אור ברסלב
אביהם של ישראל הספדים › הרב אליהו זצ''ל – צדיק וחסיד

אביהם של ישראל

הספדים · הרב אליהו זצ''ל – צדיק וחסיד

שער החסידות - הרב אליהו זצ''ל

ייחד עצמו בחד קיטרא עם קודשא בריך הוא. הרב המנוח, כל חייו היו התגלמות של דברים האלה. כל חייו היו משובצים ביהלומי חן של חסידות ואהבת ישראל. זיו השכינה שהיה שפוך עליו נבע מכח לבבו הטהור שייחד עצמו בחד קיטרא עם קודשא בריך הוא, ומאווי ליבו היו תשועתם של ישראל, של שלימות ארץ חיינו הקדושה, ביד משיח צדקנו במהרה.

היסורין נוראין – כמו קרבן ציבור מכפר על הדור. וכך בשנותיו האחרונות כהמשך של כל מסכת חייו האדירה הרצופה מסירות נפש למען עם ישראל, מסר עצמו לייסורים גדולים ונוראים למען עם ישראל. כמו קורבן ציבור, הקריב את כל גופו, הקריב את כל אבריו וגידיו לסבול ייסורים נוראים כדי לבטל גזירות קשות מעל ישראל כדי להביא גאולה שלימה. לא היה אבר ואבר וגיד וגיד בגופו שלא עברה עליו מסכת הייסורים. בחייו היה ממליך את הקב''ה על כל אבר ואבר וגיד וגיד מרמ''ח אבריו ושס''ה גידיו, ובאחרית ימיו הקדיש את האברים האלו שהיו ספוגים מלכות ה' קדושה ושכינה, ומסרם כקורבן לייסורים נוראים למען עם ישראל.

זה הוא, והתקיימו בו כל דברי הרמח''ל בעניין זה (דרך ה' ב', ג') וז''ל: ''ואמנם על פי שורש זה נסדר, שיגיעו צרות וייסורין לאיש צדיק, ויהיה זה לכפרת דורו. והנה מחיוב הצדיק הוא, לקבל באהבה הייסורין שיזדמנו לו לתועלת דורו, כמו שהיה מקבל באהבה הייסורין שהיו ראויים לו מצד עצמו. ובמעשה הזה מטיב לדורו, שמכפר עליו, והוא עצמו מתעלה עילוי גדול, שנעשה מן הראשים בקיבוץ בני העולם הבא וכמו שביארתי.

ואולם מזה הסוג עצמו ימצא עוד מין אחר יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו. וזה כי מה שזכרנו, הוא שילקה הצדיק על בני דורו שהיו ראויים לעונש גדול מאוד וקרובים לכליה או לאבדון, והוא בייסוריו מכפר עליהם ומצילם בעולם הזה ומועיל להם גם לעולם הבא.

יסורין – להביא גאולה. אמנם יש עוד ייסורין שנותנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם, והם לעזור למה שצריך לכלל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלמות. ופירוש העניין, כי הנה מצד הסדר הראשון שהוסדר להנהגת העולם וגלגוליו, כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער, לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלמות.

והוא מה שהיה מתיילד ונמשך מהעלם אורו יתברך והסתר פניו, שהושם לאחד מיסודות ענייני מצבו של אדם כמו שכתבתי למעלה. וכל שכן אחרי שרבו הקלקולים בעולם, מצד חטאים, על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו, הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב, ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע. וצריך על כל פנים, שעל ידי גלגולים שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם, יגיעו הדברים אל תיקון.

ומעיקרם של גלגולים הוא, שיקבלו בני האדם עונשים כדי רשעתם, עד שתמצא מדת הדין מפויסת. ואולם סידר האדון, ברוך הוא, שהשלמים והחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים וכמו שביארתי, ותיפגע בהם מדת הדין, תחת פוגעה בכלל העולם.

יסורין שלהם – מכפרים על צרות גדולות. ואמנם כיוון שהם בעצמם שלמים וראויים לטוב, ושהם מתייסרים רק בעבור האחרים, ודאי שתתפייס מדת הדין במועט בהם, כבמרובה בחוטאים עצמם. ולא עוד, אלא שעל ידי זה זכותם נוסף וכוחם מתחזק, וכל שכן שיכולים לתקן את אשר עיוותו האחרים. והיינו, כי לא די שיתקנו למה שבבני דורם, אלא גם לעניין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה. ובודאי שאלה יהיו אחר כך בקיבוץ השלמים, ראשי הראשנים והיותר קרובים אליו יתברך שמו'' (דרך ה' פ''ג).

אלו הם החסידים, שבזכותם השכינה שורה על ישראל ומוצאת היא נחת רוח ושעשועים עם בניה אוהביה. הנה בא סער נורא, קרע איום ופוצע, הוא הוא סילוקו של צדיק, קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו.

קשה סילוק צדיקים – כי הם מחברים את העולם הזה לעולם הבא. צדיק בעודו חי בעוה''ז, בשעה ששכנה נשמתו האצילית בתוך גופו הקדוש ככלי שרת היה, הוא מַשְרה את השכינה בעולם ככלי קדוש, כמלאך משרת היה עומד בעולם הזה ומחברו לעילא לעילא אל העולמות העליונים. דווקא בזכותו, בהיותו מלובש בגוף בעולם הזה יכלה השכינה להתלבש בו ובאמצעותו לשרות בתוך העולם הזה ממש. וכך כמו שריפת בית המקדש - שנשרף ביתו של הקב''ה קשה הוא הסתלקותו של הצדיק, קשה וכואבת מאד!

השכינה איננה מוצאת שום מנוחה כפי שהייתה לה בחיים חיותו, כְּיוֹנה שעפה וחגה סביב בניה, ואינה מוצאת מנוח לכף רגלה. הסתלקות הצדיק היא התנתקות השכינה מבניה אהוביה, והכאב נורא ועמוק מאד.

צדיקים במיתתם קרויים חיים. אמנם הצדיקים במיתתם קרויים חיים, ובוודאי שהארת הנשמה מתפשטת הרבה מאד אחר הפטירה. בעוד הצדיק בחיים הייתה הנשמה מצמצמת עצמה אל הגוף, אל העולם הזה. אבל אחר הפטירה מתפשטת הארתה בכל העולמות כולם. מאירה היא בתועפות עוזה מכוח כל המצוות והמעשים הטובים שעשתה בחיים חיותה.

ובוודאי עומד הרב כמלאך במרומים וממשיך להתפלל ולדבר טוב על ישראל, אלא שסילוקו קשה עבורנו, אנחנו המצויים בעולם הזה. דומה הדבר אל האור האלקי, אכן האור האלקי ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומתפשט בכל ההויה כולה. אמנם אנו בעולם הזה רוצים לראות את מלכנו, אנו מייחלים לא רק להתפשטות אור אין סוף, אלא דווקא להצטמצמות, אותה ההצטמצמות שיהא מצמצם עצמו אל בין שני הבדים, אל בין שני הכרובים, חשקה היא בכם.

ואף שאורו ממלא את כל העולם ''השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך'', הנה האהבה דוחקת ומצמצמת את האור אל בין הבדים. וכך הגוף שמצמצם את הנשמה, אמנם גורם לה דחיקה וצמצום, אך צמצום זה מאפשר לה להיות שוכנת בעולם הזה, מאפשרת לבני העולם להיפגש עם הצדיק, להיות מושפעים מאוד מאורו ומטהרתו.

וכעת, הדבר איננו, כלי שרת, כלי קודש נשבר, והאורות המרובים הסתלקו והתפשטו להם לרום שמיא. קשה סילוקם של צדיקים כשריפת בית המקדש.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה