אור ברסלב

אביהם של ישראל

קדושה

יראת חטא

קדושה – תחילתה השתדלות וסופה מתנה

מו''ר הרב זצ''ל היה מקפיד מאוד על צניעות וקדושה. הוא היה משתמש במשקפיים שמספרם קטן בשני מספרים מהמספר שקבע לו האופטיקאי כי ''לא כל דבר צריך לראות''.

כמו כן, הרב הקפיד שלא לשמוע שירים שלא חוברו על ידי מנגן כשר והיה מאוד מקפיד על עבודת ה' בשמחה. עם זאת, הוא מעולם לא שמע קול של אשה שרה, גם לא בהקלטה או ברדיו, למרות שיש מי שמתיר.

שיעור נשים

לפני יותר משלושים שנה, העביר הרב זצ''ל בביתו הישן שברחוב בן ציון שיעורים לנשים בדיני טהרת המשפחה, שיעורים שסיכם מאוחר יותר בספרו 'דרכי טהרה'. ישבנו בסלון הקטן, שורות שורות, נשים על ספסלים, והרב ליד השולחן הקטן, עם גבו לספרייה, לא הרים את עיניו מן המפה אפילו פעם אחת בגלל שמירת עיניים. גם אם מישהי שאלה אותו שאלה, הרב לא הרים את עיניו והיה עונה כשהוא מביט כלפי מטה.

(רבקה שמעון)

מעולם לא התבונן

שנים רבות עבדתי עם הרב שעות ארוכות, מאות פגישות. הרב היה נפגש עם הרבה אנשים וגם נשים. הוא כמובן היה אומר שלום לכולם, מכבד את כולם, אך אני יכול להעיד שבכל השנים האלה, במאות הפגישות שהיו לו, הוא מעולם לא התבונן בפנים של אשה.

(בשם הרב איתן אייזמן, לשעבר מנכ''ל הרבנות הראשית)

מרדכי, הגענו. צריך לרדת

פעם אחת נסע מו''ר הרב זצ''ל באוטובוס והתיישבה לידו אישה. הרב לא רצה לפגוע בה ולקום, ואולי הוא כלל לא שם לב שאישה ישבה לידו. בכל מקרה, הוא המשיך לשבת ולעסוק בלימודו. כשהאוטובוס הגיע לתחנה בה הרב היה צריך לרדת, נגעה האישה קלות בכתפו, ואמרה לו: ''מרדכי, הגענו. צריך לרדת''. לפתע גילה הרב כי הייתה זו אשתו.

קדושה = ברכה

מו''ר הרב זצ''ל סיפר כי פעם הוא היה צמא והלך לשתות סודה בקיוסק. האישה שמכרה בקיוסק לא הייתה לבושה כל צרכה. ובלשון הרב: היא הייתה ענייה ולא היה לה מספיק כסף לקנות בגדים ארוכים. הסתובב הרב לברך שלא מול האשה המוכרת. סיפר הרב שאמרה לו המוכרת: אם אתה לא רוצה לראות נשים לא צנועות - אל תסתובב, שם יש נשים יותר לא צנועות ממני.

מרן הרב סיפר כי פעם בא אליו מישהו עם בעיות קשות של פרנסה. הרב חשב והתבונן ואז שאל אותו: האם אתה עושה קידוש בליל שבת? כן, ענה אותו איש. אם כן, שאל הרב, איני מבין למה אין לך ברכה. הרי קידוש של ליל שבת הוא מקור של ברכה. שבת היא מקור הברכה. ''וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ'' (בראשית פרק ב' ג'). ברכה וקדושה באים יחד כמו בבית המקדש.

חשב הרב והמשיך לשאול: האם אשתך לבושה בצניעות בעת שאתה עושה את הקידוש? הרכין האיש את ראשו ואמר: לא. אמר לו הרב: אם אתה רוצה ברכה, תגיד לאשתך שהברכה בבית נובעת מהאשה. אם היא תקפיד על צניעות, ובעיקר בשבת בעת הקידוש, תבוא לך הברכה.

הלך האיש לאשתו ואמר לה את דברי הרב. קיבלה האשה על עצמה ללכת עם כיסוי ראש בקידוש ובכל השבוע כולו. חזר האיש וסיפר לרב את מה שאשתו קיבלה על עצמה.

אמר לו הרב: מעכשיו ירדוף אחריך העושר. וכך היה. אותו אדם הוא היום אחד מהעשירים הגדולים. וגם הוא וגם אשתו זוכרים מאיפה הגיעה אליהם הברכה הזו.

