הספדים · יש להספיד את החכם משורש כוחותיו
המסקנה היא שצריך להספיד בלי להתעצל. לא רק בכמות של הספדים, אלא בעיקר באיכות. לא לספר רק את המעשים, אלא לספר את שורשי המעשים. מתקיים בהם מה שנאמר באליהו הנביא: ''אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן. וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה''. כמו שמסביר הזוהר (חלק א', קצ''א): ''אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין''. תרגום: אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח שהשארתי לך בשעה שאלקח ממך – יהיה לך כן. אם תוכל להכיר ולהבין את שורש הרוח שממנה עשה אליהו הנביא את כל הניסים - יהיה לך כן. שכשעומדים על עיקר רוחו של אליהו – רואים את אליהו בעצמו.
לכן אחרי דורו של משה, עוברת ההנהגה הרוחנית ליהושע. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, אבל אחרי יהושע לא בוכים, לא מבינים את החיסרון של הסתלקותו, וממילא לא יכולים להמשיך אותו אחריהם.
מדוע ראוי 'לקבור בחיים' את שאינו מספיד טוב?
מכאן נוכל להבין, למה ההספד כל כך חשוב, ולמה ''מי שמתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו'', כי כיוון שהצפינו המספידים את עיקר הגדולה הנפשית שלו שממנה נבעו הדברים הללו, גם הם צריכים להיות מוצפנים. האנשים שלא אמרו בהספד את הדברים החשובים והצפינו אותם, גם הם - מידה כנגד מידה - יוצפנו מתחת להר הגעש. ''מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ''. במקום צפוּן. במקום מוסתר שגרם להר לרגוש ולגעוש עליהם.