אור ברסלב
אבי הנחל הקדמה

אבי הנחל· רבי יהושע איזיק שפירא

הקדמה

אמר יהושע אייזיק בא"א הרב מוה' יחיאל זצ"ל

הנה זה לי רבות בשנים, אשר הדפסתי בעזה"י ספרי עמק יהושע ועוד זה כמשלש שנים אשר הוצאתי לאור בעזה"י ספרי נחלת יהושע, וכבר כתבתי בהקדמתי לספרי ע"י אשר שמעתי רבים נכספים ומשתוקקים לדעת הדרוש שלי הבנוי על עיקרי הלכות הש"ס והפוסקים, ועושים אזניהם כאפרכסת לקנות להם לב מבין אך שבספרי נ"י הי' כל ישעי וחפצי לבאר הירושלמי ליתן בים ירושלמי דרך כו' ע"כ מפני הוצאות הדפוס כי רבה היא, קצרתי בחלק הב' חלק הדרוש ולא עלתה בידם אלא סנסן אחד שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר:

עתה באתי למלאות שאלתם ולרוות צמאונם והי' הצמאון למבועי מים, וכתבתי להם שלישים במועצות ודעת, קושט אמרי אמת, וחברתי ס' אחד, וקראתיו בשם אבי הנחל מפני שהוא מיוסד על עניני הדרוש והאגדה, וכמו דאמרינן בחגיגה (דף יד) וכל משען מים אלו בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה, ובשבת (דף פז) ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה, ועוד כי שמי ושם אבי בקרבי א' ב' י' הוא ר"ת אייזיק בן יחיאל, ועוד ע"ד הכתוב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים. וכמו דאמרינן בעירובין (דף פא) הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא כו' הנצו הרמונים אלו בעלי הגמרא, ע"כ קראתיו אבי הנחל על שהוא מיוסד להבין פשטי המקראות, ונהרא כפשטי' ליזיל, וגם על עקרי הגמרא הש"ס והפוסקים, עשה הנחל הזה גבים גבים, והנחל ההוא ימלא מים, והני דדלו דוולא, ידלו מים מבורות עמוקים, הנובעים ממקור חיים מעקרי ים התלמוד, כי גאו המים, שאני נחל דרדיפי מיא, ונפישי מיא, נהרא מכיפי' מיברך, ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלי' ולא יתום פריו, והי' פריו למאכל בחידושי הלכות הש"ס ועליהו לתרופה בדברי כבושין המושכין לבו של אדם, ומקרבין את לבן של ישראל לאביהם שבשמים, לחדשיו יבכר, לעתות השנה לשבתות ולחדשים ולמועדים לעתים מזומנים אשר דרשתי בשבתא דריגלא וביומא דכלה, ובטחוני כי כל אחד ואחד ימצא בו מבוקשו, וכל אחד ילמוד ממה שלבו חפץ, אלו בחידושי הלכות הש"ס, ואלו בהמשכת הדרוש ודברי כבושין נהרא נהרא ופשטי', הני תמלי בחצבא רבה בחידושי הש"ס, והני תמלי בחצבא זוטא בעניני הדרוש, מר כי אתרי' ומר כי אתרי', וכל אחד יתענג על מוצא הנחל אשר לא יכזבו מימיו ונהר. פלגיו ישמחו עיני המעיינים, ובפרט בתוכחת מוסר אשר הוא דבר השוה לכל נפש וע"כ קראתיו שמו אבי הנחל כמו דאמרינן פ"ב דברכות (דף יז) אמר ר' חמא בר"ח למה נסמכו אהלים לנחלים, דכתיב כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כו' לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה, אף אהלים מעלין את האדם מכף חובה לכף זכות:

והנה בהקדמתי לחלק ב' מספרי נ"י הבאתי המדרש חזית סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שטעמן וריחן כתפוחים כי חולת אהבה אני כו' תני עד שלא יתלה אדם אוכל מה שמוצא כיון שחולה מבקש לאכול מיני תענוגים, א"ר יצחק לשעבר היתה התורה כלל והי' מבקשים לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד כו' א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצוי' והי' אדם מתאוה לשמוע דבר הלכה ותלמוד ועכשיו שאין הפרוטה מצוי' וביותר שהם חולים כו' אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות, וביארתי שם הענין שיש ב' מיני מזון, הא' מזון של לחם או חמשת המינים שאדם אוכל לשבוע נפשו, והב' יש מזון שהוא של תענוג כמו פירות ומרקחת דאמרינן ספ"ק סנהדרין לדף יז) שמיני פירא מאירין את העינים והנה אם האדם הוא בבריאות אז אוכל לחם הרבה ולחם לבב אנוש יסעד ופירות אוכל לפרקים להתענג, אבל כשאדם חולה אז אינו יכול לאכול לחם ואוכל יותר ממרקחת ומיני פירות ולחם אוכל מעט שבפירות לבד אינו יכול לחיות וע"ז אומר סמכוני באשישות אלו הלכות המאוששות וכמו דאמרינן בפסחים (דף לו) לחם עוני פרט לחלוט ולאשישה, ופירש"י גלוסקא גדולה, וכמו דאמרינן התם אשישה א' מששה באיפה רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שטעמן וריחן כתפוחים כי חולת אהבה אני, וכמו דאיתא במדרש לשעבר הי' הפרוטה מצוי' ומבקשין לשמוע דברי הלכות, וע"ז אומר סמכוני באשישות פי' רק סמיכה בעלמא בהלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו האגדות פי' ליתן תפוחים דהיינו אגדות הרבה והטעם כי חולת אהבה אני וכמו החולה שאוכל לחם מעט ותפוחים יותר כמו שביארתי:

והנה התוי"ט (פ"ה דברכות מ' ג) כתב הנה בספרי ל"ח כתבתי דמשום שהראו לי במדרש רבה דלמדונו רבותינו כו' אך עתה שבתי וראיתי שאין למידין הלכה ממדרש רבות שהרי במדרש פ' בראשית (ספ"ח) מייתי למתניתין דספ"י דיבמות דריב"ב אומר שעל שניהם הוא אומר פרו ורבו וקאמר עלה רב דימי ורב יצחק בר מריון בשם ר' חנינא דהלכה כוותי' ואנן לא קייל"ן הכי וכן בירושלמי (פ"ב דפיאה ה' ז) אין למידין מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספתא אלא מן הגמ' עכ"ל, אך באמת אין זו תמיהה במה שפסק המדרש דהלכה כריב"ב. דהא אמרינן ביבמות (דף סה) דאיתמר ר' יוחנן וריב"ל חד, אמר הלכה כריב"ב וחד אמר אין הלכה כריב"ב, ובירושלמי (ספ"ו דיבמות) ר ירמי' ור' אבהו בשם ר' חנינא הלכה כריב"ב, והוא כמו דאיתא במדרש ר"ד ור"י ב"י בשם ר' חנינא כו' ואע"ג דבש"ס דילן מסקינן דאין הלכה כריב"ב זה נמצא פעמים רבות דבירושלמי פוסק כחד תנא ובש"ס דילן פוסק כאידך תנא [והמדרש אזיל בשיטת הירושלמי ועיי"ש במדרש ס' בראשית (פ' יט) ר' שמואל ור"א בשם ר' חנינא בן נח שבא כו' עיי"ש והוא כשיטת הירושלמי פ"ק דקידושין, ולא כמו דפסק הש"ס דילן בסנהדרין (דף נט) עיי"ש, ועיין בחולין (דף ז) בתוד"ה הא כו':

אולם באמת מצינו כמה פעמים בתוס' וברא"ש שמביאין ראי' לענין דינא מאגדות כמה תילי תילין של הלכות והילכתא גיברתא איכא למשמע מינייהו, (ועיין בגיטין לדף עז) הביא הרא"ש רא' לעינין דאשה כשירה לעשות ציצית שהיא דב"ב (דף עד) דנפקא ב"ק ואמרה מאי עבידתי' בהדא קרטליתא דדביתהו דר' חנינא בן דוסא דעתידא למשדי חבילתא לצדיקי לעלמא דאתי ובסוטה (דף לו)פלפלו בזה התוס' בהא דאמרינן שם באגדה דאמר יוסף לפרעה אתשיל נמי אדידך אע"ג דלא ניחא לך ועיין בספרי ע (דרוש ג) ובע"ז (דף ל"ג) הוכיחו התוס' והרא"ש ממדרש מגילות אסתר לענין הדחה ג' פעמים עיי"ש וכן בבכורות (דף כו) באוס' ד"ה אי כו' הוכיח ר"ת מהמדרש פ' בראשית דהלכה כשמואל דנהרא עכיפי' עיברך וכן בכתובות (דף ג) הוכיחו התוס' שם מהא דמגילה (דף יב) מהא דאמרינן שם כאשר אבדתי אבדתי כשם שאובד מבית אבא כך אובד עמך, וכן בב"ב (דף עד) הוכיח התוס' מן המדרש דיש למתים ציצית, וכן הרא"ש פ"ק דכתובות הוכיח מהמדרש דשבת הוי כפנים חדשות, וכן ברא"ש (פ"ג דתענית) הביא ראי' מהמדרש איכה לענין תענית. וכן ביו"ד (ס' רלו) עיי"ש והוא מהך אגדתא דסוטה (דף יב) אותו היום הוחל שבועתי של אבימלך, ועי"ש בט"ז שהוכיח מהא דאמרינן סוטה (דף יג) אם אתה מראה עצמך מוטב, ואם לאו אנו מנוקים כו' ועיי"ש בבה"כ, ועיין בספרי זה (דרוש כד) מה שהקשו הפוסקים על הרשב"א מהמדרש פ' אמור דלמנוחה זו אינם באים, אבל באים למנוחה אחרת, ועיין בפר"ד (דרוש כב) במה שפלפלו הראשונים לענין אונס מהא דאמרינן בשבת (דף פו) מכאן מודעה רבה כו', ועיין במ"ל ברמב"ם שהוכיח מהאגדה דירושלמי ופ"ה דברכות דקאמר היכן הותר נדרו של טל א"ר תנחום סברין מימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו כו' דלא בעינן החלטה באומר שני דברים ועיין בספרי עא דרוש ב', ועיין בפ"ל ברמב"ם פ"ו פה' שבועות שהוכיח מהך אגדה דב"ב (ד' עד) דלא כר"ש שהביא הריב"ש שם, ועיין בברכות (דף סח) בתוס' ד"ה ולית כו' מה שהביאו המדרש (בראשית ס' צ"א) הדא הוא דתימא לב"ה כו' ועיין בברכות (דף מט) ברא"ש שם, ועיין בחולין (דף ב') בד"ה אבל כו' מה שהביאו ראי' מהמדרש עיי"ש וכמוהו רבות בתוס' ובפוסקים:

והא שאמרו דאין למידין מן האגדה היינו במקום דיש פלוגתא לענין דינא והלכה למעשה וכמו דאמרינן בב"ב (דף קל) ת"ר אין למידין הלכה לא מפי לימוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה, ועיי"ש ברשב"ם שהביא הירושלמי ר' זעירא בשם ר' שמואל אמר אין למידין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספתות אלא מן הגמרא, ופירשב"ם כלומר מדברי האמוראים ולא מפי מעשה הכתוב במשנה וברייתא כגון דפליגי רבים עליו עד שיאמר לו הלכה למעשה כו' עיי"ש, אלמא דזהו דווקא במקום שיש פלוגתא, וכן אמרינן בנדה (דף ז) אלא הא קמל"ן דאין למידין הלכה מפי גמרא ופירש"י שאין למידין הלכה לא מתוך משנה או ברייתא, שהאמוראים אחרונים דקדקו בטעמי התנאים והעמידו הלכה על בורי':

אולם באמת ההלכה והאגדה דא ודא אחת היא, הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא, כי כולם נתנו מרועה א' אל א' נתנם פרנס א' אמרן, מפי אדון כל המעשים ב"ה, וכמו דאיתא בירושלמי פ"ב דפיאה ריב"ל אמר עליהם ועליהם כו' מקרא ומשנה תלמוד ואגדה כו' כבר נאמרה למשה בסיני כו' וכן במס' סופרים פנים בפנים דבר ה' עמכם פנים של אימה למקרא כו' פנים מסבירות לאגדה:

וכבר כתבתי בהקדמתי לספרי ע"י אשר לא הלכתי בדרך הכבושה של הדרושים הבנויים על אדני החקירה, תלי תני' בדלא תני' ומפסקי לקראי ושבקא לקרא דדחיק ומוקי אנפשי', ואני בניתי ויסדתי הדרושים על עיקרי הלכות בבלי וירושלמי, וכמו דאיתא במדרש ש"ה כי טובים דודיך ד"ת כו' דודים זה לזה קרובים זה לזה כמד"א או דודו כו' וסדרתי אותם לדרושים לשבתות וליו"ט להיות דבר בעתו מה טוב, דבר דבור על אפניו, והארכתי בהדרוש מענין לענין באותו ענין וכמו דאיתא במדרש ש"ה נאוו לחייך בתורים בשעה שקורין בד"ת בתוריהן הלכות פסח בפסח כו' ועיין בשילהי מגילה (דף לא) משה תיקן כו' שיהי' שואלים ודורשים בענינו של יום ובמגילה (דף ד) עיי"ש:

והנה הקדמתי תחילה הדרושים של אלול ועשי"ת כדי לפתוח בפתח של תשובה וראשית חכמה יראת ה' וגם אותם בניתי ויסדתי על עיקרי הלכות בבלי וירושלמי וכמו דאיתא (בילקוט משלי) לדעת חכמה ומוסר, אם מוסר למה חכמה ואם חכמה למה מוסר, אלא אם יש באדם חכמה, הרי הוא לומד מוסר, ואם אין באדם חכמה אינו יכול ללמוד מוסר, וכן בילקוט (שם) ד"א חכמה ומוסר, אם מוסר למה חכמה, אם חכמה למה מוסר, אלא אם למד אדם ד"ת ויושב ומתעסק בהם כל צרכה הרי בידו חכמה ומוסר, ובילקוט קהלת הגדלתי מעשי כו' בניתי לי בתים אלו בתי כנסיות עשיתי לי גנות ופרדיסים כגון משנת ר' חיי' ור' הושעי' נטעתי בהם עץ כל פרי זה התלמוד שכולל בהם עשיתי לי ברכות מים אלו הדרשות:

והנה בכמה מקומות ביארתי המקראות עפ"י ענינים שהם גזירות דרבנן, והוא כי באמת כמה גזירות דרבנן ותקנות נתקנו גם בימי הנביאים, וכמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו וזה לשונו, גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה, כמו ששמעו בפירוש שנאמר ושמרתם את משמרתי, עשו משמרת למשמרתי כו' וכמו דאמרינן ביבמות (דף כא) ובעירובין (דף כא) ויותר מהמה בני כו' הזהר בד"ס [וכמו שכתב רש"י בפסחים (דף יז) אשתבוש כהני וא"כ בטומאת דרבנן קא בדיק להו חגי לכהנים וכבר נגזרה טומאה על המשקין בימי חגי הנביא שהוא מאנשי כנה"ג כו' ועיין רש"י בפסחים (דף יט) ובתוס' שם ד"ה לא כו' ובחולין (דף לו) בד"ה אין כו' ודוק, ובשבת (דף קכו) בימי נחמי' בן חכלי' בשנת משנה זו ובשבת (דף ל) אביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו, ובע"ז (דף לו) רב אמר דניאל גזר עליו, וביבמות (דף כא) אמר רבא כו' רמז לשניות כו' רב יהודה אמר מהכא איזן וחיקר ותיקן כו' ועיין תוס' שם ובעירובין (דף כא) בשעה שתיקן שלמה עירובין וכ"ו וכתבו מדכתיב איזן וחיקר ותיקן משמע שתיקן תקנות הרבה, ועיין בע"ז (דף לו) ובפ"ק דביצה (דף טז) ושלחו מכות לאין נכון לו אמר ר"ח למי שלא הניח עירובי תבשילין, ועיין בפסחים (דף עז) דר"ח סובר דשבת ויו"ט קדושה אחת הוא ורבנן הוא שגזרו, ובחולין (דף ה) בד"ה עפ"י הדיבור שאני כו' הקשו דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור כו' עיי"ש ולדעת הרמב"ם דתרומות ומעשרות בזמן הזה דרבנן כמו שכתב (ב"ה תרומות פ"א) התרומה בזמן הזה ואפי' בימי עזרא אינו אלא מדבריהם, א"כ הא דכתיב התרומה והמעשר אתם קובעים אותי אינו אלא מדרבן וברמב"ם פ"א מ"ה חרומות התרומות והמעשרות אינם נוהגים מן התורה אלא בא"י כו' ונביאים התקינו שיהי' נוהגות אפי' בארץ שנער מפני שהוא סמוכה לא"י כו' עכ"ל ובמדרש איכה קראתי למאהבי המה רמוני רשב"י פטר קרא בנביאי האמת שהי' אומרים הפרישו תרומות ומעשרות בבבל, ועיין בקידושין (דף סט) ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנאמר מבני הכהנים כו', ויגאלו מן הכהונה ויאמר החרשתה להם אשר לא יאכלו מקודש הקדשים כו' דמעיקרא אכלו בתרומה דרבנן כו' ופירש"י תרומת חוצה לארץ כו' ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול כו' ופירש"י תרומות פירות וירק ובנדרים (דף כה) מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו ב"י מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב כו' אמר אביי לאתויי פירות האילן וירק, ועיין בתוס' ר"ה (דף יב) בד"ה תנא דרבנן כו', ובסנהדרין (דף יב) א"ר יהודה מעשה בחזקי' מלך יהודה שעיבר את השנה מפני הטומאה וכתבו התוס' פי' בקונטריס שנטמאו כו' ואע"ג דטומאת כו' מדרבנן שמא גזרו עלי' ובב"ק (דף פב) עשרה תקנות תיקן עזרא כו' ועיי"ש בתוס' ד"ה אתא כו' והא דאמר בברכות (דף יח) גבי בנייהו דתבר גזיזא דברדא ונחת וטבל לא לד"ת כו' אלא לאכול חולין בטהרה וביבמות (דף ז') מאי חצר החדשה כו' שחידשו בה דברים כו' עיי"ש וכמוהו רבות בש"ס]:

ועוד דאמרינן בפ"ק דגיטין (דף ז) א"ל ר"ג לר"ה כלילא מנ"ל דאסור א"ל מדרבנן דתנן בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס כו' א"ל ר"ח קרא כתיב כה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה, א"ל האלקים מדרבנן אלא חסדא שמך וחסדאין מילך (וכן בירושלמי (ס' פ"ט דסוטה) ריש גלותא שלח שאל לרב חסדאי מהו דין דכתיב בה אמר ה' הסר המצנפת והרם העטרה, א"ל הוסרה המצנפת והרם העטרה שמע ר' יוחנן ואמר היא חסד ועילוי חסד], אלמא אעפ"י דבפולמום של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים והאירוס אעפ"כ שבחי' רב הונא וא"ל חיסדא שמך וחסדאין מילך:

וע"כ חיברתי זה הספר אבי הנחל בכדי לרוות צמאון המשתוקקים. רבים וכן שלימים לאמור מי יתן ויכתבון מילי בספר ויוחקו מדרשותי אשר דרשתי בעז"ה בשבתות ויו"ט וכמו דאיתא במדרש ס' ויחי (פ' צז) וידגו לרוב כו' דגים הללו גדילין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצימאון כו', כך ישראל גדילים במים בתורה כיון שהם שומעים דבר חדש מן התורה הם מקבלים אותו בצמאון, כמו שלא שמעו ד"ת מימיהם, וה' ישים חלקינו בתורתו ונמצא יחול לבבינו ויצילנו משגיאות, ויהא רעוא שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי מעתה ועד עולם:

ומחזיקנא טיבותא לאנשי מחני ק"ק סלאנימא ובפרט להמופלגים הנגידים המפורסמים יראי ה' החכמים השלמים אשר עזרוני לגמור ספרי בסך מסוים, ישלם ה' פעלם ותהי משכורתם שלימה הון ועושר בביתם וצדקתם עומדת לעד, ושכרם כפול מן השמים:

גם הנני נותן תשואת חן להמחזיקים בידי ונמנו לדבר מצוה לקחת הספר במחיר ואמרינן בפ"ז דסוטה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי המצות בצילן של בעלי תורה מ"ט כי בצל החכמה בצל הכסף, ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ויתברכו כולם ברוך בכלל וברוך בפרט כרצונם וכרצון המעתיר מקרב ולב עמק יהושע:

אודה לה' בפי ובתוך רבים אהללנו כי זיכני להוציא לאור בדפוס מחברת הקודש מהני ספרי דבי רב ספר אבי הנחל מהרב הגאון הגדול מופת הדור מו"ה יהושע אייזיק אב"ד דק"ק סלאנימא בעל המחבר עמק יהושע ונחלת יהושע וזכות הזה יעמוד לי שאוכל לעסוק בתורה באמת ובתמים דברי הצעיר באלפי ישראל השותה בצמא את דברי' טודרוס במו"ה אהרן שו"ב:

תוכן העניינים

אבי הנחל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה