פרישות · אפילו לא טיפת מים
גם כשהיה רב ראשי לישראל והסתובב בעולם, לא נגע מעולם במאכלים שלא בישלה לו אשתו הרבנית שתחיה. היה נוסע ימים שלמים ואוכל רק לחם יבש כי באותה תקופה בחו''ל לא הקפידו על חדש, והיה נזהר שלא לאכול אפילו חביתה כי לא הקפידו על בישול עכו''ם, וכך היה אוכל רק פת במלח ומים במשורה.
סיפר אחד מרבני צרפת, כי הוא היה צריך פעם ללוות את הרב זצ''ל הכ''מ בעת שהגיע לצרפת לשיחה לפני תשעים אלף איש, והוא היה צריך להיות המתורגמן של הרב. הוא סיפר כי היה זה ביום חם והרב הגיע אחרי טיסה שבה לא אכל כלום. כשהגיע למלון בצרפת מו''ר הרב ביקש לשתות מים. מיד הביאו קנקן וכוסות מים של המלון, שכמובן לא היה כשר, אך הרב לא רצה לשתות מכוסות אלו של המלון וביקש כוס פלסטיק. במלון לא היו כוסות כאלו, ובאותו היום כל החנויות באזור ההוא היו סגורות בהיותו אזור יוקרה ולא נמצא בכל אזור המלון כוסות פלסטיק. בלית ברירה נסעו לכינוס, כשהרב לא שתה כלל, אפילו לא טיפת מים.
בדרך ראה המתרגם כי אישה אחת הולכת עם בקבוק מים וכוסות פלסטיק בידה, מיד רץ אליה וביקש את המים בשביל מו''ר הרב. כמובן שהאישה שמחה לתת את המים אבל זה היה כבר בדרך והרב לא שתה מהמים בדרך, כמו שכותב הרמב''ם בהלכות דעות (פרק ה' ב'): ''כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול'' וכו'. בקיצור, לא שתה הרב את המים הפשוטים הללו, רק אחרי שהרב סיים לדבר בפני כל הקהל הגדול, ורק אחרי שדיברו איתו כל האנשים וישב בחדרו לנוח. ועל כל זה נאמר: ''אשריך בעולם הזה'' כי מו''ר הרב היה תמיד מאיר פנים לאנשים, למרות שהיה אוכל פת במלח ומים במשורה.
(הרב שמואל אליהו, בן הרב)