פרישות · הנהגות מיוחדות באכילה
בהלכות שבת ובמאכלות אסורות הייתה למו''ר הרב זצ''ל דקדקנות מיוחדת. באחת הנסיעות המשותפות שלנו הגענו לצרפת. כשהגענו למלון גילינו ששכחנו את הכף החשמלית, שנועדה להכין לרב קפה, בארץ. במשך יום שלם לא הכניס הרב כל מזון לפיו. רק בשעות הערב, כשהגענו לבית שהוא סמך על הבעלים במאת האחוזים, הוא שתה משקה חם. לאכול מחוץ לבית? לא היה אצלו דבר כזה. היה לו שוחט בשם הרב יהודה גיאת ששחט במיוחד עבורו, ורק את הבשר הזה הוא היה אוכל.
פעם נוספת ששהינו בחו''ל, הוא לא אכל במשך יומיים, למרות שהיה לנו אוכל מהדרין, כי הוא לא סמך על הכשרות. כשמצאנו מאפייה יהודית, בדק אותה הרב, רק אז הסכים לטעום מהפיתות שהם ייצרו.
היה אירוע שהגישו לרב כוס תה בשיעור. שלוש פעמים נפלה הכוס והתנפצה, עוד בטרם הגיעה לשולחנו של הרב. הרב, שהבחין במבוכת האורחים, שאל את המארחים: מי הכין את התה? וכשאמרו לו שהכין את זה יהודי, שאל: האם בישל בכלי הזה פועל ערבי אוכל אחר? אמרו לו: כן. אמר להם שמשמיים לא נתנו לו להיכשל, כיוון שהוא מקפיד על בישול עכו''ם ולפי השו''ע אם נכרי בישל בכלי של ישראל אפילו אם בישל אוכל כשר, הכלי צריך הכשרה מחדש כמו כלי טרף.
סיפור נוסף שקרה לי איתו היה כשנסענו לשבת להתארח בגוש קטיף. הרב הביא איתו אמגזית, עליה הניח את החמין אותו ייעד לארוחת השבת, כיוון שלא אבה להשתמש בפלטת שבת. את האמגזית שם בחדרו האישי בכדי שאף אחד לא ייגע בסיר וייכשל באיסור מגיס. בלילה, נפתחה הדלת, ורוח פרצים כיבתה את האש של האמגזית. הרב לא אכל במשך כל אותה שבת, למרות שהיה לנו אוכל למהדרין. הוא היה מחמיר בכל מה שנוגע אליו בצורה שאי אפשר לתאר.
(הרב מאיר רוזנטל)
הגר''מ אליהו זצ''ל הטביע חותם כרב נמרץ הקשור לכל הנושאים המונחים לפתחה של הרבנות הראשית, אולם בעיקר השפיע בתחום הכשרות. הוא פיתח בהרבה מובנים את מוסד הרבנות – אולם הכשרות הייתה גולת הכותרת. למשל, הוא ייסד מחלקה מיוחדת לכשרות לדעת מרן הבית יוסף, בנושאי בישול עכו''ם, דבר שלא היה מקובל עד אז. הוא הקפיד מאד על פיקוח הייבוא, וגם לשם כך ייסד מחלקה מיוחדת. הוא לא נשא פנים לאיש, הוא היה איש הלכה.
(הגאון רבי אליהו בקשי דורון, הראשון לציון, מספיד את מו''ר הרב)