תורה · ספרי התורה של הרב המליצו טוב
מספר שרון נחשוני: יש לי סיפור ארוך עם הרב אליהו ז''ל, ולסיפור הזה יש המשך. אחרי שהבראתי והתרפאתי מהתאונה הקשה שהיתה לי בצבא, חזרתי לחיים והכול היה כתיקונו. יום אחד הרגשתי כאבים חזקים מאוד בגלל סיבוך כלשהו שהתפתח מהניתוח שעשו לי אחרי התאונה.
הגעתי לביתו של הרב זצ''ל עם מקל הליכה, לא הייתי יכול ללכת בלעדיו. הרבנית שליט''א נתנה לי להיכנס לחדרו של הרב, וראיתי אותו עוסק בעניין הלכתי. חיכיתי עשר דקות והרב לא שם לב לנוכחותי. המשכתי לחכות וקראתי לו בלחש: ''הרב, הרב'', אבל הוא לא שם לב. כל כך הוא היה שקוע בלימודו. לבסוף הוא שם לב אלי ואמר לי: ''שלום''.
סיפרתי לו את מה שקורה איתי ושהכאבים שאני עובר הם בלתי נסבלים, וביקשתי ברכה. הרב שאל אותי לאן אני צריך ללכת, והשבתי שאני הולך לתחנה המרכזית. הוא הסתכל על ערימת הספרים שעמדה על השולחן, אותה ערימה של ספרים שהוא למד בה באותה שעה, ואמר לי: ''הספרים הללו ימליצו עליך טוב, עד שתגיע לתחנה המרכזית ייעלמו לך הכאבים''.
יצאתי מבית הרב והתחלתי ללכת לכיוון התחנה המרכזית. אבל באמצע הדרך, ליד ''בית חינוך עיוורים'', התחלתי להרגיש שהכאבים כל כך מתגברים עד שאין לי יכולת לשאת אותם. ישבתי על הספסל ובכיתי. מישהו שראה אותי, אסף אותי אל תוך רכבו ולקח אותי חזרה לבית הרב. נכנסתי אל הרב בשנית והרב שאל אותי האם הגעתי לתחנה המרכזית. אמרתי לו שלא הצלחתי להגיע, כי הכאבים התגברו ולא יכולתי להמשיך ללכת. הרב הסתכל שוב על ערימת הספרים ואמר לי: ''הספרים הללו ימליצו עליך טוב וכבר כשתצא מהבית ייעלמו לך הכאבים''.
וכך היה. יצאתי מהבית, ונעלמו לי הכאבים למשך שלוש-עשרה שנה. לאחר פטירת הרב הם חזרו, וכנראה שצריך כעת עוד ספרים של תורה שימליצו עלי טוב.
(שרון נחשוני, רב אוגדת עזה)
סיפור זה הוא המשכו של ''הסיפור של שרון נחשוני'' מ''אביהם של ישראל'' חלק שני, עמוד 234.
סיפורים מבית הדין