אבן האזל על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· הרב איסר זלמן מלצר
פרק א · הלכה ה
אחד בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר בכל אלו שנאמר לא תזבח לד' אלקיך שור ושה אשר יהי' בו מום, מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר כגון שהיה בבהמה גרב לח או חזזית אם הקריבה לוקה.
הכ"מ הביא את ד' הרמב"ם בסה"מ שכתב הזהירנו מהקריב בע"מ עובר והוא אמרו לא תזבח וגו' ונתבאר בספרי שבבע"מ עובר הכתוב מדבר, וכתב ע"ז הכ"מ וטעמו ממה שפירשו שם מנין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית ת"ל כל דבר רע והרי בעל יבלת מום עובר הוא, וכן בעל גרב לח ובעל חזזית, והנה מה שכתב בפשיטות דהנהו הוו מום עובר אף דמשכחת להו במום קבוע כגון יבלת שיש בה עצם וגרב יבש וחזזית המצרית ודאי מסתבר דהספרי מרבה מום עובר דמום קבוע א"צ לרבות, והכ"מ הביא מה שהשיג עליו הרמב"ן בסה"מ דמום עובר אינו לאו מיוחד שהכתוב מרבה והולך עד שאסר כל מום בין קבוע בין עובר, וגם בלאו הראשון נתרבו כדאיתא בספרא פ' אמור אשר בו מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מנין ת"ל כל אשר בו מום, ובשניהם עובר בכל החמשה שמות הללו ונאמרו הכתובים להשלים האיסור ולא אמרו בספרי בפסוק לא תזבח וגו' שבא למום עובר בלבד אלא גם שם מתרבה הכל וזה מאמרם שם, אין לי אלא תם ונעשה בע"מ בע"מ ממעי אמו מנין ת"ל כל דבר רע מנין בעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית ת"ל מום כל דבר רע מנין לזקן וחולה ומזוהם ת"ל שור או שה כל דבר רע, והכ"מ לא יישב כלל השגת הרמב"ן, וראיתי במפרשי הסה"מ והנה המג"א כתב דאף שחזרו ולמדו מפסוק שבשופטים כל המומין הנה כבר למדו מפסוק שבפ' אמור מום קבוע בלבד, וא"כ יהיו כאן שני לאוין אחד על מום קבוע ואחד על מום עובר, ודבריו תמוהים דהא הרמב"ן הביא דגם בפ' אמור בספרא מרבה מום עובר מכל אשר בו מום, וא"כ מאי נ"מ מקרא דפ' אמור לקרא דפ' שופטים דבתרווייהו מרבינן מום עובר, ובזה מבואר מה שהביא הכ"מ כאן השגת הרמב"ן, ובפ"ו מהל' ביאת מקדש גבי עבודת כהן בע"מ שמנה ג"כ הרמב"ם בע"מ קבוע ובע"מ עובר לשתי מצות, והרמב"ן השיגו גם שם ולא הביאו הכ"מ משום דשם יש עכ"פ פסוק מיוחד על בעל מום עובר, וסובר הרמב"ם שהוא לאו מיוחד אבל כאן אינו אלא רבוי בין בפ' אמור ובין בפ' שופטים.
והנראה בדעת הרמב"ם דע"כ הספרי בפ' שופטים דאמר מנין בעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית לא סבר דמרבינן מקרא דפ' אמור מום עובר דא"כ מנ"ל דגרב או ילפת דכתיב בקרא מיירי במום קבוע דכמו דכתיב מקודם מום קבוע בסתם, ומפרש בקרא עורת או שבור ה"נ אפשר דמה דמפרש קרא או גרב או ילפת מיירי בסתם גרב או ילפת והיינו אפי' בגרב לח וסתם חזזית דהוו מום עובר ולאו דוקא בגרב יבש וחזזית המצרית דהוו מום קבוע, וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' ביאת מקדש דהמפורשים בכתוב דוגמא הן, וא"כ מה אמר בספרי מנין לרבות בעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית, וע"כ דסבר הספרי דקרא דפ' אמור מיירי רק במום קבוע, וה"נ מיירי קרא דגרב או ילפת וכדברי הספרי מוכח בסוגיא דבכורות דף מ"א דעל מה דתנן במתני' דבעל גרב ובעל חזזית אין שוחטין במדינה פריך וגרב לא והא כתיב גרב וחזזית לא והא כתיב ילפת, ואי כהספרא דבפ' אמור נמי מרבינן מום עובר, א"כ מנ"ל לגמ' למיפרך אמתני' בפשיטות דא"א דגרב וילפת הוא מום עובר, וע"כ דהגמ' סבר כהספרי ולא כהספרא, ולכן שפיר כתב הרמב"ם דלא נתרבה אלא בפ' שופטים וכיון דמום קבוע כבר כתיב בפ' אמור, ע"כ עיקר קרא הוא על מום עובר, (ועיין בלב שמח על סה"מ שמפרש בד' הרמב"ם דהא דקתני בספרי על מום עובר בל"ת הכונה מום עובר, ותמה דהכונה עובר בל"ת, ודבריו הם תימה רבה דודאי אין כונת הרמב"ם לזה וכמש"כ הכ"מ דכונתו לסוף ד' הספרי, וע"כ הוא כן דלדבריו א"כ מה אמר מנין בעל גרב כיון דכבר אמרו דעיקר קרא אתי למום עובר, ועוד דהגירסא בספרי הוא על מום עובר בל"ת ואינו עובר על חטאת ששחטה בדרום כמש"כ המפרשים וא"כ א"א לפרש מום עובר אלא עובר בל"ת), ומה דמרבינן מהך קרא חולה זקן ומזוהם הוא נמי מום עובר דאפי' זקן כיון דהוא דוקא כשהוא רועד מחמת זקנה וא"כ אם יתחזק כחו יהי' כשר ולא הוי מום קבוע, וכן כתב המל"מ בפ"ב הל' ו' ע"ש.
אלא דצריך לבאר מה שהקשה הרמב"ן דהא מרבינן נמי בע"מ ממעי אמו, ונראה דדוקא מום עובר כיון דאשכחן דאיכא נ"מ בין מום קבוע למום עובר, דעל מום עובר אין שוחטין במדינה א"כ לא אמרינן דריבתה תורה דמום עובר הרי הוא ממש כמום קבוע, כיון דיש חילוק בין זל"ז, אבל תם ונעשה בע"מ ובע"מ מעיקרא אין נ"מ ושניהם אין שוחטין במקדש ושוחטין עליהם במדינה, לכן אמרינן בזה דריבתה תורה דאין נ"מ בינייהו כלל, ובזה מיושב מה שהקשה האור שמח דאמאי לא מנה הרמב"ם דין בע"מ גבי בכור למצוה בפ"ע כיון דבגמ' מצרכינן להו, אבל לפימש"כ מיושב דבבכור אף דבגמ' איכא צריכותא אבל להלכה אין נ"מ בין בכור לשאר קדשים ולכן אמרינן דגילתה תורה דבכור הוא כשאר קדשים, אבל מום עובר לא נוכל לומר דגילתה תורה דמום עובר הוא כמום קבוע כיון דאיכא נ"מ לדין לשחוט עליהם במדינה, לכן אמרינן דזהו מצוה מיוחדת שלא להקריב מום עובר, ובזה מבואר ג"כ מה שמנה הרמב"ם גבי עבודת כהן בע"מ, לשני לאוין בע"מ קבוע ובע"מ עובר משום דבע"מ עובר אינו בכל הדינים כמו בע"מ קבוע וכנ"ל.