צניעות - סנגוריה

למרות שהרב זצ''ל היה מאוד רוצה ללמד זכות על ישראל, הוא היה מקפיד מאוד על עניני צניעות וקדושה שיהיו כראוי. פעם אחת הוא הלך לציון של מו''ר אביו, הרב סלמאן אליהו זצ''ל, וראה שם אישה אחת הולכת עם כיסוי ראש, אך בלי שרוולים ועם מכנסיים קצרים. ובלשון הרב: בלי ידיים ובלי רגליים. אמר לה הרב שאם היא רוצה שתתקבל תפילתה, הרי היא צריכה להקפיד על צניעות. אמרה לו: אינך רואה ששמתי מטפחת על הראש? אמר הרב לריבונו של עולם: רואה אתה שיהודים רוצים להקפיד על צניעות וקדושה, הנה תראה את האישה היהודיה הזו, אבל היא לא ידעה שצריך להקפיד על צניעות גם בידיים וברגליים.

קדושים תהיו

הרב שמואל כ''ץ חיבר את הספר ''קדושים תהיו'', העוסק בהלכות צניעות בחברה מעורבת שיש בה בנים ובנות. ספר שנועד לחזק את הקדושה והצניעות וללמד את הגדרים הנכונים שצריכים להיות ביחסים בין בנים לבנות. כך הוא מספר:

''באתי אל מו''ר הרב זצ''ל עם הדפים של הספר שהתכוונתי להדפיס לספר ''קדושים תהיו'' והתכוונתי לשאול כמה שאלות. בדחילו ורחימו דפקתי על הדלת. מו''ר הרב פתח את הדלת והושיב אותי מולו. סיפרתי לו על הספר שאני רוצה לכתוב, במטרה להרבות יותר קדושה וצניעות בתנועות הנוער ובכלל. הרב שמע כמה שאלות ואז לקח את הדפים של הספר מידיי ועבר על הדפים אחד אחד. הוא ביקש ממני רשות לכתוב הערות על הספר, וכך הוא הגיה דף דף, עד שנגמרו הדפים. ''יש לך עוד?'' הוא שאל. אמרתי לו שהחלקים הבאים של הספר הם בהכנה. והוא אמר לי: ''כשיהיו לך הדפים הבאים מוכנים – תבוא אלי''.

כך הרב עבר איתי על הספר דף דף, הלכה הלכה, ודיבר איתי בכל הסוגיות ההלכתיות כאילו אני שווה לו בלימוד. הוא התייחס לכל מה שכתבתי ועודד אותי להדפיס את הספר ולהפיץ אותו בכל סניפי בני עקיבא ועזרא, להרבות צניעות וקדושה במקומות הללו. גם בבתי ספר הממ''ד שהיו ברובם מעורבים בעת ההיא הפצתי את הספר. לשמחת כולנו, התחילה בעת ההיא התחזקות גדולה בבתי הספר ובתנועות הנוער המעורבות. לאט לאט החלו להפריד בנים מבנות בבתי ספר ובתנועות הנוער.

הקדושה שהרב דיבר עליה בכל מיני הזדמנויות פעלה את פעולתה, עם התלמידים ועם המורים, עם המנהלים ועם הנהלת החינוך הדתי. בכל מקום דיבר הרב על קדושה. כנראה שזאת הסיבה שהרב השקיע כל כך הרבה בספר ''קדושים תהיו'', כי הוא ראה בו כלי חשוב ללמד את נושא הטהרה והצניעות בציבור הדתי לאומי. ברוך ה', כבר רואים פירות גדולים לעמלנו, שכיום רוב הנשים מכסות את ראשן, רוב הבנות הולכות עם שמלות ארוכות. במקומות שהיו רגילים להקל בגדרי הצניעות החלו לנהוג על פי ההלכה, וציבור שלם התחזק בשמירת גדרי הקדושה והצניעות באופן שלא יתואר.

סיפר לי פעם אחד מראשי החמ''ד ואמר לי כי אם בתחילה היו תשעים אחוז מבתי הספר של הממלכתי דתי מעורבים ורק עשרה אחוז נפרדים בנים מבנות, היום המצב התהפך ותשעים אחוז נפרדים ורק עשרה אחוז מהם מעורבים. גם בתנועות הנוער יש התחזקות גדולה של צניעות בלבוש והפרדה בסניפים רבים בין בנים לבנות.

(הרב שמואל כ''ץ, מחבר הספר 'קדושים תהיו')

המשנה במסכת תענית אומרת: ''וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמַה הֵן אוֹמְרוֹת: בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מָה אַתָּה בוֹרֵר לְךָ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בְּנוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) ''שֶׁקֶר הָחֵן וְהֶבֶל הַיּוֹפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִּתְהַלָּל'', וְאוֹמֵר (שם): ''תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ''.

ובגמרא: ''וּמַה הֵן אוֹמְרוֹת? תָּנוּ רַבָּנָן, יְפֵפִיוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּיּוֹפִי, שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיוֹפִי. מְיוּחָסוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּמִּשְׁפָּחָה, לְפִי שֶׁאֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְבָנִים. עֲשִׁירוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בְבַעֲלֵי מָמוֹן. בֵּינוֹנִיוֹת וַעֲנִּיוֹת שֶׁבָּהֶן אוֹמְרוֹת: קְחוּ מִקְחֲכֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבִלְבָד שֶׁתַּעַטְרוּנוּ בִזְהוּבִים''.

אמר מו''ר הרב זצ''ל בשם אחיו הרה''ג נעים אליהו - שישלח לו הקב''ה רפואה שלימה, כי מכאן ניתן ללמוד על צניעות בחורי ישראל שהיו הולכים ועיניהם מושפלות שלא להביט בנשים והיו צריכים לבקש מהם להרים את העיניים. ואע''פ שהגמרא אומרת: ''אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: 'ואהבת לרעך כמוך'''. עם זאת הם היו מהדרין לא להתבונן יותר מידי והיו צריכות הבנות לומר להם: ''בָּחוּר! שָׂא נָא עֵינֶיךָ!''

מדוע רקד הקצין הנוצרי?

פקידי כלא מרילנד עיגלו עיניים משתאות במבוכה, תקלה כזאת לא התרחשה אצלם מעולם: הראשון לציון הגאון רבי מרדכי אליהו זצ''ל עבר בשער גלאי מתכות המשוכלל ביותר בעולם, המוביל לכלא השמור ביותר בעולם, כשרוכסן מתכת בכיסו - והשער ממאן לצפצף כאילו אחז אותו שיתוק! הקצין בשער לא התאפק מלהזעיק את מנהל הכלא בעצמו. לא בכל יום שובת גלאי החשמלי שעובד באפס תקלות יומם ולילה, ועוד בלא התרעה מוקדמת.

בהתחשב בכבודו של הרב אליהו, כשהתקרבו אל השער, הקדים קצין הביטחון אזהרה: ''זהו השער הרגיש ביותר בעולם. במחילה מכבוד הרב הראשי, אבל אם יש למישהו בכיס מתכת, אם מישהו עבר אפילו ניתוח ויש לו מתכת בגופו, עליו להודיע לי כאן ועכשיו כי אחרת השער יצפצף. קודם לכן'', סיפר להם הקצין, ''עבר שם נציג משרד החוץ, אך אחרי שהתפשט מכל מתכותיו צפצף השער עקב אבזם מיותר בנעלו''. גם כשעבר שם הרב שמואל זעפרני, צפצף השער עקב סלילי המתכת ביומן העבודה שלו. ואילו לנוכח הגר''מ אליהו שעבר עם גלימתו המקושטת, המאובזרת ברוכסן מתכתי - נאלם השער דום. הקצין האחראי הצביע ביד רועדת על הרוכסן של הרב אליהו. ''מה הוא רוצה?'' התעניין הגר''מ, והרב זעפרני הסביר לו על המבוכה בשער. הגר''מ חייך: ''רק זה מדאיג אותו?'', שאל. הוא פתח את הרוכסן ולנגד עיניהם הנדהמות של כל קציני הביטחון נגלו העט המוכסף שהיה בכיסו, השעון שעל ידו והחפתים שעל חולצתו. השער היה אמור לזעוק חמס, אבל הוא נאלם דום לנוכח קדושת הרב.

''לא ייתכן, האם השער מקולקל?'' השתאה מפקד הכלא. מעולם זה לא קרה לו. הוא לקח את העט מידיו של הרב, עבר בשער, השער צפצף. המנהל הנדהם מסר את העט שוב לידיו של הרב, הרב עבר בשער, והשער הפך להיות אילם.

''יחד איתנו'', מספר הרב שמואל זעפרני ''היה גם קצין הדת של הכלא. הוא היה נוצרי והחל לשיר ולרקוד. שאלתי אותו מדוע הוא רוקד וצוהל''.

''אתה לא יהודי?'' התפלא קצין הדת ''הרי כשלעם ישראל נעשה קריעת ים סוף – הם שרו ורקדו. ואני, 25 שנה אני עובד כאן ומעולם לא קרה שהשער לא צפצף. אז אני, שראיתי את נס קריעת השער, ראיתי נס בעיניים, לא ארקוד?!''

(אהרון גרנביץ' – גרנות)

שתי וערב - א

מרן הרב זצ''ל מקפיד היה מאוד על כל צורה של שתי וערב שלא תהיה על שום דבר. גם דבר שהיה נראה בקושי כמו שתי וערב הוא היה מוציא מביתו. פעם הדפיסו את סידור 'קול אליהו' ועל הכריכה היה ציור שבקושי רב היה נראה כמו שתי וערב, והרב ביקש לגנוז את הספרים הללו.

פעם אחת בא אליו בן אדם שגר בשכונת הקטמונים וסיפר לו כי מאז שהוא עבר דירה רודפות אחריו צרות. ''בדקתי את כל המזוזות, עשיתי חנוכת בית. בדקתי גם תפילין. מה לעשות?''. הרב חשב מעט ושאל אותו: האם יש לך בביתך צורה של שתי וערב? משהו שדומה לצלב?

האיש התפלא על השאלה, ואמר: אין.

''תחשוב טוב'' האיץ הרב.

עבר האיש במחשבתו על כל הבית ולא מצא שום דבר שמתקרב לצורה של צלב. ''אין'' חזר האיש ביתר בטחון.

''סליחה, אבא'' פנה אליו בנו הקטן שעמד לצידו. ''יש בחוץ על הבית צורה ענקית של צלב חקוקה באבן של הבית. לא רואים אותו מרחוק כי הוא מטושטש, אבל יש שם צורה של צלב''.

מיהר האיש לביתו להרוס את צורת הצלב שעיטרה את ביתו. וכבר אחר כך פסקו ממנו כל אותן בעיות שפקדוהו.

שתי וערב – ב

כשהרב זצ''ל היה בבית החולים הייתה תקופה שהוא לא היה יכול לדבר כי היה מונשם. במקרים אלו היה מדבר הרב באמצעות הפתקים. כשהתעורר הרב מההרדמה, אחרי הצנתור, עמד לצדו הרב שמואל זעפרני, ראש לשכתו, והוא ביקש ליטול את ידיו ונייר לכתוב עליו דבר מה. על הנייר הוא כתב: ''הביאו לכאן כיסוי בצבע לבן, כיסוי של טלית'', הרב זעפרני סימן שאינו מבין מה הרב מתכוון. הרב בחולשתו מותח קו מתחת למילה 'כאן' ומוסיף ''האם ראית אותו?'' הרב זעפרני מסמן שלא ירד לעומק דעתו של הרב.

''יש בו הרבה צלבים'', מוסיף הרב ומשרבט במאמץ רב. העוזר הנאמן נבוך, מסביר שלא הבין עדיין. ''לפני חמש דקות'', כותב הרב. הרב זעפרני יושב על מקומו כעשר דקות, מהרהר בניסיון לפענח. הרב מסמן לו באצבעו לעבר הוילון.

הרב זעפרני ניגש אל האחות ומבקש לדעת האם מאושפז במחלקה אדם עם צלבים. האחות אומרת שלא. הרב זעפרני מברר מי מאושפז מעבר לוילון. האחות אומרת שיש שם ערבייה. ''ומי נמצא איתה?'' מברר הרב זעפרני. ''איזו מכשפה שבאה להיפרד ממנה'', משיבה האחות. ''הרב אומר שיש לה צלבים''. מסביר הרב זעפרני.

''זה לא נשמע לי'', עונה האחות. ''הרב יודע מה שהוא אומר'', מתעקש הרב זעפרני.

השניים נגשו אל מעבר לווילון ולאחר מספר שאלות גילו שהמבקרת באה מצוידת בתיק מלא בצלבים. שאלו אותה אם אכפת לה להוציא את הצלבים מהחדר כי נוכחותם מפריעה למי שרואה מבעד לכל מחיצה.

אחר כך הסביר הרב זעפרני כי כנראה ש'טלית לבנה', זו ההגדרה בקבלה לאישה. הרב זעפרני אץ אל מיטת הרב לבשר שהצלבים הוצאו. יודע שמיותר לבשר על כך למי שיודע טוב יותר ממנו מה קורה.

אחר כך, כששאלנו את הרב על המקרה הזה הוא עשה את עצמו כאילו אינו מבין על מה אנחנו מדברים. אבל הפתק היה בידינו והבנו שהרב, כדרכו, מסתיר את עצמו.

(יוסי אליטוב)

שתי וערב - ג

באחד הלילות שישנתי אצל סבא זצ''ל וסבתא שתחיה שמעתי באמצע הלילה דיבורים ביניהם. הדיבורים נמשכו כמה דקות ואז הרבנית קראה לי. באתי לחדרם ואז הרבנית מצביעה על הסדין ושואלת אותי האם הצורות שיש על הסדין דומות לצלב. לא הבנתי למה חשוב לברר זאת באמצע הלילה. הרב כנראה שם לב לתמיהתי, והסביר: ''נכנסתי למיטה, ניסיתי לישון ולא הצלחתי להירדם. התחלתי לבדוק למה אני לא נרדם: אולי אני חייב כסף ולא שילמתי? אולי העלבתי אדם ולא ריציתי אותו? אולי עשיתי איזו עבירה ולא חזרתי עליה בתשובה? חיפשתי וחיפשתי ולא עלה במוחי שום רעיון. ואז הסתכלתי על הסדינים וראיתי את הצורה הזאת והבנתי שבגלל הצלבים שעל הסדין אינני מצליח להרדם''.

לא ידעתי מה לענות. ברור היה לי שהרב לא צריך את אישורי על מנת להחליט אם יש צלב או לא. מצד שני, אני לא יכול לסתור את דברי הרבנית.

כדי להתחמק מהכרעה אמרתי שחלק מהצורות דומות לצלב וחלק לא. תשובה זו הספיקה לרב, והוא אמר: מספיק שצורה אחת תהיה דומה לצלב, זה כבר מפריע לי לישון. הוא קם מהמיטה, הוריד ממיטתו את הסדין והציפיות, וחזר לישון (הוא לא נתן לרבנית להציע לו את המיטה באמצע הלילה).

(הרב אלעד אליהו, נכד הרב)

בזכות חמש דקות עם הרב

בעת שישבנו שבעה סיפר לנו אחד המלמדים בישיבות כי הוא עוסק עם נוער נושר שצריך הרבה חיזוק רוחני, והוא היה מביאם אל מו''ר הרב זצ''ל הכ''מ באופן קבוע. כל קבוצה הייתה מגיעה אל הרב פעם בשנה. פעם אחת הם איחרו לפגישה והרב היה ממהר לצאת אך בכל זאת לא הסכים הרב לוותר על שיחה עימהם, וישב איתם איזה זמן ורק אחר כך הלך לשיעור, מאחר שכבר חיכו לו אנשים.

לאחר מספר שנים אותו המלמד פוגש את אחד החניכים שלו, כשהוא לומד בישיבה, עולה על דרך המלך ושמח מאוד. שאל אותו: תגיד לי, מה היה המהפך שלך שגרם לך לנטוש את דרך הפשע והסמים וללכת לעסוק ביישובו של עולם?

השיב לו תלמידו לשעבר: אותן חמש דקות שהייתי אצל מו''ר הרב זצ''ל הם אלו שהפכו אותי לגמרי. לא הבנתי מילה אחת ממה שהרב אמר אז אבל אור פניו, האהבה שהוא אהב אותנו, האור הזה החזירני למוטב.

(בשם הרב יוסי מיכור)

חינוך בקדושה

בתנו, דליה ז''ל, נולדה עם תסמונת דאון. לאחר מספר שנים בבית הספר היסודי, היינו צריכים לחפש בעבורה מסגרת להמשך הלימודים. חיפשנו מקום שיהיה מצויין מבחינה דתית וגם מבחינה מקצועית, וגם שיהיה קרוב לביתינו. אחרי חיפושים רבים, מצאנו בית ספר קרוב יחסית, מעולה מבחינת מקצועית אך לא דתי. אחרי התלבטויות רבות, פנינו אל הרב בשאלה מה לעשות. הרב אמר להמשיך לחפש. אמרתי לו שכבר חיפשנו הרבה ולא מצאנו, אך הוא אמר שוב: חפשו שוב עד שתמצאו. ואכן, אחרי זמן קצר מצאנו את המסגרת האידיאלית מכל הבחינות.

לאחר מספר שנים, שוב היינו באותה דילמה. אמרתי לבעלי: הרי יש לנו כבר ברכה מהרב ויהי רצון שתפעל גם הפעם. ואכן, שוב מצאנו מה שחפשנו.

(מזל הלוי)

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה