הספדים · רב ומנהיג בקודש הקודשים
הרב יונה מצגר שליט''א - הרב הראשי לישראל
חז''ל מספרים כי ''צנצנת המן... ומקלו של אהרן שקדיה ופרחיה, וארגז שהשיבו פלשתים כבוד לאלקי ישראל היו כולם בבית קדש הקדשים'' (יומא, י''ג ע''ב. וכן במסכת כריתות, ה' ע''ב). הנה כי כן, שלושה דברים עמדו בקודש הקודשים: ארון הברית, מטה אהרון וצנצנת המן. למה דווקא שלושת הדברים הללו נבחרו לעמוד במקום הכי קדוש לעם ישראל?
יש המסבירים, שיש לכך מסר לתכונתו של רב ומנהיג. קודש הקודשים - הוא סמל לתכונת הקודש, לדמותו של רב, כמו הגאון הרב מרדכי אליהו זצ''ל. שלושת הדברים שעמדו בקודש הקודשים הם הדברים שעומדים בתכליתו של האדם, והם שלושת הדברים שצריכים להנחות את חייו:
ארון הברית - זהו סמל לקיום תורה ומצוות. אך לא רק קיום התורה באופן אישי, אלא כמורה הוראה לרבים, בבחינת ''אדם לעמל יולד'' – 'לעמ''ל' – ראשי תיבות: ללמוד על מנת ללמד. את הוראת ולימוד התורה לרבים, קיים הגר''מ אליהו בהידור רב, בהרבצת תורה בכל רחבי הארץ, אם באופן אישי, ואם באופן תקשורתי - בשיעוריו אשר שודרו באמצעות הלוויין והביאו את דבריו לרבבות בתים בישראל, ומאות אלפי יהודים היו משומעי לקחו ולמדו ממנו תורה וקיום מצוות.
מטה אהרון - מסמל את מידתו של אהרון הכהן, ''אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה''. הרב אליהו הצטיין באהבת הבריות שלו באופן ייחודי, היה לו חן לכל אדם, כפי שנאמר: ''ומרדכי רצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו, ודובר שלום לכל זרעו''. הוא אחז בעבותות של אהבה במטהו של אהרון והצליח במטה המיוחד שלו להקסים את כל סובביו – בחן, בבהירות שלו. אנשים, מכל שכבות העם, שבאו מדוכאים ללשכתו - יצאו מבורכים, מעודדים, מאמינים ומחויכים.
צנצנת המן - מסמלת את הדאגה לפרנסתם של האנשים ועידודם של אנשים קשיי יום. כמה קרנות צדקה וגמילות חסדים היו בנשיאותו, בעידודו ובדרבונו, גם בארץ וגם בתפוצות. מאתיים אברכים למדו בבית המדרש להוראה של הרב אליהו, וכל אחד מהם קיבל 'מלבושי כבוד' - מכובע ועד נעליים, מכף רגל ועד ראש. ולא רק לבני התורה דאג, אלא גם להמון העם.
סופר עליו שכאשר הגיע לוונצואלה, נועד עם הנשיא והעניק לו שי: ספר 'פרקי אבות'. תוך כדי המפגש, הנשיא הצית סיגר ואת המאפרה הניח על הספר הקדוש. הרב אליהו הוריד בעדינות את המאפרה מעל הספר. אך בהמשך השיחה, שב נשיא ונצואלה והניח את המאפרה על הספר. הרב אליהו ביקש מהשגריר הישראלי, שנלווה לביקור, להעיר את תשומת לבו של הנשיא לכך שמדובר בספר קדוש שאסור להניח עליו חפצים, אך השגריר חשש מתקיפותו של הנשיא ומתגובתו, ולא אמר דבר. עוד הם מתלחשים, והנשיא חש שמשהו מפריע לרב, ושאל את המתורגמן מהו הדבר, והוא ענה לו שהרב ביקש שלא לשים שום דבר על הספר, כי הוא קדוש. הנשיא התרשם מהדברים והסיר מיד את המאפרה מעל ה'פרקי אבות'. בתום הפגישה ביקש הנשיא להישאר לבד עם הרב, הגיף את הדלתות ונעל אותן. הנשיא התיישב על הרצפה, כרע ברך, נישק את נעליו של הרב אליהו, וביקש ממנו ברכה. הרב ענה לו, כי יברך אותו - אם יעזור למדינת ישראל. נשיא ונצואלה ענה לרב אליהו כי ברשותו שפע של דלק וכי הוא יכול למכור למדינת ישראל כמויות גדולות של דלק במחירים זולים ביותר. ענה לו הרב: אם כך תעשה תהיה מבורך, ובירך את הנשיא. ללמדך שהרב היה צנצנת המן גם לפרט וגם למדינה כולה.
בית של קדושה - הרב מרדכי אליהו גדל בבית של קדושה. הוא התייתם בגיל צעיר מאביו שהיה מקובל, וכאשר היה לדיין צעיר בבאר-שבע נקשרה נפשו בעבותות של אהבה לבבא סאלי, וספג ממנו הרבה מתורת הנסתר, שליוותה אותו עד סוף חייו. רבים הם הסיפורים שסופרו ושיסופרו על הניסים והנפלאות שאפפו את חייו. המכנה המשותף בין כולם – הענווה שלו, הפשטות שלו, הצניעות שלו, וקדושת החיים שהוא חי בה. כשהוא הלך לבית הכנסת - לעולם לא הלך לבד, תמיד קהל ליווה אותו. מאוד התחשב בכל אחד. כשהתמניתי לתפקידי, סמוך לחג הפסח, ההזמנה הראשונה בה הוזמנתי כרב ראשי לישראל, לקהילה ספרדית, היתה לקהילה של הרב אליהו, על פי בקשתו האישית, לדרוש לקראת הפסח. הגר''מ אליהו התייחס בחשיבות יתר לכבוד הרבנות הראשית לישראל שהוא היה מעמודי התווך של כל דורותיה.
גאון בתורה - הוא היה גאון בתורה, גאון בחסד, גאון במידות. אהבת הארץ שלו היתה מן המפורסמות והכאב שלו בתקופת ה'התנתקות' היה בולט מאוד מכולם. ביתו היה שוקק חיים לכל דכפין, כל בוקר עמדו בתור עשרות יהודים לקבל עצה וברכה - והוא נענה ברצון לכל פנייה, והיה לעזר ולתושייה לכל פונה ומבקש.
קדושה - פעם באתי עליו בהיותי רב צעיר וראיתי בבית שני חסידים. שאלתי אותם: מה לחסידים, שיש להם אדמו''ר חי, בבית הראשון לציון? ענו לי השניים: 'אם היית יודע באיזה קדושה וטהרה גדל הרב'..! אחד מהם שאל אותי: 'כמה זמן כבודו אומר קידוש בליל שבת? הרב מרדכי אליהו שמע בבית אביו בכל שבת קידוש חצי שעה''!
תורת הסוד - המשפחה כולה גדלה על תורת הסוד, והרב זצ''ל גדל והתעלה והפך להיות הדיין הצעיר במדינת ישראל. הוא ישב ולמד, לבד, בחדר סגור שבוע שלם בבאר שבע, ומאחר ולא רק בתורת הנגלה חשקה נפשו, היה גם מסתופף בחדרו של הבבא סאלי ועל כן קיבל ממנו הרבה מתורת הנסתר. עד שהפך לגאון בישראל.
הארת פנים - הגמרא מספרת על רבי אלעזר שאמר לרבי יוחנן: על היופי הזה שיתבלה באדמה אני בוכה. שואל המהרש''א: מדוע לבכות על יופי שיתבלה בדרך הטבע? אלא לא על היופי החיצוני הוא מתכוון. רבי יוחנן העיד על עצמו שהוא משיירי יפי ירושלים, משיירי המשובחים שבירושלים.
קשור כל הציבור - הגאון הרב מרדכי אליהו משיירי יפי ירושלים. אנו קוראים על מטה אהרון: ''ויפרח פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים''. שואל הרב אליהו בספריו: בדרך הטבע קודם יוצאים הפרחים, לאחר מכן הציצים ולאחר מכן הפרחים. מדוע כאן היו כולם בבת אחת? אלא שאהרון היה אוהב שלום ורודף שלום, והיה מקובל על כל שכבות הציבור, מקטנם ועד גדולם. ''פרח'' זה הילדים, פעמים רבות באו ילדים לשמוע את דרשותיו של הרב אליהו לפני החגים, והוא ידע לדבר אל כל ילד.
''שקד'' - אותיות קדש, רבנים חשובים. מי לא זוכר את השיחה הארוכה שלו עם הרבי מליובאוויטש? מי לא יודע שהוא דאג לכל יהודי, אם זה אסיר בכלא הישראלי ואם זה יהונתן פולארד שאסור בכלא באמריקה. הרב זצ''ל היה הרב הראשי הראשון שבא לכלא לבקר אותו, עודד אותו, וכתב לו מכתבים. כשאני בתור רב ראשי באתי לבקר את יהונתן פולארד, השאלה הראשונה שנשאלתי היא: מה שלום הרב מרדכי אליהו?
אהבתו לארץ ישראל – איזו אהבה! האהבה לקדושת ארץ ישראל, לשלמות ארץ ישראל.
הרב זצ''ל המשיך לחיות כל כך הרבה זמן. מעשה אלוקים! ומי שעזר לנס הזה לקרות זה הרבנית. עם התפילות שלה, העידוד שלה, העזרה שלה. חלל גדול נוצר בהעדרו. חכמתו בתורה ובחיי היום-יום יחסרו לכולנו. הוא הרב של כולם.
יהי רצון שיהיה מליץ יושר על כל בית ישראל, על כל בני התורה, מכל המגזרים, חסידים, ליטאים, מתנחלים. שנזכה לשמור על ארצנו ועל עיר אלוקינו בחוסן, בתבונה ובסיעתא דשמיא.
אהוב למעלה ונחמד למטה
הרב מאיר מאזוז שליט''א - ראש ישיבת כסא רחמים
הגיעתנו השמועה הרעה - מחלה ונועה,
ואני בתוך הגולה - מסתובב מקהילה לקהילה,
על פטירת צדיק חי,
עמוד צלותהון דישראל - אלוף מגדיאל
- רב פעלים מקבציאל,
הגאון הגדול - מעוז ומגדול,
הראשון לציון - מקדש ואפריון,
אהוב למעלה ונחמד למטה
- הרעשת ארץ פצמתה - רְפָא שבריה כי מָטָה,
הלא הוא ידיד נפש חמדת כל ישראל,
מרן הגאון רבי מרדכי צמח אליהו בן מזל,
אשר כיהן עשר שנים כראשון לציון והרב הראשי לישראל,
מיום ר''ח ניסן שנת ראשו''ן לציו''ן (תשמ''ג לפ''ק), עד ניסן התשנ''ג,
והיה אהוב על כל העדות והחוגים - זהב מזוקק בלי סיגים,
עד אשר מצ''א טוב - בעולם שכלו טוב,
ותנח נפשו בצל שדי - הוא יאמר לצרות עמו ישראל די.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וזכותו תגן עלינו, אמן.
אין בפינו מלים לנחם - ובפרט בעת יַחֵם
- רק המרחם הוא ירחם,
על עמו הגולה והנרדף - וּמֵהַר לגבעה נהדף - כקול עלה נדף,
וזכות הגאון המנוח תעמוד למשפחתו ולבניו היקרים
- מאירים כספירים,
ולכל עם ישראל שהעתירו לרפואתו במשך שנים
- שיהיו דשנים ורעננים,
והקב''ה ינחמנו בכפליים - בבנין ציון וירושלים
- ואור החמה שבעתיים,
במהרה בימינו, אמן.
גאון, פוסק, חכם אמיתי
הרב חיים דרוקמן שליט''א - ראש ישיבת 'אור עציון' וראש ישיבות 'בני עקיבא'
ענק בתורה - רבי מאיר אומר במסכת אבות, ריש פרק שישי: ''כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה'' – ומכאן הייתה גדלותו של מרן הרב אליהו זצ''ל. הוא היה שר-התורה ששלט בכל תחומיה. בראש ובראשונה הוא היה ענק בתורה בכל מקצועותיה – בנגלה ובנסתר. לפני כל התארים והסיפורים – הכול מגיע מהעובדה הזאת!
פוסק - הרב אליהו היה ''פוסק'' במובן הגדול והמשמעותי ביותר של המושג הזה. הוא היה פוסק מהשורה הראשונה – לא רק בדור שלנו, אלא פוסק שמזכיר פוסקים גדולים מהדורות הקודמים. הוא היה יכול לפסוק הן בהלכות יחיד והן בהלכות ציבור. על כל שאלה, גם בתחומי הפרט וגם בתחומי הכלל, הוא ענה במקום.
גדלותו לא החלה בזמן שנבחר, אלא עוד הרבה קודם. הוא היה ראשון-לציון עוד לפני שנבחר להיות ראשון לציון, והיה רב ראשי עוד לפני שהוא נבחר להיות הרב הראשי לישראל. לא התפקיד עשה את גדלותו. הוא היה גדול אמיתי, ומתוך גדלותו הוא קבל את התפקידים.
שקידה בתורה - והגדלות הזאת, באה מתוך שקידה מרובה בתורה. הוא סיפר לי, שכאשר הוא נסע ממקום למקום, הוא פשוט לקח אתו דפי גמרא. פעם לא היו מהדורות הכיס למיניהן, אז כדי ללמוד בדרכים, הרב אליהו פשוט לקח אתו דפים מתוך גמרות ישנות. זו שקידה בתורה. כך הוא נהיה ענק בתורה.
חכם אמיתי - לרב אליהו הייתה מתנת שמים אדירה, שהוא היה חכם אמיתי. הוא היה כזה לא רק בתואר, לא רק בגלל שהספרדים קוראים לרב בשם 'חכם', אלא הוא היה חכם ופיקח בצורה בלתי רגילה, עם חכמת חיים אדירה. הפקחות הזו אפשרה לו לפשט את העניינים והסוגיות הכי סבוכות, שעליהם אנשים היו באים להתייעץ אתו, באופן כזה שהאנשים שנכנסו אליו יצאו ממנו תמיד במאור פנים. היכולת הזאת לפשט מצבים סבוכים, היא פקחות יוצאת דופן, והיא היתה לרב אליהו.
רב של כולם - ראית את כל האנשים שבאו לשמוע לעצתו, בין אם זה בעניינים פרטיים ובין אם זה בעניינים כלליים. אנשים באו לשמוע את הדרכתו לא רק בענייני הלכה, אלא בשל חכמתו ועצותיו הטובות. הוא ידע לדבר עם כל אחד בשפתו. ראית איך הוא מקבל כל אדם, ומדבר איתו בשפתו, מהתלמידי החכמים הגדולים ועד לאנשים הפשוטים. אני זוכר שאחרי שהוא נבחר להיות רב ראשי, הוא המשיך וקיבל יומיים בשבוע אנשים שבאו לביתו לשאלות אישיות. זה היה מחזה מדהים, משהו בלתי רגיל. אלפים שחרו לפתחו, היו מוכנים לעמוד שעות עד שיגיע תורם להיכנס. הרב לא עזב עד שקיבל את כולם. וכל אחד קיבל יחס אישי, גם בבעיות הכי פשוטות וקטנות. לכולם הוא השיב, וכולם יצאו ממנו במאור פנים ובשביעות רצון.
מאחד ספרדים ואשכנזים - אנו מנסים להבין, איך הוא הצליח בכך. הרי ברור שהדבר קשור בקשר הדוק עם המבט הכלל-ישראלי שהיה לו, ולא עזב אותו בשום מצב. גם בפסיקה שלו ראינו את זה, כאשר את כל פסיקותיו בכל סוגיה הוא נתן לכל העדות, גם לספרדים וגם לאשכנזים. רואים את זה בספר 'הלכות-חגים', שבו הרב חיבר פסקי הלכה המותאמים לכל העדות. הוא זה שהוציא את ה'קיצור שולחן ערוך' של הרב גאנצפריד עם הערות למנהגי הספרדים. הוא תמיד השתדל לעשות אחדות. הכול היה אצלו מתוך אותו מבט כלל-ישראלי.
כלל – הוא שלימות. ושלימות היתה נר לרגליו בכל התחומים. הוא פעל למען השלימות הזאת כל חייו: שלימות עם ישראל כולו, שלימות תורת ישראל על כל חלקיה ורבדיה, וכמובן שלימות ארץ ישראל. אלו הם שלושת היסודות המהווים את אותה קדושה משולשת.
איך הוא הצליח לאחד? כולם מנסים להבין: כיצד הצליח הרב אליהו לאחד תחתיו כל כך הרבה גוונים וזרמים? כיצד בעידן שבו כולנו מנסים, בלי הצלחה, לאחד ולהתאחד – אצלו זה פשוט קרה? הדבר קשור לדעתי בשלושה דברים: ראשית – הגודל התורני שלו, רק ענק אמיתי יכול להכיל תחתיו כל כך הרבה. שנית – היותו איש אמת. שלישית – הוא עצמו היה מכיל את כולם, ולכן כולם הרגישו אצלו שייכים, ולא באופן חיצוני, אלא מתוך נקודת האמת שלו.
אוהב ומנהיג - כאשר אליהו הנביא עלה השמיימה, זעק הנביא אלישע ואמר: ''אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו''. מצד אחד, ''רכב ישראל ופרשיו'' - המנהיג של כלל ישראל. ומצד שני, ''אבי, אבי'' – ההתייחסות האישית לכל פרט ופרט. כזה בדיוק היה הרב אליהו זכר צדיק לברכה.
הרב אליהו היה האיש המתאים ביותר להיות מנהיגם של ישראל. הוא היה גדול וענק, והבחירה בו הייתה כל כך טבעית. לא היה מתאים ממנו לתפקיד העמידה בראש הרבנות הראשית. דווקא הוא היה זה שצריך לעמוד בראש הרבנות הראשית הממלכתית, כי היה לו מבט כלל ישראלי ולא מבט מצומצם.
הלכות ארץ ישראל היו בשביל הרב אליהו מעבר לפוליטיקה. כי ארץ ישראל הייתה בשבילו הלכה, אמונה, קדושה ותורה. לא עניין של ימין או שמאל אלא תורה.
מי לא ראה בו את רבו? הוא היה הרב של כולם! הוא הכיל את כולם, אהב את כולם, וכולם אהבו אותו. כולם חשו אהבה מיוחדת והרגשה מיוחדת לאישיותו.
דמותו של הרב אליהו חינכה לשלימות. הוא עצמו היה יהודי שלם. והוא תבע את השלימות: שלימות עם ישראל כולו, שלא מוותרים לעולם על אף יהודי. שלימות התורה, על כל פרטיה ודקדוקיה. ושלימות הארץ על כל חלקיה.
הרבה עלינו ללמוד מהדמות הענקית הזאת, כדי להמשיך את דרכו, כדי להמשיך את המשימות החשובות שעומדות בפנינו. זכותו תגן עלינו. אמן.