אור ברסלב
אביהם של ישראל במקום הקדמה

אביהם של ישראל

במקום הקדמה

אביהם של ישראל א'

אהבת עולם

עמדנו על מרפסת בית המדרש ''היכל יעקב'', בית המדרש ובית הכנסת שבו הרב זצ''ל התפלל וקיבל אנשים. עמדנו וראינו את המיטה יורדת מהמרפסת אל תוך הקהל הרב שעמד שם. יורדת ומתרחקת. אלפי ידיים הושטו אליה, דוחק עצום. עשרות אלפים נדחקים ומנסים בכל כוחם להתקרב אל הרב. בקושי רב הוכנס הרב השוכב על המיטה אל המכונית. עכשיו האלפים מנסים לגעת במכונית. להתקרב אל הרב שהולך ומתרחק מאיתנו.

ברגעים הראשונים חשבנו, אולי זה לא כל כך מכובד, צריך קצת סדר. מהר מאוד נזכרנו בדרכו של הרב לחפש בכל דבר את צד הזכות שלו. לראות את החיוב. וראינו אנשים שרוצים להתדבק. שלא רוצים להיפרד. ראינו אהבה. אהבה רבה. אהבת עולם.

מישהו נוגע בכתפינו ואומר לנו: אתם רואים את כל האלפים האלה, הם כולם האחים שלכם. הם קורעים את בגדיהם כאילו הם בנים שלו. בוכים כאילו הם בנים שלו. הם מרגישים כמו בנים. לפעמים כמו בנים יחידים. בנים אהובים. בדוחק הזה הם מביעים את אהבתם. בדוחק. בדמעות. בצער. בבכי. בבגדים הקרועים.

זה ברור לנו. הם משיבים אהבה. הם משיבים לו את כל השעות שהוא נתן להם. את כל המחשבות שהוא חשב עליהם. את התפילות שהוא התפלל עליהם. שבכה עליהם. שרצה בטובתם. שאהב אותם כנפשו וכמאודו. שאהב אותם אהבת עולם.

מאיפה האהבה הזאת?

חכמי הרמז אומרים כי הגימטריה של המילים שאומרים בקריאת שמע: ''ואהבת את ה' אלוקיך'' שווה בדיוק למספר של ''ואהבת לרעך כמוך - אני ה'''. ללמדך כי אלו אהבות שוות. ''אוהב את המקום ואוהב את הבריות''. אוהב את אלוקים ואוהב את בניו. כך היה אברהם אבינו, ענק בשתי האהבות. כך היה משה רבינו, איש התורה שמוכן למסור את הנפש למען עם ישראל. כך צריך להיות כל מי שממשיך את דרכם. ''ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך''. ''הריני אוהב כל אחד ואחד מישראל כנפשי וכמאודי''.

החכם המקובל רבי סלמאן אליהו זצ''ל

אביו של מו''ר הרב מרדכי אליהו זצ''ל היה הרה''ג סלמאן אליהו זצ''ל. הוא היה בעל תשובה גדול, ויתר על קריירה אקדמית ורווחה כלכלית גדולה בגלל אהבתו את התורה. באחרית ימיו זכה לכתוב פירוש על כתבי האר''י, והיו באים אצלו חכמי ירושלים לשאול שאלות בחכמת הקבלה. את השגותיו בחכמה הפנימית הוא העלה על הכתב וחלקם נדפסו בסדרת הספרים ''כרם שלמה''.

סיפר הרה''ג יהודה צדקה זצ''ל – ראש ישיבת פורת יוסף, על גיסו הרה''ג סלמאן אליהו זצ''ל אביו של מורנו הרב זצ''ל – הרינו כפרת משכבו. הוא סיפר עליו שכשהיה רוצה לנוח מעט בין לימוד ללימוד היה יושב בפתח בית המדרש וקם לפני כל תלמיד ותלמיד מהישיבה. מכבד אותו ומייקר אותו ומעריך אותו עד מאוד. גם תלמידים שהיו לומדים בישיבה בשנה הראשונה.

''ואהבת לרעך כמוך'' היא מצווה שכוללת את כל התורה כולה. יסוד כל המצוות האחרות. יסוד כל התורה כולה. ככל שאדם מתחזק בלימוד התורה – כך הוא צריך להתחזק באהבת עם ישראל. עוד דף גמרא – עוד אהבת ישראל. עוד דף זוהר – עוד יותר אהבה. עוד תפילה – עוד הארת פנים. עוד התחזקות – עוד מחשבה טובה.

