פרישות · סיפור האורז והיין
פעם ישבתי עם מו''ר הרב זצ''ל הכ''מ בעת שהגישו לו אורז לאכול. הרב לא רצה לאכול, למרות שהפצירו בו רבות. כששאלתי אותו מדוע אינו אוכל, הוא הסתכל עלי, לקח את המזלג ביד וחצה את האורז שהיה על הצלחת לשנים. בין שני החלקים היתה תולעת.
כששאלתי אותו איך הוא ידע שיש שם תולעת, אמר לי: כתוב שהקב''ה לא נותן לאנשים להיכשל באוכל לא כשר. במיוחד אם אדם נזהר מלמטה – אזי מזהירים אותו מלמעלה. שאלתי אותו: איך מזהירים? הרב אמר לי שיש כמה דרכים. אחת מהן היא שהאדם מתאווה מאוד לאותו אוכל. זה יכול להיות סימן בדוק שיש באוכל הזה דבר איסור. היצר הרע משתדל מאוד להכשילו.
פעם היינו בביקור ביקב מאוד חשוב יחד עם עוד רבנים אחרים. בכניסתנו הגיש לנו רב היקב מיץ ענבים לשתייה. כולם שתו מידו של רב היקב והרב אליהו לא שתה. למרות כל ההפצרות – הרב לא הגיש את היין אל פיו.
אחרי הכיבוד הראשוני ניגשו כל הרבנים לביקור ביקב לראות את כל הנהלים של הכשרות המהודרת. בסיום הסיור שאל הרב היכן מעשרים את היין. השיב לו רב היקב: אנחנו מעשרים את היין רק אחרי שהוא מוכנס לתוך הבקבוקים.
''ואיפה הבקבוקים המעושרים ואיפה הלא מעושרים?'' המשיך הרב.
רב היקב הצביע על המקום של המעושרים והלא מעושרים. ''ומאיפה הבאת לנו מיץ ענבים לשתות בתחילת הביקור שלנו?'' שאל הרב את רב היקב.
רב היקב נאלם דום, והרב המשיך בסיור כאילו לא קרה כלום. רב היקב עמד נדהם ולא היה יכול לזוז. ''יש לרב הזה רוח הקודש. איך הוא ידע לפני שלוש שעות שמיץ הענבים שהגשתי לו היה טבל?''
שאלתי את הרב והוא אמר לי: לא רוח ולא קודש, רק קצת זהירות. למה לעשר את המיץ כשהוא בבקבוק? חכמינו אמרו לא להשאיר בבית פרי או יין לא מעושר כדי שלא ייכשלו בו. מי שמשאיר יין לא מעושר על מנת לעשר אותו רק בסוף - סופו שייכשל בו, כי עבר על תקנת חכמים.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)