הספדים · מאור הפנים של מרן הרב זצ''ל
מרן הרב זצ''ל היה תמיד מאיר פנים לאנשים, למרות שהיה אוכל פת במלח ומים במשורה.
כשבאו הרופאים והאחיות מבית-החולים, לנחם על פטירתו של מרן הרב זצ''ל, הם אמרו כל אחד בלשונו: כי מלבד הפלא הרפואי שלא נמצא כמותו בספרות הרפואית, הם ראו אדם שלעולם לא התלונן. גם כשכל גופו היה פצע וחבורה, וכולו היה ממש מיוסר בייסורין - הוא לעולם לא התלונן. ולהיפך, תמיד הוא האיר פנים. וזה ממש הדהים את כל הצוות. שאל בשלומם, התעניין במצבם, וגם בירך את האנשים שהביאו את שמותם אליו.
סיפר לי אחד מהמקורבים אל מרן הרב זצ''ל, שגיסתו היתה חולה קשה, והוא בא אל מרן הרב זצ''ל בשעה שלא היה יכול יותר לדבר, כי היה מונשם. הוא סימן לו בידו להתקרב אליו. והאיש הראה לו פתק עם שמה של האשה החולה. מרן הרב זצ''ל הנהן בראשו, וסימן בידו כי הוא מברך אותה. והאיש יצא מהחדר. מיד כשהיה יכול, התקשר מבקש הברכה לבית החולים שבו היתה מאושפזת גיסתו כבר מספר ימים בלי הכרה, וסיפר כי הוא קיבל ברכה מהרב אליהו. שאלו אותו: מתי היתה הברכה? הוא אמר: לפני חמש דקות. אמרו לו: לפני חמש דקות בדיוק היא התעוררה.
מרת אמי שאלה אותו פעם, ואמרה לו: אם אתה מתפלל על כל כך הרבה אנשים כאן בבית החולים, למה לא תתפלל על עצמך? ואמר לה, שכח התפילה שיש לו הוא בשביל אחרים, לא בשביל עצמו.
המאור שבתורה מחזירן למוטב
בעת שישבנו בשבעה, סיפר לנו אחד המלמדים בישיבות, כי הוא עוסק עם נוער נושר, שצריך הרבה חיזוק רוחני. והוא היה מביאם אל מרן הרב זצ''ל באופן קבוע, כל קבוצה פעם בשנה. פעם אחת הם אחרו, ומרן הרב זצ''ל שהיה ממהר לצאת, לא הסכים לוותר על השיחה עמהם, וישב איתם איזה זמן, ורק אחר כך הלך לשיעור בו חיכו לו עוד אנשים.
אחרי מספר שנים, המלמד פוגש את אחד החניכים שלו כשהוא לומד בישיבה ועולה על דרך המלך, ושמח מאוד. שאל אותו: תגיד לי, מה היה המהפך שלך שגרם לך לנטוש את דרך הפשע והסמים וללכת לעסוק ביישובו של עולם? אמר לו: אותן חמש דקות שהייתי אצל הרב אליהו, הן אלו שהפכו אותי לגמרי. לא הבנתי מילה אחת ממה שהרב אמר, אבל אור פניו, האהבה שהוא אהב אותנו. האור הזה מחזירן למוטב. וזה אורה של ירושלים.