זה לא היה פשוט לחכם סלמאן אליהו ללמוד תורה. הוא היה בן עשירים שהוריו יעדו לו קריירה כלכלית גדולה. לשם כך הוא נשלח ללמוד באנגליה באוקספורד. הוא נועד להחזיק ולפתח את כל עסקי המסחר של המשפחה, עסקים שפרוסים על פני ארצות ויבשות. קורא הדורות מראש חשב מחשבות אחרות. כך גם חכם סלמאן שהחליט ללמוד את רבי עקיבא לפני שהוא לומד את שקספייר. ללמוד את החכמה שכתבו אבות אבותיו לפני שהוא לומד חכמה של עמים זרים.

חכם סלמאן הציץ ונפגע. התורה שבתה את ליבו. הוא נסחף אליה ולמד בהתמדה גדולה במיוחד עד שסיים ללמוד את כל הגמרא והזוהר, הלכות ואגדות. פשט וסוד. כל התורה כולה במשך שנתיים ימים. סיפר הרה''ג יהודה צדקה זצ''ל – ראש ישיבת פורת יוסף, כי הדבר הזה היה פלא גם בעיני בעל הבן איש חי זיע''א שאחר כך קירב את חכם סלמאן מאוד והציע לו לעלות לארץ ישראל. שם לבנות את ביתו.

כשעלה חכם סלמאן לארץ הוא נשא את הרבנית מזל לבית צדקה. בת לזרע קודש של בעל הבן איש חי, בת של בת אחותו. בית של קדושה וטהרה. בית של תורה. בית של השראת שכינה. בית שרוח אלוקים מרחפת בו תדיר. בית שהודו של בעל הבן איש חי חפף עליו כל היום. ואליו שאפו כולם להתדמות ולהתדבק בתורתו בקדושתו בטהרתו. באהבתו. בחיבורו אל כל כלל ישראל. בשליטתו בכל חלקי התורה. גם בפסקי הלכה מורכבים, וגם בתשובות בתורת הסוד. גם בספרי ילדים ונוער. גם בספרי חידות וחידודים. גם ספרים לנשים וגם לגברים. גם בעברית וגם בערבית. לכל אחד בשפתו. ''כל אחד לפי כוחו''.

מספרים שלפני שנפטר המקובל האלקי חכם שאול דוויק הכהן זצ''ל, שאל אותו ראש ישיבת פורת יוסף הרה''ג רבי עזרא עטייה זצ''ל: למי נלך לשאול שאלות בקבלה אחרי פטירתך? אמר להם: אפשר לשאול הרבה. אבל אם רוצים לקבל תשובה ברורה - אין לנו אלא חכם סלמאן. כך הוא הוכתר בלי כוונת מכוון להיות ראש וראשון למקובלים בירושלים אחרי פטירתו של הרב דוויק הכהן ז''ל.

רב שלא הכרנו

בימי ה''שבעה'' שישבנו על מרן הרב – הכ''מ, באו רבים לנחמנו. הם סיפרו לנו על רב שלא הכרנו. סיפורים שהרב הסתיר מאיתנו, סיפורים שלא שמענו מעולם. סיפורים על תקופת הילדות והנערות של הרב. סיפורים על תקופת הבגרות. איך ישב ולמד תורה בהתמדה מרוב עוני. סיפורים על עצות והדרכות שנתן לאנשים שהועילו להם הרבה בחיים. סיפורים על ברכות שלו שהתקיימו. סיפורים על רגישות והתחשבות בכל יהודי, ''ואהבת לרעך כמוך'' כפשוטו ממש. סיפורים על כוח ראייה גדול למרחוק.

איך מכניסים סיפור של חיים לתוך ספר?

כשעלה רעיון לכתוב ספר על הרב הרגשנו רתיעה - איך אפשר לכתוב ספר על חיי הרב. הרי אם נרצה לכתוב את כל הסיפורים באמת גם עשרה כרכים לא יספיקו. רק הסיפורים שאנו יודעים עליהם ממה שאנשים סיפרו הם בכמות כל כך גדולה. וכל יום אנו פוגשים עוד אנשים שמספרים עוד ועוד סיפורים מופלאים. ובכלל למדנו במהלך השבעה כי מה שחשבנו שהכרנו את הרב היה רחוק מהאמת. לא ידענו עד כמה כוחו היה גדול. גם היום כשאנו כבר אחרי השבעה וההספדים – אנו יודעים שכל הכרתנו אותו היא כטיפה מן הים. לא רק בכמות אלא באיכות, כל מה שידענו לא היה אלא קצה של קרחון של אדם שהיה כל כך עובד ה'. אוהב ה' וקרוב אל ה'.

מהו הספד אמיתי?

עם זאת, החלטנו לכתוב את הדברים כדי שיהיו ספר לימוד לכולנו, בבחינת הספד של צדיק. שהרי את כל הצדיקים הגדולים הספידו וגם הם לא היו יכולים באמת להספידם כראוי לגודל מעלת נפשם וצדקתם. ואף על פי כן חכמינו כל כך הקפידו במעלת ההספד עד שאמרו כי כל מי שהיה בהספד של רבי – הריהו בן העולם הבא. וכל מי שמוריד דמעה על אדם כשר – נמחלים לו כל עוונותיו. וכן על זה הדרך. ומי שמתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו. ומקורם של חז''ל הוא מיהושע שנספד – אך לא נספד כהלכה. והגמרא מסבירה את מה שנאמר עליו שנקבר ''מצפון להר געש'' - כי כמעט שרגש הר הגעש לקברם כיוון שלא הספידו אותו כראוי.

כי בודאי כולם ידעו שהוא כבש את הארץ והעמיד חמה ולבנה - ''שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון'', ומן הסתם סיפרו על כל זה ועל כל הניסים המוזכרים בספר יהושע. אבל את עיקר הגדולה הנפשית שלו שממנה נבעו הדברים לא אמרו בהספדו. הם נשארו צפונים וחתומים. דיברו רק על המופתים. על הדברים הגלויים. ולכן נאמר עליו שנקבר ''מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ'' - במקום צפון. במקום מוסתר שגרם להר לרגוש ולגעוש עליהם.

חשיבות לספר את המופתים בצורה נכונה

עם זאת, אנו יודעים שיש עניין לספר גם את המופתים. מורנו ורבינו הרב זצ''ל כתב בשנת ה'תשמ''ו, בהסכמה לספר שעוסק בסיפורי צדיקים מרבני ג'רבה שהמספר מקיים 'זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור' - ''כלומר יש להתבונן במעשי האבות ומשם להמשיך את מעשיהם הטובים מדור לדור''.

הרב מביא את מה שכתוב בספר מלכים (ב' פרק ח') שביקש המלך מ''גֵחֲזִי, נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר: סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע: וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע''. פתאום מגיעה האשה שהנס קרה איתה ומספרת את המעשה בעצמה. והסיפור מסופר על ידה ולא על ידי גיחזי. ''וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ''. חז''ל שאלו: האם האשה הזאת הייתה מתחבאת אחרי השער? איך היא מגיעה מיד? גיחזי לא מספיק לספר למלך את הסיפור וכבר היא מגיעה לספר את הסיפור בעצמה למלך? ''רבנן אמרי: אפילו בסוף העולם - הסיטה הקב''ה והביאה כדי שלא יספר אותו רשע בשבחו של הקב''ה'' (מתוך הסכמת מרן הרב מרדכי אליהו זיע''א, לספר 'מלכי תרשיש' על רבני תוניס, י''ט אלול התשמ''ו).

חשוב שסיפורי הצדיקים יבואו באופן אמיתי ולא חיצוני. לא סיפורי מופתים שאינם מקדמים את האדם לכלום. שהוא יכול להשאר גיחזי למרות שהוא יודע את כל המופתים שעשה אלישע. שהוא יכול להשאר חמדן ורק לספר סיפורים מרתקים ומענינים למלך. להעביר את זמנו. לרתק את עיניו ולשעשע את ילדיו. חשוב שסיפורי הצדיקים יביאו אותנו להיות צדיקים בעצמינו. לגדל ילדים צדיקים לחנך ילדים צדיקים. להיות בעצמינו מאירי פנים. להיות בעצמינו אנשי מידות. להיות בעצמינו בעלי תפילה. בעלי תורה. בעלי יראת שמים. (תהלים נ') ''ולרשע אמר אלהים: מה לך לספר חקי?''.

ספר הדרכה מעשית

אנו ננסה לכתוב ספר זה שיקרב אותנו אל הרב. שנדע להתנהג כמוהו. נדבר בספר זה על המעלות הרוחניות של הרב שבגללם הוא נתעלה והגיע למדרגות הרוחניות הגדולות שהגיע. ננסה להבין למה נתקיים בו: ''והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע''. להבין למה הקב''ה כל כך אהב אותו עד שקיים את גזרותיו, בחינת ''צדיק גוזר והקב''ה מקיים''?.

ניסינו ללכת בספר זה בדרכם של חכמינו ז''ל שהראו לנו את הדרך להתעלות בעבודת ה'. המסילה שהרמח''ל בחר לכתוב את ספרו המפורסם 'מסילת ישרים' על פיה. הברייתא של רבי פינחס בן יאיר שמובאת בתחילת ספרו של הרמח''ל ועל פיה כתוב ומסודר כל ספרו: ''תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקדש, רוח הקדש מביאה לידי תחית המתים''.

הספדו של אליהו הנביא

בזוהר (חלק א' דף קצ''א/ב') שואל רבי אלעזר על מה שנאמר על ידי אליהו לאלישע: ''אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ - יְהִי לְךָ כֵן. וְאִם אַיִן - לֹא יִהְיֶה''. אם אלישע יראה את אליהו נלקח לעולם העליון – יהיה לאלישע פי שנים ברוחו של אליהו. ואם לא – לא. וכי בכוחם של צדיקים לתת מה שאין להם. ועוד - למה זה קשור לראיית אלישע את הסתלקות אליהו?

ועונה הזוהר כי לא נאמר ''פי שנים מרוחך'' אלא ''פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי'' ללמדך שבאותה רוח של אליהו יכול אלישע לעשות פי שנים ניסים. וזה דווקא אם יראה את אליהו נלקח מעימו. מסביר הזוהר שהראייה הזו היא ללמוד את תורתו. להבין את עיקר כוחו - ''אם תיכול למיקם על עקרא דרוחא דשבקנא לך בשעתא דאתנסיבנא מינך, יהא לך כדין'' - אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח שהשארתי לך בשעה שאלקח ממך – יהיה לך כן. אנו ננסה בספר זה לספר את המעשים ולנסות ללמוד את עיקרי הרוח שממנה נעשו כל המעשים הללו. ''וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'''.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֲנַחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים לִזְכֹּר בְּפִינוּ שֶׁבַח עַבְדְּךָ הַצַּדִּיק רַבִּי מרדכי בֶּן חכם סלימאן ומזל אֵלִיָּהוּ ז''ל, כִּי יָדַעְנוּ שֶׁרְצוֹנְךָ הוּא לְסַפֵּר בְּשֶׁבַח הַצַּדִּיקִים, כִּי תְּהִלָּתָם הִיא תְהִלָּתְךָ, וְתִפְאַרְתָּם הִיא תִּפְאַרְתְּךָ. וּתְזַכֵּנוּ בַּעֲבוּר זֹאת - שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עָלֵינוּ קְדֻשַּׁת עַבְדְּךָ הַצַּדִּיק מרדכי בֶּן חכם סלימאן ומזל אֵלִיָּהוּ וּתְטַהֵר מַחְשַׁבְתֵּנוּ וְתָסִיר מִמֶּנּוּ כָּל מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וְרַעְיוֹנִים פְּגוּמִים, וּתְזַכֵּנוּ לְמוֹחִין דְּגַּדְלוּת וּתְסַיְּעֵנוּ וְתַעַזְרֵנוּ בְּכָל עֵת לַעֲלוֹת לְעוֹלָם הַמַּחְשָׁבָה הַקְּדוֹשָׁה וְלַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת בְּתוֹרָתַךְ וַעֲבוֹדָתַךְ וּבִגְּדֻלָּתַךְ, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְדַּבֵּק בְּךָ וּבְתוֹרָתְךָ תָּמִיד בְּמַחְשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּטְהוֹרוֹת, זַכּוֹת וּנְקִיּוֹת, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ כָּרָאוּי בְּכַוָּנַת הַלֵּב, וּתְזַכֵּנוּ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה וּבִרְעוּתָא דְּלִבָּא. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ אֲ-דֹנָי צוּרִי וְגוֹאֲלִי. וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.

תוכן העניינים

אביהם של ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה