הוא אפילו בתולדה אבל כאן כיון דבאמת אין חסרון אבר ורק דחסר תשמיש האבר בזה יש לומר דדוקא אם כבר ראה העוף בזה העין ונסמית הוי חסרון, ובזה מיושב דבאמת גם נסמית פסול כדתניא בספרי ותנן במשנה, והגמ' בקדושין מוכיחה מברייתא אחריתא דקתני נחטטה וע"כ דמיירי שהיתה סמויה מעיקרא בתולדה ועל זה מייתי דין עבד ובזה יתיישב קו' התוס' שם ע"ש דלפ"ז בעבד מה שהיה מתחילה בתולדה אינו שייך שיצא בו לחרות.
ובאופן אחר נראה יותר דלאו דוקא בנסמית עינה נחלק בין נסמית אח"כ לנסמית בתולדה אלא דכל דין מחוסר אבר אינו פסול בתולדה ואף דלשון חסרון גבי טרפות הוא גם בתולדה מ"מ כאן כיון דהמעוט גבי בני נח הוא מקרא דכל החי הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה, ובזה יש לומר דדוקא היכי שיש חסרון שאינם חיים והיינו שהיו אברים ואינם חיים אבל אם נולדה בלא אבר אין כאן חסרון שאינם חיים.
ובזה אפשר אולי ליישב קושית הגאון מוהרז"ס (שליט"א) [זצ"ל] במש"כ הרמב"ם בפ"ח מהל' ביאת מקדש מי שיש בידו אצבע יתירה וכו' וכתב בפ"ו הלכה י' דמומין המיוחדין לאדם אם עבד לא חלל עבודתו ומוכח דאינו מום גמור והקשה דהא בגמ' קדושין דף כ"ה אמר רב דעבד יוצא בזה לחרות וא"כ הוי מחוסר אבר ופסול גם בבהמה ואפי' בעוף, והוא אמר בזה דמחוסר אבר הוא פסול מיוחד בבהמה אבל באדם דוקא מום וזה הואיל ויתרת הוא ומחתכה לא הוי מום, אבל זהו חידוש גדול דמדברי הרמב"ם משמע דמחוסר אבר נחשב בין המומין הגדולים ואם הוא פסול מיוחד וגם בכה"ג פסול בבהמה ובעוף שלא מדין מום לא היה להרמב"ם לחשבו בדיני מומין.
ונראה דהרמב"ם אינו סובר דהוי מחוסר אבר כיון דאינו צריך להיות כן ומ"מ עבד יוצא לחרות דעכ"פ הוא אבר והרב חתכו קרינן בי' ושחתה, אבל משום מחוסר אבר אינו פסול כיון דעיקר מחוסר אבר נלמד מקרא דמכל החי הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה וזה שהאבר מיותר אין כאן חסרון דמכל החי, ועיין בכורות דף ל"ט ע"א גבי חסרון בכולי'.