אור ברסלב
אבי עזר במדבר

אבי עזר· רבי שלמה הכהן מליסא

במדבר

ויקרא

פרק א

פסוק ד

איש ראש דרך קצרה. .כבר פרשתי בפרשת קדושים (ויקרא יט, ב). וטעם לדרך קצרה כיון דנאמר ברישא דקרא שני פעמים איש מושך עצמו ואחרעמו:

פסוק י

לבני יוסף, בעבור כבוד רחל וכו'. .כי לא מנה הכתוב דרך תולדתם כנאמר פרשת ויצא כזה ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי גד ואשר יששכר זבולן יוסף ובנימין, מפני כבוד רחל להקדים בניה לבני השפחות, וכן נמנו בפרשת שמות (א, ב). מטעם זה. ומה שכתב שהקדים אפרים ומנשה לפני בנימין וכו', כי קשה לרב דהוה למחשב תחילה האבות ואחר כך הבנים הקרואים על שם האבות, ודברי הרב עולים יפה, גם בני השפחות אשר מנה הכתוב שלא כסדר תולדתם:

פסוק טז

קרואי העדה, הטעם שהעדה לא יעשו דבר עד שיקראום. ולפי דברי הרב נכון לפרש קרי וכתיב על אופן היאות, היינו שהעדה סרים למשמעתם אם הנשיאים קוראים אותם לאסוף, גם העדה לא יעשו דבר מבלי הגיד אל הנשיאים ולקרא להם. ועיין לקמן פרשת קרח (טז, ב). קראי מועד, ועיין פרשת מטות (להלן לא, יד). פקודיהחיל:

פסוק יט

ויפקדם משה וכו'. .לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים, ומשלים תחתיו בני יוסף לשנים עשר, וזה שכתב הרב והנה יש ללאה חמשה בנים ויחסר האחד, פירוש לפי שלוי לא היה בתוך הדגלים כדאמרן. ודברי הרב נאמרים יפה לפרש טעם הדגלים שחוברו יחד, לפי כבוד האמהות ולפי כבוד השפחות ולפי כבוד השנים. ועיין פרשת כי תבא (דברים כז, י).:

ואפרים מקום יוסף קודם מנשה. .עיין בפרשת פנחס (להלן כו, יב). שם נחשב מנשה קודם אפרים, ושם כתב הרב טעם אחר:

לגלגלותם בראובן גם בשמעון להורות על אחרים וכו'. .וכן לקמן בפרשת נשא (ז, יח). נאמר הקריב אצל נתנאל לבד, ואחז הכתוב דרך קצרה, גם כאן לא נאמר בשאר נשיאים לגלגלותם:

פסוק מז

התפקדו משני בנינים. .כי הנקודה מורה על בנין הפעל, והתי"ו ודגש מורים על בנין התפעל, ונקרא בפי המדקדקים מורכב, וכל המורכבים הן מגזרות או מבנינים מורים על דבר נסתר ונעלם ממנו:

פסוק מט

אך את מטה לוי, כי השם צוה לו כן. .הנה דחוק לרב מפני שנאמר תחילה והלוים למטה אבותם לא התפקדו ואח"כ נאמר אל משה אך את מטה לוי לא תפקוד, לכן מפרש שהפסוק (זו). [זה] מפרש טעמא דלעיל. וברם קושטא קאי, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו:)., ולא צריכנא לדברי הרב:

פסוק נא

והזר מבני לוי, וטעם וחנו בני ישראל וכו'. .הנה דברי הרב נעתקו ממקומם בדפוס, ומקומם לקמן פסוק ב' איש על דגלו וגו' יחנו בני ישראל, שמלת יחנו נאמר פעמיים בפסוק, לכן מפרש כשיחנו יחנו סביב לאהל מועד:

פסוק נג

על עדת בני ישראל, אחד מעדתם וכו'. .אולם לדעתי הדברים כפשוטו, כטעם והוא איש אחד לא גוע בעונו(יהושע כב, כ) .וכדומה במקרא:

ושמרו הלוים, מצוה עליהם לשמור המשכן. .מדלא כתיב ושמרו הלוים את המשכן העדות, לכן מפרש ושמרו קאי על עשית המצוה, על דרך ושמרתם [וגו'] ואת משפטי(ויקרא יח ה), ושייך שפיר ושמרו את משמרתי:

פרק ב

פסוק ה

והחונים עליו, כמו עמו והם אחריו וקודם השלישי. .הרב מדייק מפני שהכתוב שינה מלכתוב בלשון עמו או אחריו, להורות גם כן שהוא קודם לשלישי המרומז במלת עליו. ובמקרא הרבה כמוהו, וכן תרגם אונקלוס:

פסוק טז

ושנים יסעו. .עיין מה שכתב הרב בפרשת נח בפסוק תחתים ושנים(בראשית ו, טו).:

פרק ג

פסוק ט

נתונים, לעולם או הם ובניהם העומדים תחתם. .כי בכל מקום שנכפלו המלות במקרא מורים להפלגת התמדה, כמו מדהרות דהרות אביריו(שופטים ה, כב)., או להפלגות הרבוי, כמו בארות בארות חמר (בראשית יד, י). .וזה כונת הרב בצחות הקיצור:

פסוק י

והזר הקרב, ופרשת ואני הנה לקחתי גם היא דבקה וכו'.. ועיין פרשת וארא פסוק ויהי ביום דבר(שמות ו, כח), מה שכתבתי שם:

פסוק יב

לקחתי מעלה גדולה.. כאשר מצינו במקרא לשון לקיחה כמו ויקח קרח (להלן טז, א)., לקחתם בדברים. וכל לשון לקיחה אשר אינו סובל לפי הוראת הפשט, צריך לפרשו באופן הקרוב ונאה לעינינו, וכאן הוראתו מורה על מעלה גדולה, ועל אהבה יתירה וחיבה, כטעם אשר לקח לו לבת (אסתר ב, ט). .לכן אמרתי נכונים דברי הרב מה שכתב בפרשת בחוקותי כי הברכות מרובים על הקללות. כי הברכות נאמרים בדרך כלל. וכשתבדוק בכתוב ונתתי משכני בתוככם(ויקרא כו, יא) .תראה נכלל בו כל הטובות, ואין ברכה למעלה ממנה. ועיין בהעלותך בפסוק והיו לי הלוים(להלן ח, טו). .ותימא על מקור חיים שלא עלה פירושו לפי הפשט:

פסוק יג

כי לי כל בכור, ביום הכותי טעמו זמן וכו'. .כי היה בחצות הלילה. לכן מפרש הרב שתיבת יום נופל הוראתו על זמן, וכן אתה עובר היום(דברים ט, א). .ועיין פרשת בהעלותך פסוק ביום הכותי וגו' (להלן ח יז).:

לי יהיו וגו'. .הרב מטעים מלת יהיו. ולפי פשוטו נוכל לפרש, מאז הכותי כל בכור הקדשתי בכורי ישראל שיהיו לי. אבל מפרש לפי האמת כדמפרש ואזיל:

פסוק כה

מכסהו, ומכסה מכסהו בכלל. .כמו שהוזכר בפרשת תרומה ועשית מכסה לאהל עורות אילם מאדמים ומכסה עורות תחשים(עליו) .מלמעלה(שמות כו, יד), וזה שכתב הרב ומכסה מכסהו בכלל:

פסוק לב

ונשיא נשיאי הלוי. .הא לך כלל גדול, כל מקום שנזכר שני שמות סמוכים משורש אחד הוראתם להפלגה גדולה, וכן שמי השמים (דברים י, יז).:

פסוק מה

ונסמכה מלת פדויי. .דעת הרב לפי שמצינו ברוב מקומות שנאמר המספר תחילה ואחריו הנספר, כמו שלשה אנשים (בראשית יח, ב), שבעה שבועות(דברים טז, ט)., שלשים קרשים. ואם יבא הנספר קודם לא יבא בסמיכות, לכן תמה הרב שנסמך פדויי אל המספר, וגם בא לפניו. אבל כתב מצינו דוגמתו וכן שנת החמשים(ויקרא כה, יא)., ועוד בכמה מקומות במקרא, אם תחפשנה תמצאנה. ודברי מטוט רחוקים מפשוט:

פרק ד

פסוק ו

ונתנו עליו. .כיוון שלא נכתב ונתנו "עליה" כמו וכסו בה, לכן פירש שקאי על המסך לשון זכר. אבל יש אומרים שקאי על הפרוכת. והכתוב לא חש לכתוב "עליה" כמו שלא הקפיד הכתוב גבי פנחס וכלב לכתוב ותצפנם (יהושע ב, ד).:

מלמעלה, י"א על כסוי עור תחש והנכון בעיני שכבר פרשו בגד כליל תכלת וכו'. .עיין בפירוש מקור חיים. ואומר אני אם לדין הדקדוק יש תשובה לדעת האומרים שכבר פרשו בגד כליל, כי בין העתידים לא מתוקם העבר:

פסוק כב

נשא, שם הפעל וטעם נשא שא עכ"ל. .כמו כי תשא את ראש(שמות ל יא)., ושא את מספר שמותם (לעיל ג, מ). כי חסרי פ"א נו"ן מהם באו בשלימות כמו נצור בני מצות אביך (משלי ו, כ)., ומהם באו בצווי בחסרון נו"ן כמו גש פגע בו (ש"ב א, טו)., ובשורש נשא כל אחיו וריעיו באו בצווי בחסרון נו"ן. לכן כתב הרב וטעמו שא. ולפי מדעת רוב מדקדקים נבלע תיבה אחת, ובתשלומו נשא תשא, וכן זכור (שמות כ, ח). ותשלמו זכור תזכור את יום השבת. עיין במזרחי בפסוק אמור להם ותראה שהבין מדברי רש"י כי דרך אחרת לכל לכל מקור במקום צווי כמו צרור את המדינים (להלן כה, יז)., זכור את יום השבת (שמות שם). והוא דבר חדש אשר לא דרכו בו המדקדקים:

פסוק כה

ומכסה התחש, אחז דרך קצרה.. ועיין לעיל פרשת במדבר (ג, כו). בדברי הרב בפסוק ומכסהו וגו':

פסוק מט

איש איש, ע"כ ופקדיו. .דהרב קאי לשיטתו, דכתב איש איש קאי על גרשון ומררי על כן נאמר שפיר ופקדיו. אבל לעיל פרשת במדבר (ב, ד). כתב הרב פקודיהם ופקדיו שוה אין הפרש ביניהם. ושם דעתו דפקודיו קאי על ראש הצבא, ופקודיהם קאי על שאר הפקודים, וכן פירשו המפרשים שם. אבל כאן מוכח שפיר דאינו סובל למיכתב פקודיהם:

פרק ה

פסוק יח

מי המרים אם כן סודו ידוע עכ"ל. עיין פרשת קרח כתב הרב ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין עד כאן דברו ופירושו לפי פשוטו כיון דלא נאמר בה"א הדעת מוכח דאין סודו ידוע רק למשכילים אשר יערכו בשמות הקדושים ובכונות שונות אבל כאן נאמר המרים סודו ידוע דהיינו שיודעין הכהנים והעם אותו המים ואין בהם שום דבר הממית רק היה על צד הפלא ועיין רשב"ם פרשת דברים על פסוק ואשר הלכנו דקדוק אנשי המלחמה:

פרק ו

פסוק ו

הזירו שם הפעל מהכבד עכ"ל. ונוסף חסר:

פסוק יא

אחד לחטאת והסוד שהוא שאמרו חז"ל ושכר עבירה עבירה עכ"ל. אפשר לפרש על דברי ר' יהודא המובא בגמרא ובילקוט ר' יהודה אומר חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם מה היו עושין עומדין ומתנדבים בנזירות כדי שיתחייבו חטאת למקום וזה דברי הרב דקשה ליה למה לא נאמר ועונש עבירה עבירה אלא כוונו בדבריהם אם צדיק וחסיד מבקש לטעום שכר עבירה שנהפכה לזכיות אחר כך בשעת הבאת קרבן וזה שכר עבירה אבל הקדוש ב"ה אינו מביא תקלה להם לכן נדרו בנזיר והביאו קרבן אבל באמת בא ר' שמעון וסתר דברי ר' יהודה ואמר חס ושלום שהצדיקים מתנדבים נזירות וכו' ועיין במרגליות טובה מה שפירשו המפרשים ועיין פרשת וירא א' י"ב מה שכתבתי בפירוש שכר מצוה מצוה ומה מאד עמקו דברי ר' אלעזר עבודה זרה י"ט וז"ל במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כדתנן אל תהיו כעבדים המשמשים על מנת לקבל פרס וכו':

פסוק טז

את חטאתו בעבור שהזכיר באחרונה ע"כ. כי כן דרך הלשון כאשר נזכרו שני שמות בפסוק מתחיל אחר כך מן הנזכר אחרון וכן כאן נאמר לעיל מיניה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת באחרונה ומינה פתח ועיין פרשת בהעלותך בפסוק למה הרעות מפרש הרב גם כן כאשר כתבתי:

פסוק יח

שער על שני משקלים. וכן שגר אלפיך הבל הבלים כירק עשב:

פסוק יט

בשלה והיא בשלה עד כאן דבריו. דאי אמרת בשלה נסמך על זרוע לא שייך ה"א הדעת דסמוך לכן קאמר הרב והיא בשלה ולא נסמכה כלל אל זרוע:

פסוק כד

יברכך. כן כתב הרב בכמה מקומות שהברכה תוספת והקללה מגרעת:

פרק ז

פסוק ג

כבר בארתי בספר מאזנים שמ"ם שנים עשר דבק ומוכרת שוה כו'. וזה לשון הרב בספר צחות ולפי דעתי שמלות שנים עשר ושתים עשר כאלו הם דבקות ומוכרתות כי טעם שלשה עשר שלשה ועשרה שחסרו הוא"ו בדרך קצרה וכן כתב הרב בספר מאזנים שהוא על דרך אדם שת אנוש בלא וי"ו העיטוף על כן כתוב במ"ם:

פסוק עב

ביום עשתי וגו'. הנה עמקו מחשבותיו לפרש בלשון עשתנותיו וכו' וחכמי החשבון הבינו זה הסוד ובעל הרד"ק כתב עליו גם זה הפירוש אינו נכון:

פרק ח

פסוק ב

מול פני המנורה. פירוש והאיר על עבר פניה עכ"ל עיין מזרחי בדיבור המתחיל שלש מזרחים פונים למול אמצעי ויאירו עיניך:

פסוק ח

תקח לחטאת. עיין פרשת תצוה בדיבור המתחיל ובשלת בצווי מה שכתב הרב שם ומה שכתבתי:

פסוק יד

והיו לי הלוים. זו מעלה גדולה עיין במדבר פסוק י"ב מה שכתבתי שם:

פסוק טז

נתונים נתונים. עיין פרשת במדבר (פסוק ט') . שם

פטרת ופטר שתי לשונות וכו' . כתב אהל יוסף פטר לשון פתיחה ופטרת לשון שלוח ולא ידעתי למה הוציא דברי הרב מפשטא כמו צדקה וצדק ומוקד ומוקדה כמו מלחמה מלחמת האמור ואמר ששתי הוראות להם ומה שהפריד בעל אהל יוסף בין צדקה וצדק הלא הרואה יראה שהרב לא מחלק כלל בכל המקרא בין הוראת צדק לצדקה ומה אעשה שכתב כי כן פירש בעל המאור:

פרק ט

פסוק יג

ובדרך לא היה או בדרך וכן ומכה אביו ואמו עכ"ל. עיין בדברי הרב בפרשת שמות בדיבור המתחיל יששכר כי שו"א הוי"ו לפני אותיות בומ"ף נהפך לשור"ק ואזי תבין דברי הרב:

פסוק כא

או יומם ולילה וגו'. ובסוף פרשת פקודי מחזק הרב דבריו מדכתיב ואש תהיה לילה בו ולא אבה הרב לפרש שם בכל מסעיהם כדברי רש"י ז"ל ומה שכתב הרב שם והאומר זה יפרש וגו' צריך לגרוס והחולק על זה עיין שם. ולכאורה דבריו סותרין שכתב כאן יום ולילה כמשמעו הוא עיין פרשת בשלח בפסוק לא ימיש:

פרק י

פסוק ב

חצוצרת שם הפועל בחסרון הצדי"ק בקריאה ואם הוא כתוב. דעת הרב מצינו פרק בדברי הימים מחצצרים בחצוצרות ונקרא מחצרים ומה שכתב הרב שם הפועל דעתו בנינו פועל וכן בדניאל באדין עללין ועיין מסורת המסורה:

פסוק לא

והיית לנו לעינים ורבים אומרים כי והיית לשון עבר. אמר המחבר כשתדע דברי ערוגת הבושם בענין הפך עתיד לעבר ועבר לעתיד אז תדע פירוש הנבחר משני הפירושים האלה:

פסוק לה

משנאיך מהבנין הכבד הנוסף עד כאן. צריך למחוק הנוסף כי הוא מבנין פועל הדגש בינוני פועל:

פסוק לו

שובה ה' אמר ר' יהודה המדקדק וכו'. ולפי דעת רבי יהודה יהיה וה' שב את שבות אויב וכן ושב ה' אלהיך את שבותך מענין השקט ובטח ורוב המדקדקים אינם מסכימים בזאת אבל דברי ר' יהודה קרובים לאמת כי מי שהשיב ה' את שבותו הוא בשובה ונחת והוראתם קרובים איש אל אחיו לכן צדקו דברי הרב בהוראתו שובה ה' ולא כן שובה ישראל:

פרק יא

פסוק ה

הקשואים באל"ף תחת ה"א. כי שרשה קשה כמלונה במקשה וכן תלואים למשובתי שרשה תלה:

פסוק ו

אין כל חסרנו כל דבר. הוצרך הרב לפרש כך כיון דלפי פשוטו משמע אין להם לרוב אבל מיעוט יש להם פירוש בכמה מקומות מלת כל לאו דוקא עיין פרשת מקץ לכן מפרש חסרנו מכל וכל לכן בכל מקום אשר הוזכר אין כל בא המיעוט אחריו בלתי אל המן עינינו להורות שאין להם כלום רק המן וכן ולרש אין כל כי אם כבשה אחת:

פסוק ז

כזרע גד סמוך כמו נטע שעשועים. הרב בא להורות רק שאל תאמר המן מראיתו או גדלו כזרע גד כיון דכתב אחריו ועינו כעין הבדולח רק בא להורות שהיה יפה ונחמד כזרע יפה וכמו שהמשיל הכתוב בני אדם יפים לנטע שעשועים כן המשיל המן בתכונתו לזרע גד ועיין במכלול לרד"ק ותמצא מקום לדברי:

פסוק ח

ברחיים של יד ולא יתכן להפריד זה השם כי משנים הוא עכ"ל. ידוע למדקדקים משקל שנים כמו ידים שמים כלאים המשקל הזה הוסד על דברים אשר ידוע לכל כי המה שנים לא יותר כמו אזנים. עינים. ידים. ברכים. גם הוסד על דברים שלא יוגמר שלימתן כי אם בשנים כמו כלאים. וכן רחים שיש בה אבנים שנים לכן לא נפרד זה השם לעולם וכן שמים כידוע לבעלי חן וכן מים על משקל שנים כי מצינו מים עליונים ותחתונים וכן תהום עלאה תהום תתאה עיין מסכת תענית פרק א' ופרק ג' וכן ירושלים עיין בבא בתרא פרק ה' אמר רבי יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא: שם

לשד השמן יש אומרים כי הלמ"ד נוסף וכו' והיה ראוי להיות השמן מלרע וכו'. פה כוון לדברי רש"י כי אז היתה הוראתו לשון בהמה שמן חלקו והיה לו לנקד שמן בקמץ קטן והנגינה מלרע מפני שאין נח נראה אחר ת"ג בלא נגינה לכן פירש מלשון שמן זית ומשקל שש נקודות הנגינה מלעיל כדינה:

פסוק יא

למה הרעות הכתוב דבר על הבא במהרה עכ"ל. כיון דמסיים בעיני משה רע ובמה דמסיים פתח וכן לעיל פרשת נשא בפסוק את חטאתו וכן רות אמרה ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה:

פסוק טו

את לשון זכר ונקבה. ובעלי המסורת כתבו טעמים ידועים במקום שנאמר במקרא את לזכר:

פסוק יח

התקדשו נמצא לשבח ולגנאי וכו'. וכן מלת נרצה נמצא לרע ולטוב כמו אז תרצה הארץ והם ירצו את עונם עיין בדברי הרב שם:

פרק יב

פסוק יא

נואלנו מבנין נפעל ואין לו ריע כי אם נואלו שרי צוען וכו'. ואנכי מצאתי לו רעים ואוהבים ירמיה ה' נואלנו כי לא ידעו ושם נו"ן חרב אל הבדים ונואלו ולפי דבריו גזרתו מנחי פ"א יו"ד ולפי דעת י"א גזרתו אול ונהפך הוי"ו בראש התיבה על דרך כבש כשב וכן מספקא ליה לבעל מאיר נתיב לכן מביאו בגזרת אול ובגזרת ואל:

פרק יג

פסוק ב

כל נשיא בהם. הרב מביא ראיה שמצינו מקראות שחסר בהם תיבה אחת ומענינו יובן חסרונו כמו שמואל ב' ד' היו בן שאול חסר שרי כן כאן חסר אחד. אף שנוכל לומר שחסר תיבה אחרת המורה על ענינה אבל הרב תפס תיבת אחד כיון שנמשך עמו ואין חסרונה מכל:

פסוק כב

צען מצרים שם מדינה סמוכה אל מצרים וכו'. והנה הרב סתם כה דבריו ובאמת כלל גדול בפי המדקדקים שני שמות עצמים לא יתחברו ולא יסמכו כאשר כתב הרב בספר צחות ובמגלת רות כתב הרב מ"ם מבית לחם מושכת עצמו ואחר עמו וכו' דהיינו כאלו נאמר מבית לחם מיהודה וכן נוכל לומר כאן שתיבת לפני מושכת עצמו ואחר עמו כאלו נאמר לפני צוען לפני מצרים. אבל מדברי הרב במקומנו נראה דלא חש לסמיכות כלל ותימא גם קשה מענין הסמיכות בפסוק אכלה ער מואב וקשה להולמו לאמר כי כל אלה זרים המה: שם

וטעם להזכיר חברון להודיע שהיא קדמונית. במכלול מבוארים דברי הרב המעיין ימצאנה:

פסוק ל

ויהס כלב אמר ר' יונה המדקדק טעמו שאמר הסו עכ"ד. אף שאחיו ורעיו המה עומדים אבל כאן ענינו מורה שיוצא וגם מלת את מורה על הפעול ונראה כדעת ר' יונה שמפרש שאמר הסו ולא אמר שהשתיק אותם ונפל בתוך דבריהם לומר בשבח ארץ ישראל כי באמת לא השתיקם כנאמר והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לכן פירש שאמר להם הסו גם אריכות הלשון בפרשה מורה כדברי ר' יונה ומצאתי במדרש רבה עמד כלב על הספסל ואמר הס הס:

פסוק לב

ויוציאו דבת הארץ דבר שלא היה וכו'. עתה תראה כי הרב מחלק בין הוראת ויבא להוראת ויוציאו כי הוראת ויוציאו הוא דבר שקר ויבא הוא אמת ואני בעניי הבינותי היפך דברי הרב כי באמת המרגלים לא דברו שקר כי מתו בימי היותם בארץ כנען אנשים רבים כידוע ממדרשים ומדברי רש"י וגם היה שם אנשי קומה וגם פרים נחמדים למראה וגדולים אבל עיקר כונת משה רבינו ע"ה היה לשלוח אותם לתור הארץ לעשות רצון ישראל שאמרו נשלחה אנשים לפנינו וחשב זאת למעלה שמגדלת פירות נאים ובני אדם גדולים ובריאים וגם אוכלת יושביה פירשו המפרשים שהמה בני גבורה ואוכלים אכילה גסה ואף לדברי רז"ל שמתו אנשים רבים היה להם לטובה להפיל שונאיהם לפניהם והמרגלים ברשעתם סבבו לבם אחורנית להמוס את לבם לכן תמצא דברי כלב שלא השיב להם לא כן כאשר דברתם רק אמר סתם עלה נעלה וירשנו אותה כי אמר אמת כדבריהם כן הוא אבל בכל זאת אל תראו כי לחמנו הם גם יוסף דבר אמת על אחיו אולם כונתו לשם שמים ושגגה היא לפניו שלא צדד צדיקים כאלה לזכות כאשר היתה באמת והוא דן לפי ראות עינו ויבא את דבתם הרי לפניך דמרגלים אמרו אמת כפי ראותם וגם יוסף אמר כפי ראות עינו. לכן אחשוב אני כיון דכונת מרגלים היה לרע נופל לשון ויוציאו כמו שמוציא רע מטוב ואחר כוונת הלב הן הדברים כטעם כי הוציא שם רע אבל יוסף הצדיק פיו ולבו שוים אין בהם נפתל נאמר ויבא וכדברו רתת על כן נשא היא בישראל:

פרק יד

פסוק ב

וילונו מבנין נפעל. כמו המול ימול לא יכון אדם ברשע וכאן הנפעל משמש במקום אביו או משמש עבודתו בדרך רחוקה וכלל אמסור לך שוי"ו ההפוך כמו שמהפכת העבר לעתיד כן מהפכת לפעמים עבודת איש באחיו כי סגולת הוי"ו רבו לאין מספר:

פסוק יד

נראה פעל עבר וטעמו נראת אתה ה'. כיון שנראה הוא נסתר ואתה נוכח לכן מביא הרב ראיה דקאי על עצמות הכבוד וכן ונאשאר אני ביחזקאל ויש אומרים שהיא מלה מורכבת כמו אומלל אני כיון שהוא פתוח מוכח שהוא פועל עבר ופרושו אומלל עצמו:

פסוק לב

ופגריכם שהם אתם. כמו ועבד הלוי הוא וכן ויביאו אותו לדעת מדקדקים:

פסוק לח

ויהושע בן נון. דברי משה קודם כלב כי נאמר בפרשה למעלה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון ומשה הקדים ברישא יהושע בן נון וכן מצינו לרוב במקרא דפתח הכתוב תחלה במה דסיים אחרונה ועיין פרשת פנחס כי אם כלב בן יפונה ועיין פרשת מטות בדיבור המתחיל כלב בן יפונה ועיין פרשת דברים בדיבור המתחיל ולו אתן את הארץ:

פסוק מא

והוא לא תצלח. כי אין בפסוק זכר לנקבה לכן כתב הרב שקאי על העליה וכן כתב המכלול:

פסוק מה

ויכתום אמר ר' משה הכהן הספרדי כו'. כי דעת ר' משה שפרשו נכת ובנינו הפעיל ודגש הפ"א מורה על חסרון נו"ן לכן משפטו ויכיתום וכן וידבקו גם המה משפטו וידביקו אבל דעת הרב ששרשו כתת ולזה יחשב בעבור דגש הפ"א וכן היתה לזרה תיבת הזילוה שהיא משורש זלל ותיבת ידמו כאבן ונוח ליה לרב להכניסה בשורש כתת משום דאחיה ובית אביה מעידין עליה וכתותי מפניו ומעוך וכתות:

פרק טו

פסוק טו

הקהל יש אומרים כי זה הה"א היא לקריאה. דעת הרב שהוראתו לשמש על ידיעות שתים יחד כמו הארבעה האחד משה משה אל רוב המדקדקים קראו אחריו מלא לקרוא בשם ה"א הקריאה:

פסוק כה

וחטאתם והעתיד הפך. ובמרגליות טובה גרס והעמיד ובין כך וכך קשה להבין דבריו. ואפשר לדחוק בדברי הרב לפי שכאן נאמר הכל בלשון עבר כמו והם הביאו את קרבנם וגו' וחטאתם פירוש שעיר קטן כמו שמובן בכוונת המקרא וכן סבבו כל המפרשים לפרש אבל לקמן בפסוק ואם נפש אחת תחטא נאמר הכל בלשון עתיד וקרבנו עז בת שנתה וזה היפך אם מעיני העדה השנויה לעיל בלשון עבר חטאת שעיר קטן ובנפש אחת חטאתה עז בת שנתה וזה שכתב הרב והעתיד היפוך:

פרק טז

פסוק ד

ויפול על פניו ברצונו וכו'. כי הוראת נפילה מצינו במקרא הוראתו לכמה ענינים. א' הוראת הכנעה והשתחויה כמו ויפול ארצה וישתחו ולקמן בפרשה זו כתב הרב ויפלו על פניהם להתפלל. ב' הוראת צער וחרדה כמו ויפול על פניו ארצה וכן וירנו ויפלו על פניהם. ג' הוראתו בדרך נבואה בהתפשטות הגשמות וגם הוראתו הכנעה ובקשה ועיין תענית פרק א' לא הכל בנפילה ולא הכל בכריעה ועיין בבא מציעא נ"ט דביתהו דר"א אחתיה דרבן גמליאל מההיא מעשה ואילך לא שבקת ליה לר"א למיפל על אפיה וכו' והמעיין בדעת המחברים הראשונים יראה שאצל נבואת משה לא היה התפשטות הגשמות כי גם החומר היה מנוקה מכל סיג כטעם לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו אולם היה מדרך כבוד בבוא הנבואה אליו וגם אם שעה צריכה לבקש רחמים ועיין מדרש רבה סוף פרשת נשא ג' מדות היו ביד משה וכו' משה היה מדבר מעומד ובלעם לא היה מדבר אלא נופל עיין שם:

פסוק טו

ויחר וגו' כי העולה והמנחה מארכת אף וכו'. הרואה יתמה על תפלת משה להפיל שונאיו ולא כן עשה בעשות העגל ושאר חטאים מזה נשמע דגדול כח מחלוקת שעוקרת רעים וטובים ברבות הפשע לכן בקש אל הקב"ה שאל יאריך רחמיו. וישלם להם כפעלם מיד ולאלתר פן ירבה הנגע בכל המחנה. ושלמה אמר בחכמתו עת לנטוע ועת לעקור נטוע זרוע חכם ידע מתי יבקש רחמים ומתי יבקש דין ואף ראה משה כי החל המחלוקת בתחבולות גדולות ובאנשים גדולים ומצינו בעכן שמתו אנשים בעבור חטאו והוא איש אחד לא גוע בעונו וצריך בקשת רחמים להפיל שונאי ה' על דרך השכם והערב עליהם לבית המדרש וזה כונת הרב בקיצור נמרץ והבן כי הדברים עמוקים ולפי השגתך תרבה דעת:

פרק יז

פסוק יא

ושים קטרת ולא אמר הקטרת והמשכיל יבין. עיין בנשא בפסוק מי המרים אז תשכיל:

פרק יט

פסוק ט

למי נדה. פירושו רחוק כמו מנדיכם הטמא נקרא רחוק ומי נדה באים לקרב הרחוק לכן נקראים מי נדה וזה כוונת הרב באמרו פירושו רחוק:

פסוק יג

לא זורק עליו על המים. עיין פרשת בלק פסוק יזל מים מדליו:

פסוק טו

צמיד פתיל. עיין פרשת חיי שרה בדיבור המתחיל ושני צמידים וגו':

פרק כ

תוכן העניינים

אבי עזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה