אור ברסלב

אביהם של ישראל

ענווה

חסידות

נשמה גדולה כזו לא היתה בעולם

סיפר מורנו ורבינו הרב זצ''ל: מו''ר אבי ע''ה, הריני כפרת משכבו, כשהיה יושב ולומד בבית הכנסת עוד בבגדאד היה קם בפני כל אדם, הן קטנים והן גדולים והן עמי ארצות. וכששאלוהו לפשר הענין, ענה להם: קטן – עשה פחות עוונות ממני, וזקן - עשה יותר מצוות ממני. בתקופה ההיא הוא היה בעל תשובה שרק התחיל את לימודו.

בגלל המעלה הזאת הוא זכה לברכה מיוחדת מבעל הבן איש חי זיע''א שאמר עליו: אם סלמאן נוהג כן - ודאי יהיה בסוף ירא שמים גדול, שהרי כתוב: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך', הוא יזכה בסוף לדרגה גבוהה של יראת שמים. עוד אמר עליו בעל הבן איש חי: ''נשמה כזו לא היתה בעולם''.

כשעלה לארץ והתעלה בתורה ובחכמת הקבלה, היה ממשיך להחזיק במנהגו לכבד כל אדם, קטון כגדול, ולהאיר פנים לכל. נשמה גדולה.

לכבוד תורתו של הרב עובדיה

במלואת ימי האבל לגר''ש משאש, מזקני יהדות מרוקו ורבה של ירושלים, נערכה עצרת זיכרון לזכרו בישיבת 'פורת יוסף'. היו שם הגר''מ אליהו זצ''ל וייבדלו לחיים ארוכים הגר''א בקשי דורון ואני.

כבוד הרב אליהו עמד ודרש ברבים, כשלפתע, בתוך הדרשה, נכנס ייבדל לחיים ארוכים מרן הרב עובדיה יוסף. הגר''מ שראה את הרב עובדיה בכניסתו, עצר דרשתו וירד מהבמה לכבודו של מרן הרב עובדיה. אמרתי לו שבינתיים, עד שהרב עובדיה ינוח מעט, ימשיך כבודו לומר דברי תורה. הגר''מ אליהו סירב ואמר לי: ''צריך לכבד את כבוד תורתו של הרב עובדיה יוסף''. הוא לא הסכים לדבר בפניו. זה לא היה מזמן, בערך לפני שלוש או ארבע שנים. ראיתי איך הוא נהג בו כבוד.

(הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר)

מרדכי אליהו העובד בבית הדפוס

ביום שמרן הרב אליהו זצ''ל הפסיק את כהונתו כרב ראשי לישראל, הוא עשה מסיבת הודיה, ''ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום את הקודש'', כמו כהן גדול שעושה מסיבה שיוצא מקודש הקדשים.

באותו מעמד סיפרו הרבה שבחים על מרן הרב והוא היה כל הזמן מחייך. אחרי שבירכו כל המברכים, מרן הרב סיפר סיפור: אתם יודעים שיש כאלה שקוראים לי ''מרדכי אליהו'' ויש קוראים לי בשם ''מרדכי בן אליהו''. בספר טלפונים אני מופיע בשם השני. אבל ביום יום כולם קוראים לי בשם הראשון.

יש יהודי שעובד בבית דפוס בירושלים שקוראים לו מרדכי אליהו. כשאנשים פותחים את ספר הטלפונים הם מוצאים אותו, ופעם אחת פגשתי אותו והוא סיפר לי שיש לו חיים מאוד קשים. אנשים מתקשרים אליו ושואלים שאלות, והוא אומר להם: ''אני לא רב, אני רק אדם פשוט''. והם אומרים לו: ''אנחנו יודעים שכבודו עניו, בבקשה תענה לנו על השאלה''. והדפס הזה מסביר להם שהוא באמת לא הרב, ולוקח להם זמן להבין את זה.

אמר לו הרב: אם כן, תעשה לעצמך מספר חסוי. ''חס ושלום'' ענה אותו יהודי, ''אני בסופו של דבר נותן להם את המספר שלך, וזו זכות גדולה בשבילי לעזור לאנשים לקבל תשובה הלכתית מסודרת''.

סיים הרב: כשאתם סיפרתם את כל השבחים אמרתי בליבי, הרי אני יודע שהשבחים שאמרתם הם מוגזמים. חשבתי בליבי למה לי להעיר לכם, בוודאי אתם מתכוונים על מרדכי אליהו השני.

חליפה = בגדי עבודה

לפני שהרב נבחר להיות רב ראשי לישראל הוא היה הולך ביום חול עם חליפה ארוכה של דיינים וביום שבת עם חליפה קצרה. שאלו אותו כמה רבנים: מדוע כבודו לא הולך בשבת עם חליפה יותר מכובדת?

אמר להם: החליפה המכובדת היא בגדי עבודה. ביום שבת לא לובשים בגדי עבודה.

ילכלכו את הגלימה – בשביל זה יש מכבסה

מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ היה מדבר עם ילדים כאילו הוא בגילם ובשפה שלהם. כך הוא היה מדבר עם כולם. פעם אחת, במהלך ביקור בבית סוהר ברמלה, ראה ילדים אחרי הגדר. הוא שאל את מנהל בית הסוהר: מי אלה? והמנהל עונה לו: זה אגף הילדים בבית הסוהר. אמר הרב למנהל: אני רוצה ללכת לשם לדבר איתם. אומר המנהל: אי אפשר, הם יתפרעו ויפריעו ויזרקו עליך ביצים על הגלימה המכובדת שלך.

אומר לו הרב: אם יזרקו ביצים - בשביל זה יש מכבסה, אני לא עוזב את בית הסוהר מבלי לדבר עם הילדים האסירים.

ברגע שהודיעו לאסירים הצעירים שהרב בא לבקר אותם, התארגנו המדריכים שלהם ועזרו להם לפרוץ את מחסן הביצים והעגבניות כדי שלכל אחד יהיה מה לזרוק על הרב.

הגיע הרב לבית הסוהר של הצעירים וכל הנערים ישבו ועשו מהומה גדולה. הסתכל הרב וראה נער בן ארבע עשרה שהרב זיהה אותו כמנהיג שלהם. קרא לו הרב, ושאל אותו: מתי יהיה פה שקט? שלוש דקות, הבטיח הבחור, ואכן לאחר שלוש דקות בדיוק הבחור הרים את ידו והשתרר שקט מוחלט.

ואז הרב התחיל לדבר איתם מליבו באהבה רבה במשך כמעט שעה. אמר להם: אתם לא אסירים! כל החיים לפניכם, אתם יכולים לחזור לחיים בריאים. תצאו מפה ותבואו אלי. בינתיים שלח הרב את המזכיר שלו שיקנה להם מחוץ לבית הסוהר ממתקים ושאר דברים שלא נמצאים בתוך הכלא. כשהמוכר שמע למי מיועדים הממתקים הוא רצה לשלם מכיסו אך הרב לא הסכים. הוא אמר לו: בפעם הבאה תשלם מכיסך, הפעם זו המצווה שלי.

כשנגמרה השיחה באו כל האסירים הצעירים ונעמדו בשורה ישרה כדי לקבל ברכה מהרב. הרב ברך אותם אחד אחד, עם דמעות כאילו היה אבא שלהם. בסוף הברכות עמד הבחור שארגן גם את המהומה וגם את השקט, ושאל את הרב: יש לנו בתוך הכיסים ביצים ועגבניות. אנחנו רוצים לזרוק אותם על המדריכים שלנו שהם עודדו אותנו לזרוק אותם עליך, הרב. האם זה מותר לנו? ענה לו הרב: בשום פנים ואופן אל תזרקו על המדריכים, גם הם יהודים וגם אותם צריך לקרב, גם הם צריכים לחזור בתשובה.

למו''ר אבא היתה היכולת הנדירה הזו להיות גם בעומקה של ההלכה וגם בחושן משפט ובעומק הקבלה. גם עם מתיישבים, גם עם ילדים שמקבלים חומש וגם עם אסירים בכלא, ועם כולם לדבר בגובה הלב והעיניים.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו

לפני כשנתיים נסעתי ליד בית המדרש של הרב זצ''ל וזיהיתי תכונה רבה במקום. הייתי זקוק אז לברכה עבור חבר ולכן עצרתי את הרכב והמתנתי למו''ר הרב. אחרי זמן מה הגיע הרב, כולו הוד והדר, יצא מהרכב ועלה במדרגות לכיוון בית המדרש. מרוב שמחה ברכתי בשם ומלכות: ''שחלק מחוכמתו ליראיו''. הרב קפא לרגע על מקומו, ענה אמן, הישיר בי מבט ואמר: ''ברכה לבטלה''. הזדעזעתי ונחרדתי אך מיד התעשתתי, ושאלתי את הרב: למה?

הרב ענה לי ואמר: את זה מברכים כשרואים רב חשוב או אדמו''ר ולא אותי.

(מיכאל נחמן, מבשרת ציון)

כבר הורה זקן

באחד מן הביקורים המשותפים של מו''ר אבי זצ''ל והרב אליהו זצ''ל בארה''ב סיירו הרבנים במוסדות החינוך, ועמד שם אחד התלמידים וברך: 'שחלק מחוכמתו ליראיו'. אמו''ר זצ''ל אמר מיד כי זוהי ברכה לבטלה. עמד הגר''מ אליהו זצ''ל ואמר: אם ברכתם על הרב שפירא – אין זו ברכה לבטלה.

לעומת זאת, באחד מביקוריו של הגר''מ אליהו במוסד חינוכי גדול בארץ, שאל ראש המוסד את אמו''ר זצ''ל האם לברך 'שחלק מחכמתו' על הרב אליהו, וענה לו: בהחלט כן. כשנודע לר''מ אליהו על כך, ענה: כבר הורה זקן.

(הרב יעקב שפירא שליט''א, ראש ישיבת 'מרכז הרב')

חתן נחשב למלך

מי שהכיר את ביתו של כבוד הרב זצ''ל יודע שהכניסה לחדר הלימוד שלו עוברת דרך מסדרון ארוך. כמובן שכשהייתי בא לביתו מדי שבוע להדפיס את השיעור 'קול צופיך' או לעשות הגהות על השיעור, תמיד הלכתי אחרי הרב.

בשבוע של 'שבע הברכות' שלי, באתי לביתו של הרב מספר פעמים בשאלות הלכתיות. כשהגענו למסדרון המוביל לחדר הלימוד שלו, הרב נעצר וסימן לי בידו ללכת לפניו. אמרתי לו: ''כבוד הרב, אני אחריו'', אך הרב לא וויתר, ואמר: ''חתן כמלך!''. ''אבל הרב...'' ניסיתי לשכנעו, אך הוא לא זז ממקומו עד שהלכתי לפניו והוא אחרי. באותם רגעים רציתי לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה, אך ידעתי שעלי לקיים את הציווי של ''ועשית ככל אשר יורוך''.

(נעם הלוי, מדפיס שיעורי 'קול צופיך' של הרב)

תזרקי עלי עגבניות

הסיפור הזה נכנס לספר רק ברגע האחרון. מה שקורה הוא שבכל יום אנחנו פוגשים אנשים שמספרים לנו בהתרגשות על עוד דבר מפתיע. לא מדובר בסיפורי פלא, מדובר באיש פלא. והפלא הגדול הוא שמרוב פשטות לא ידענו עד כמה הוא היה גדול.

אחד הסיפורים היותר מפתיעים על פשטות שמענו אחרי שכבר נסגר הספר, סיפור שקרה לפני הרבה שנים. בעת שהרב ז''ל היה דיין בבית הדין הרבני בבאר שבע. הוא לא סיפר לנו את הסיפור הזה, האנשים שהיו מעורבים בכך סיפרו לנו את הסיפור ואנחנו מספרים לכם:

יום אחד מגיע לפניו מישהו מכובד ורוצה להגיש תביעת גירושין נגד אשתו. הרב קרא לו לשיחה ושאל מה הביא אותו להגיש את התביעה. והאיש אומר שהוא התברך בשפע כלכלי, אבל אשתו היא חסכנית גדולה, היא קונה בגדים זולים ומוצרים זולים וחיה חיים כל כך פשוטים שהוא מרגיש לא נעים לחיות איתה ורוצה להתגרש. זה היה קצת חריג כי בדרך כלל תביעות הגירושין היו על רקע הפוך.

אמר לו הרב: בוא מחר עם אשתך בתשע בבוקר. אחרי שנגמרו הדיונים בבית הדין הלך הרב ז''ל לשוק של באר שבע וקנה פירות וירקות מהסוג היותר גרוע שיש בשוק, אלה שלא נמכרים מחמת צורתם ויושנם, והביא אותם למחרת לבית הדין. אחר כך הוא קרא לאחת המזכירות, שהייתה מתאימה לכך, וביקש ממנה ללבוש מטפחת כמו אשה נשואה ולזרוק עליו את העגבניות כשיגיעו בני הזוג הרוצים להתגרש.

כשנכנסו בני הזוג לרב, נכנסה אשה לחדר הדיונים עם הסל בידיה, ושאלה את הרב בעזות: ''מה קנית? – לא מצאת זבל אחר לקנות, את כל הזבל שיש בשוק אתה רוצה להביא הביתה''. לא נרגעה האשה עד שלקחה את הפירות שהיו בסל, זרקה אותם על הרב, ויצאה בכעס מלשכת הדיינים.

''אל תשימו לב'' ביקש הרב מבני הזוג ההמומים. ''היא קצת כועסת, ובצדק. תגידו את טענותיכם'' אומר הרב כשהוא מנקה את החליפה שלו משיירי הפירות הרקובים.

הבעל שרצה לתבוע גירושין ניסה להתחיל להרצות את טענותיו והמילים נעתקו לו מהפה. הוא ניסה לומר משהו ויצא לו משהו מגומגם. ''לכו עכשיו, בואו בפעם אחרת אם תרצו'' אמר הרב. מיותר לספר שבני הזוג הזה לא חזרו לעולם על רעיון האיוולת של הגירושין.

כשיצאו בני הזוג הוציא הרב חליפה נקיה משקית שהביא איתו מביתו. המזכירה שהתחפשה לאשה הוציאה את המטפחת ונכנסה לחדר לבקש סליחה על כך שהיא מילאה את תפקידה בהידור רב. ''אל תדאגי'' אמר הרב ''זכית להיות שותפה בשלום בית, יהי רצון שתזכי לבנות בית נאמן בישראל'' ברך הרב. ובודאי ברכתו מתקיימת. תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

רב רבנן

בהיותי רב במושב דנו אודות שימוש בממטרות בשבת. כאשר משקים על ידי ממטרות בשבת ופותחים את ברזי המים הגדולים בבית, יורד טווח הפיזור של מי ההשקיה, וכאשר סוגרים עולה טווח ההשקיה, ונשאלה השאלה: מה דינם בשבת? הרב זצ''ל אסר ואני לתומי חשבתי שאפשר להתיר (עיין ספר מנוחה נכונה בשם החזו''א).

כאשר שאלתי את הרב זצ''ל מה אעשה כעת וכיצד להורות ביישוב, אמר לי ברוב ענוותנותו: אמור לבני היישוב כי הרב עמיחי סובר כך ואילו הרב אליהו סובר אחרת, והם כבר יבחרו. שאלתי: האם אפשר לומר קודם הרב אליהו ואח''כ הרב עמיחי? והרב חייך את חיוכו האבהי ולא ענה.

(הרב יהודה הלוי עמיחי, מכון התורה והארץ)

אתה תברך אותי!

מעשה היה שאחד האנשים שעוסקים בהפצת יהדות היה אצל מו''ר אבא זצ''ל הכ''מ וביקש ברכה. שאל אותו מו''ר אבא במה הוא עוסק, וענה לו אותו יהודי שהוא עוסק בקירוב יהודים ליהדות. אמר לו הרב: אתה תברך אותי. הגמרא אומרת עליך שאתה יכול לבטל גזירות - ''כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן עַם הָאָרֶץ תּוֹרָה אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה'''. אותו אחד נבהל לברך את הרב, אבל הרב לא ויתר לו, ובסוף הוא אכן בירך אותו.

סיפר לי אותו יהודי כי לאחר כמה זמן הוא פגש בחור חילוני לגמרי שסיפר לו כי שנים ארוכות הוא ואשתו לא זוכים לילדים. דיבר איתו אותו חבר על יהדות ונרות שבת וכו' ובסופם סיפר לו את הסיפור שהיה לו אצל הרב אבא, ואף בירך אותו בילדים. לאחר כמה חודשים הוא פוגש שוב את אותו בחור חילוני שהחל להתחזק מאוד מאד, והלה סיפר לו כי ממש באותו היום שהוא קיבל ממנו את הברכה אשתו נפקדה לחיים טובים ולשלום.

(הרב שמואל אליהו, בן הרב)

אני היום ילדתיך

יום אחד היה אצל מו''ר הרב זצ''ל רב בית כנסת צעיר, תלמיד לתלמידיו, וביקש ברכה ליום הולדתו. הרב זצ''ל ברכו, ואח''כ אמר לו: ''יום הולדתך היום, ברכני אתה!''. הרב הצעיר נבוך. איפה הוא, עם כל סגולת היום, לעומת הרב! אלא שהרב עמד על בקשתו, וחזקו עליו דברי חז''ל: ''אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך''. והוא עמד, התאמץ, פתח את פיו, ואיחל לרב מה שאיחל.

(הרב גבריאל סוראני)

''וכי רק אני קיבלתי את התורה מסיני?''

נפסקה הלכה: הַשּׁוֹאֵל חָכָם וְאָסַר - לֹא יֵלֵךְ לִשְׁאֹל חָכָם אַחֵר בְּתִקְוָה שֶׁהַשֵּׁנִי יַתִּיר. וְכֵן הַשּׁוֹאֵל לְחָכָם וְטִמֵּא - לֹא יֵלֵךְ לְחָכָם אַחֵר שֶׁיְּטַהֵר. אמנם אם אומר השואל מראש לרב שבכוונתו לשאול רב נוסף - מותר הדבר.

פעם שאלתי את מו''ר הרב זצ''ל: וכי אחרי שהרב יפסוק, האם יש אפשרות שרב אחר יפסוק אחרת? וענה לי: וכי רק אני קיבלתי את התורה מסיני? אדרבה, שילכו לשאול.

(הרב זאב נוימן)

רב שיודע לצחוק

כאשר הייתי עדיין בחור ישיבה בישיבת מעלות הביאו פעם את חכם אליהו זצ''ל לחנוך כמה מקוואות בישובים חילוניים באיזור. בגלל שמדובר היה ביישובים חילוניים ביקשו מאיתנו, בחורי הישיבה, לבוא ולהיות הקהל בחנוכת המקוואות וגם לקבל את פני הרב בשירה ובכבוד.

כך נדדנו מיישוב אחד לשני, קצת לפני שהגיע הרב, ובכל מקום היינו הקהל, שרנו ורקדנו יחד עם הציבור המקומי שהגיע. חכם אליהו, כמובן, שם לב כבר ביישוב השלישי שבעצם מדובר באותם האנשים. ראיתי אותו מתכופף למזכירו, הרב זעפרני, מצביע עלינו ושואל שאלה בחיוך. הרב זעפרני השיב וניכר היה ברב שהתשובה שעשעה אותו מאוד. הוא חייך אלינו והיה מבודח מהעניין במשך דקות ארוכות. כך המשכנו מיישוב ליישוב. אני זוכר שבתור בחור ישיבה צעיר הדבר עשה עלי רושם גדול, לראות פתאום גדול דור שיודע לחייך, זה היה חידוש גדול. אפשר לחיות ולחייך ולהיות גדול דור!

אולם היה בזה יותר מכך. הרב יכול היה לתרץ לעצמו שמדובר בכבוד תורה, שבעצם זה הגיוני שיסעו איתו מלווים ממקום למקום. אולם הוא התייחס לכבוד בשעשוע, בחיוך ובאווירה קלילה. הוא אפילו לא טרח להגיד: ''לא צריך, תחזרו לישיבה...'' או משהו מעין זה, אלא פשוט חייך והגיב לכבוד בקלילות גדולה.

(הרב יניב חניא)

איש הלכה וענווה

בדרך כלל, בשיעוריו לכלל הציבור, להבדיל משיעוריו בכולל שלו, היה מו''ר הרב זצ''ל מקפיד לדבר בשפה ברורה דברים פשוטים ונעימים, על מנת שכולם יבינו. אבל פעם בשנה, בי''ג באלול שהוא יום השנה לפטירת מורו ורבו בעל ה''בן איש חי'', היה הרב מעביר שיעור בבית הכנסת הסמוך לשוק ''מחנה יהודה''. שיעור שהיה גדוש בחריפות ובקיאות גדולה. 'מראי המקומות' לשיעור היו רשימה ארוכה, מהגמרות ועד לתשובות האחרונים.

פעם אחת זכיתי להשתתף במעמד עצום זה של כבוד תורה, ולא אשכחנו. וזה גם מלמד כמה היה צריך מורנו זצ''ל למידת הצניעות כדי להסתיר רוב הזמן את כח תורתו, כשעיקר עמלו עם פשוטי העם החפצים בתורה.

איני יודע

זכורני שמו''ר הרב זצ''ל הגיע פעם לחידון תורני שהתקיים בעיר צפת.

הבחורים נשאלו בשלב הפומבי שאלות בעניין החידון, ולאחר שנקבעו הזוכים עלה מורנו הרב לדבר. המפתיע היה שלא דיבר כל כך בשבח הזוכים, אלא בעיקר דיבר בהתפעלות רבה על כך שאחד מן המתמודדים קיבל שאלה, חשב מעט וענה בפשטות: ''איני יודע'', מבלי לנסות לענות בכל זאת איזה משהו, אלא לא בוש לומר ברבים בפשטות: ''איני יודע'', ודווקא מזה מורנו התפעל מאד.

קודם כל משפחה

בברית של התאומים שלי, רציתי שהרב זצ''ל יהיה הסנדק אך הוא סירב. ניסיתי להתחנן, אבל הוא פסק: קודם תתן לחותן שלך ולאבא שלך, משפחה זה קודם לכל. בכדי להרגיע אותי הוא אמר לי: 'אל דאגה, אני אבוא לברית מתחילה ועד סוף, אבל סנדק נותנים קודם למשפחה', וכך היה. הרב הגיע לברית, והיה ה'קוואטר' ונשאר עד לסיום הסעודה. לעומת אחרים שלא מגיעים לברית בלי שנותנים להם סנדקאות, דמותו של הרב בולטת אף יותר.

(הרב מאיר רוזנטל)

מי כאן הלל?

יהודי שלא הקפיד על שמירת התורה ומצוותיה בהידור, שמע את הסיפור על הלל הזקן, כיצד אחד התערב עם חברו שיצליח להרגיז את הלל, הוא הגיע אליו בערב שבת כשהלל התרחץ, והפריע לו בשאלות טיפשיות. למרות זאת הלל לא כעס כלל. ביקש שומע הסיפור לדעת אם לרבנים של היום ישנה אותה סבלנות. הוא חשב לעצמו:

''הרי הם וודאי מכירים את המעשה, ואולי אף משתמשים בו בדרשותיהם. רצוני לבדוק אם הם אכן מקיימים את הנאמר: 'נאה דורש ונאה מקיים'''.

הוא הכין רשימה טלפונית של כמה רבנים מוכרים. בשעה שתיים לפנות בוקר התקשר לאחד הרבנים, ושאל שאלה תמימה: ''מה מברכים על תפוח מצופה בסוכר?'' התגובה של הרב ניתנה באופן מיידי: ''האם אינך יכול להתקשר בשעה יותר נורמלית, כדי לשאול שאלות כאלו???'', והשפופרת נטרקה.

מיודענו המשיך להתקשר לרב אחרי רב. לכולם היה מכנה משותף: כעס על כך שמעירים אותם באמצע הלילה בשביל דבר כזה.

בשעה שלוש לפנות בוקר חייג לרב מרדכי אליהו זצ''ל. כאשר הרים הרב את השפופרת, שאל האיש: ''האם אני יכול לשאול שאלה?''

''בבקשה'', ענה הרב, ''רק תאמר לי האם השאלה סובלת דיחוי עד שאטול את ידי?'' הבחור הסכים, ולאחר זמן קצר נשמע קולו של הרב אליהו בטלפון: ''כן, אני מוכן לשמוע!''

כאשר הציג את שאלתו בעניין התפוח המצופה בסוכר, ענה הרב אליהו תשובה מפורטת ולבסוף הפטיר: ''אתה יכול להתקשר אלי ולשאול כל שאלה שתרצה, ומתי שתרצה!''

(הרב טוביה ליצמן, מתוך הספר: ''סיפורים שאהבתי לספר'')

''כבר אז ידעתי שתהיה רב ראשי''

כאשר הגיע בני הגדול לגיל 3, לפני כ-25 שנים, באתי עם אשתי שתחי' ואבי ז''ל, אל בית הרב זצ''ל כדי לערוך לו ''חלאקה''. הרב קיבלנו במאור פנים וישב עמנו זמן רב. הרבנית שתחי' הביאה סוכריות ומאוד נהנינו מהביקור. כאשר יצאנו מן הבית אמר לי אבי ז''ל: 'איזה רב עניו!' היתה זו הפעם הראשונה בה פגש אבי ברב זצ''ל.

כעבור שנים ספורות, כאשר נבחר הרב לתפקידו כ''ראשון לציון'' והרב הראשי לישראל, שמח אבי ז''ל עד מאוד ואמר: 'כבר באותו ביקור ידעתי שהרב יהיה הרב הראשי'.

חלפו שנים ואבי נסתלק לבית עולמו. ליום השלושים לפטירתו זכיתי להוציא לאור חוברת העוסקת בבנין בית בישראל, כאשר היא מעוטרת במכתב ברכתו של הרב זצ''ל. כאשר הגיעו לידי החוברות מבית הדפוס, הלכתי אל הרב כדי לתת לו את החוברת הראשונה. סיפרתי לו אז על פגישתו הראשונה של אבי עם הרב ועל דבריו אח''כ בעת בחירתו לתפקידו הרם.

סיפר לי הרב זצ''ל על אשר אירע עמו בעת היותו רב צעיר: בעת לכתו בשכונת נחלאות, חלף הרב זצ''ל ליד אחד מבתי הכנסיות והנה שמע קולות מריבה. יצאו אליו שני אנשים ובקשוהו לסייע בידם. האחד מהם היה שמש בית הכנסת ורעהו הגבאי. התברר שבבית הכנסת הותקן אז לוח ובו ''שויתי ד' לנגדי תמיד'' שהיה מואר במנורה. כאשר נסתיימה התפילה והמתפללים פנו לדרכם, ביקש הגבאי מן השמש שיכבה את המנורה. אולם זה סירב, מפני שאין ברצונו למחוק שם ד'! על כך נסוב הויכוח ביניהם. ענה להם הרב את אשר ענה ושמח על כי אלו מריבותיהם של ישראל.

חלפו שנים רבות והרב נתמנה ל''ראשון לציון'' והרב הראשי לישראל, ובמסגרת שיעוריו הגיע לבית כנסת בנחלאות. בתוך שיעורו סיפר לנוכחים את אותו ויכוח לו היה עֵד לפני שנים רבות. לפתע נזדעק זקן אחד וקרא: אתה? אתה הוא זה? כבר אז ידעתי שתהיה רב ראשי!

(הרב זאב נוימן)

לאן הרב הולך ביום שישי אחר הצהריים?

בכל יום שישי אחר הצהרים היה מו''ר אבי זצ''ל הכ''מ עוזב את הבית למטרה לא ידועה. אף אחד מבני הבית לא ידע את סיבת היעדרו, והדבר עורר סקרנות בקרב כולם, וכך גם אצלי. כשהייתי בן שבע גמרתי אומר בלבי שביום שישי הקרוב אלך אחרי אבי, מבלי שיראה, ואבדוק את סיבת היעדרו, ואכן כך עשיתי.

ביום שישי הצטרפתי אל אבי, בלי ידיעתו, ליציאתו הקבועה לפני השבת. הלך אבי ברחובות ירושלים, חצה את רחוב יפו, ונכנס לבניין. אף אני נכנסתי אחריו אל הבניין, והמשכתי במשימה שנטלתי על עצמי, וכך ראיתי: התכסה הרב בבגדי לבן, לבש מגפיים ונכנס למקום שנכנס. עקבתי אחריו פנימה אל החדר, לא ראיתי דבר פרט למיטה, ואשר עליה מכוסה סדין לבן.

בשלב זה נתפסתי על ידי אבי, ששאל אותי למעשיי, והוציא אותי אל מחוץ לחדר. כשיצא מהחדר, שאלתיו למעשיו ואמר לי: יהודים רבים מתים סמוך לכניסת השבת, ואין מי שיעשה להם 'טהרה', את זאת אני עושה.

רק אחרי זמן הבנתי שהרב עסק בטהרתם כדי שיוכלו להקבר עוד באותו יום.

(ר' שלומי בן אליהו, בן הרב)

מתנות לאביונים כבר נתת?

גדלותו של הרב זצ''ל הייתה גם בכך שתמיד התייחס לכל אדם בצורה יפה. היה אדם אחד שבמשך שנים היה ניגש בכל פעם אל הרב לאחר התפילה ומציע לו לקנות דברים שמכר: כל מיני עטים, עפרונות ושאר מטעמים. הרב היה מתייחס אליו כל הזמן בצורה יפה ומכובדת, למרות שלכל היה ברור שאדם זה אינו בריא בנפשו. שנה אחת, ביום הפורים, ניגש האיש כהרגלו אל הרב והפעם התעכב הרב ובחן את מרכולתו של האיש במשך דקות ארוכות. לאחר מכן קנה ממנו הרב כמה מהעטים ומהעפרונות שהציע. כשנשאל על ידי אחד התלמידים מדוע הרב מתעכב בעניין זה כל כך הרבה זמן, ענה לו הרב: מתנות לאביונים כבר נתת?

לילות כימים

סיפר פעם הרב פרופסור יגאל שפרן כי הייתה לו שאלה קשה בהלכה שהייתה צריכה תשובה דחופה, והשעה הייתה אחת אחר חצות. השאלה הייתה שאלה כבדה שרק הרב אליהו זצ''ל יכול היה לענות עליה. והוא לא ידע מה לעשות, האם להתקשר בשעה כל כך מאוחרת.

לבסוף גברה הדחיפות והוא התקשר למו''ר הרב. להפתעתו של הרב שפרן הטלפון היה תפוס. מישהו אחר שאל באותה שעה את הרב שאלה, והוא חיכה בסבלנות עד שהקו יתפנה ושאל את שאלתו.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה