אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה כג

משנה כב

בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר, לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא: (לְפִי הַצַּעַר, כָּךְ גּוֹדֵל הַשָּׂכָר).

לפום צערא אגרא

מָשָׁל לְמֶלֶךְ אַדִּיר, שֶׁהָיָה חֲכַם גָּדוֹל, וּמְלָכִים וּנְשִׂיאִים רַבִּים הָיוּ סָרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, וּמַשְׁכִּימִים לְפִתְחוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם לֶהִתְיַיעֵץ עִמּוֹ בְּעִנְיָנִים מְדִינִיִּים וּצְבָאִים וְכַלְכָּלִיִּים, וְהָיָה מֵשִׁיב לָהֶם בְּטוּב טָעַם וְדַעַת כְּיַד ה' הַטּוֹבָה עָלָיו.

פַּעַם אַחַת, יָעֲצוּ לוֹ שָׂרָיו וְאוֹהֲבָיו שֶׁלִּכְבוֹד הַמְּלָכִים דּוֹפְקִי דַּלְתוֹתָיו, צָרִיךְ לִבְנוֹת לוֹ אַרְמוֹן גָּדוֹל וּמְפֹאָר כָּלִיל תִּפְאֶרֶת בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ אֶת אוֹרְחָיו הַמְּלָכִים. וּמִיַּד פָּתְחוּ בַּמִכְרָז, וְהִגִּיעַ לְשָׁם אַדְרִיכָל מֻמְחֶה לִפְנֵי הַשָּׂרִים, וְהִצִּיעַ לִפְנֵיהֶם אֶת הַתָּכְנִית לִבְנִיַּת הָאַרְמוֹן הַנִּכְבָּד הַזֶּה.

מִשֶּׁזָּכָה בַּמִכְרָז, נִגַּשׁ מִיַּד לַעֲבוֹדָה, וְהֵבִיא פּוֹעֲלִים רַבִּים וַחֲרוּצִים לְמַהֵר וּלְסַיֵּם אֶת בִּנְיָן הָאַרְמוֹן בַּהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה, קָם הַבִּנְיָן שֶׁל הָאַרְמוֹן עַל מְכוֹנוֹ.

יָעֲצוּ הַשָּׂרִים, כִּי אֶת כָּתְלֵי הַטְּרַקְלִין יֵשׁ לִמְסֹר לִידֵי אֲנָשִׁים מֻמְחִים לְצַיֵּר אוֹתָם בִּצְבָעִים מַרְהִיבֵי עַיִן, וְנִגְּשׁוּ לַמְּלָאכָה זוֹ אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מֻמְחִים בִּמְלֶאכֶת הַצֲבַּעוּת, כְּדֵי לִצְבֹּעַ אֶת כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן, וְהוּטַל עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם לִצְבֹּעַ כֹּתֶל אֶחָד מֵאַרְבַּעַת כָּתְלֵי הַבַּיִת, וּלְסַיֵּם אֶת מְלַאכְתָּם בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים, לֹא יְאֻחַר.

וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה מִן הָאֻמָּנִים הָאֵלֶּה, נִגְּשׁוּ מִיַּד לִמְלַאכְתָּם עִם פּוֹעֲלִים רַבִּים, לְסַיֵּם מְלַאכְתָּם בַּזְּמַן הַמְּיֹעָד, כְּדֵי לַחֲנֹךְ אֶת בִּנְיָן הָאַרְמוֹן לִפְנֵי כָּל הַמְּלָכִים וְהַנְּשִׂיאִים הַמְּכֻבָּדִים בְּתֹם הַחֹדֶשׁ, וְעָשׂוּ מְלַאכְתָּם בַּחֲרִיצוּת וּבִזְרִיזוּת רַבָּה יוֹם יוֹם.

וְאִלּוּ הָאֻמָּן הָרְבִיעִי, לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לְזֹאת, רַק הָיָה מְבַקֵּר מִדֵּי פַּעַם, וְרוֹאֶה אֶת מְלֶאכֶת חֲבֵרָיו, מִסְתַּכֵּל בָּהֶם, מְעַשֵּׁן סִיגַרְיָה, וְהוֹלֵךְ. וַיִּתְמְהוּ אִישׁ אֶל אָחִיו עַל הָאֻמָּן הֶעָצֵל הַזֶּה. גַּם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הָיָה עוֹקֵב אַחַר מַעֲשֵׂה הָאֻמָּנִים וְיָדַע אֶת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, חָרָה אַפּוֹ עַל הָאֻמָּן הָרְבִיעִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ כַּאֲשֶׁר הִתְחַיֵּב לַמֶּלֶךְ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַחֹדֶשׁ, וְכָל אֻמָּנִים סִיְּמוּ כִּמְעַט אֶת כָּל מְלַאכְתָּם, הִתְבּוֹנֵן הָאֻמָּן וְרָאָה כִּי לֹא יוּכַל לְסַיֵּם מְלֶאכֶת הַצֶּבַע בְּיוֹם הַמְּיֹעָד מֵאֶפֶס פְּנַאי.

מַה עָשָׂה? הָלַךְ וּמָשַׁח אֶת הַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ בְּצֶבַע כֶּסֶף, וְנַעֲשָׂה כָּל הַקִּיר כְּמוֹ מַרְאָה, וּבַעֲשׂוֹתוֹ כֵּן, כָּל הַצִּיּוּרִים הַיָּפִים שֶׁל שְׁלוֹשֶׁת הַכְּתָלִים וְיֹפִי צִיוּרַם, הָיוּ נִרְאִים בַּכֹּתֶל הַזֶּה, וְכָל מִי שֶׁקָּרַב לְהִסְתַּכֵּל בַּכֹּתֶל הַהוּא, רָאָה אֶת כָּל הַצִּיּוּרִים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר בְּקִירוֹת הַבַּיִת, וְכֻלָּם נִצָּבִים לְמַרְאֵה הַיֹּפִי וְהֶהָדָר הַמִּשְׁתַּקֵּף מֵהַמַּרְאָה.

הִתְבּוֹנֵן הַמֶּלֶךְ עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וְכֻלָּם מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו. קָרָא לִשְׁלֹשֶׁת הָאֻמָּנִים הָרִאשׁוֹנִים, וְהֶעֱנִיק לָהֶם מַתָּנוֹת נִכְבָּדוֹת כְּיַד הַמֶּלֶךְ, מִלְּבַד מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה עַל כָּל יְמֵי הַחֹדֶשׁ. אֲבָל לֹא נָתַן לָהֶם אֶת הַמַּשְׂכֹּרֶת בַּיָּד, אֶלָּא תָּלָה אַרְנָקִים שֶׁל זְהוּבִים עַל כָּל כֹּתֶל מִשְּׁלֹשֶׁת הַכְּתָלִים, וְלַאוּמָן הָרְבִיעִי אָמַר: הִנֵּה גַּם עַל הַכֹּתֶל שֶׁלְּךָ, תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים דְּמוּת שְׁלֹשָׁה אַרְנָקִי זָהָב, לֵךְ וְקַח אוֹתָם...

הַנִּמְשָׁל בָּרוּר, גַּם בּוֹרֵא עוֹלָם יִשְׁתַּבַּח שְׁמוֹ, מִתְנַהֵג עִם הָאָדָם בְּאוֹתָהּ צָרָה, שֶׁלְּפִי הֶעָמָל וְהַיְגִיעָה שֶׁהִשְׁקִיעָה הָאָדָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כָּךְ יְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא.

מְסֻפָּר בְּסֵפֶר "קוֹל חוֹצֵב", עַל בָּחוּר אֶחָד שֶּׁהִשְׁתַּתֵּף בִּקְבִיעוּת בְּשִׁעוּר שֶׁהָיָה מוֹסֵר רַבִּי שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַ"ל. אוֹתוֹ בָּחוּר הֵחֵל לְהַחֲסִיר כַּמָּה יָמִים מֵהַשִּׁעוּר. רַבִּי שָׁלוֹם הֶחְלִיט שֶׁמִּתַּפְקִידוֹ לְאַתֵּר אֶת הַנַּעַר, וְלַהֲשִׁיבוֹ לְחֵיק הַתּוֹרָה.

נָקַשׁ הָרַב עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, וְהַנַּעַר נִרְאָה בַּפֶּתַח. פָּנָה הָרַב לַבָּחוּר וְאָמַר: שָׁלוֹם עָלֶיךָ יַקִּירִי, בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא רָאִינוּ אוֹתְךָ, חָשַׁשְׁנוּ שֶׁמָּא מַשֶּׁהוּ מֵצִיק לְךָ.

אָמַר הַבָּחוּר: בָּרוּךְ ה' אֵין לִי כְּלוּם, וַאֲנִי מְאֹד אוֹהֵב לִלְמֹד גְּמָרָא, אֶלָּא שֶׁהַשָּׁבוּעַ אַחְסִיר כַּמָּה יָמִים, וּבַשָּׁבוּעַ הַבָּא אָשׁוּב לְסַפְסָל הַלִּמּוּדִים בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

שָׁאַל הָרַב: מַה קָרָה, מִישֶׁהוּ חוֹלֶה בַּמִּשְׁפָּחָה? לֹא, אָמַר הַתַּלְמִיד, חָלִילָה, יֵשׁ לִי סִבָּה צְדָדִית שֶׁמּוֹנַעַת מִמֶּנִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׁעוּר, אַךְ כְּמוֹ שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי, אֲנִי מַּבְטִיחַ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּשְׁקִידָה מִיַּד עִם סִלּוּק הַטִּרְדָּה.

שָׁאַל הָרַב: מְעַנְיֵן מַה הִיא הַטִּרְדָּה שֶׁמַּצְלִיחָה לְהַפְרִיעַ לְךָ דַּוְקָא בְּאוֹתָהּ שְׁעַת עֶרֶב מֻקְדֶּמֶת שֶׁל הַשִּׁעוּר. אָמַר הַבָּחוּר: קָשֶׁה לִי לְסַפֵּר, אֲנִי מִתְבַּיֵּשׁ, אֲבָל אֲסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת, הַשָּׁבוּעַ מִתְקַיֵּם הַמִּשְׂחָק הַמֶּרְכָּזִי ב"כַּדּוּר רֶגֶל" (מוֹנְדִיאַל), שָׁעוֹת הַמְשַׂחֵק חוֹפְפוֹת לִשְׁעוֹת הַשִּׁעוּר, וַאֲנִי לֹא מְסֻגָּל לְוַתֵּר עַל רְגָעִים אֵלּוּ, בִּגְלַל שֶׁאֲנִי "מָכוּר" לְמִשְׂחֲקֵי כַּדּוּר!

ר' שָׁלוֹם שָׁמַע אֶת הַדְּבָרִים, וְאָמַר: יְדִידִי הַיָּקָר, שָׁמַעְתִּי וְהֵבַנְתִּי, רַק שֶׁמְּעַנְיֵן אוֹתִי מַה סוֹד הָאֹשֶׁר בְּמִשְׂחָק הַכַּדּוּר, הָיִיתִי שָׂמֵחַ מְאֹד לִשְׁמוֹעַ מִקָּרוֹב עַל מַהֲלַךְ הַמִּשְׂחָק.

הַתַּלְמִיד הֵחֵל לְסַפֵּר בַּהֲנָאָה אִישִׁית, וְכָךְ אָמַר: הַמִשְׂחַק מִתְחַלֵּק לִשְׁתֵּי קְבוּצוֹת, וְאִם נִרְצֶה לְהַגְדִּיר אֶת הַהַצְלָחָה עַל רֶגֶל אַחַת, נֹאמַר שְׁמִי שֶׁמַּבְקִיעַ אֶת הַשַּׁעַר, הוּא הַמְּאֻשָּׁר. זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּצִדֵּי הַמִּגְרָשׁ יֵשׁ שַׁעַר רָחַב מֵימַדִּים, וּמִי שֶׁבּוֹעֵט בַּכַּדּוּר וּמַכְנִיסוֹ לָשַׁעַר, הוּא הַמְּנַצֵּחַ. הָרֶגַע שֶׁהַכַּדּוּר נִכְנַס לְשָׁם, הוּא הָרֶגַע שֶׁל הַמִּשְׂחָק.

רַבִּי שָׁלוֹם הֶעֱמִיד פְּנֵי תָּם כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מִבֵּין כְּלָל בְּכַדּוּר, וְשָׁאַל שְׁאֵלָה: מַה הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה לְהַכְנִיס כַּדּוּר לְתוֹךְ הַשַּׁעַר, בֹּא עִמִּי וַאֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֵיךְ שֶׁאֲנִי בּוֹעֵט לְתוֹךְ הַשַּׁעַר, עֶשְׂרִים כַּדּוּרִים בִּמְהִירוּת הַבָּזָק...

הַבָּחוּר חִיֵּךְ וְאָמַר: אֶת הָעִקָּר שָׁכָחְתִּי לְסַפֵּר לָרַב. לְיַד הַשַּׁעַר עוֹמֵד שׁוֹמֵר, וְהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִמְנוֹעַ אֶת כְּנִיסַת הַכַּדּוּר לָשַׁעַר, וְהַחָכְמָה הִיא לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, וּלְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר.

וְאֵיךְ בֶּאֱמֶת מַצְלִיחִים לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, שָׁאַל רַבִּי שָׁלוֹם? אָמַר הַבָּחוּר: זוֹ הַחָכְמָה בַּמִּשְׂחָק, וּמִי שֶׁמַּצְלִיחַ, הוּא הַשָּׂמֵחַ, וְזֶה הַסִּפּוּק הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּשְׂחָק.

אֲנִי רוֹצֶה לְהָבִין, בִּקֵּשׁ ר' שָׁלוֹם, הַשּׁוֹעֵר לֹא הוֹלֵךְ לִישׁוֹן, הוּא נִמְצָא לְיַד הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת בִּימָמָה, אוֹכֵל שָׁם וְיָשֵׁן שָׁם? מַה פִּתְאוֹם, צָחַק הַבָּחוּר, וַדַּאי שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִישׁוֹן, הוּא עוֹמֵד שָׁם רַק בִּשְׁעַת הַמִּשְׂחָק, וְאַחַר כָּךְ הוּא שָׁב לְחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם.

אִם כָּךְ, שָׁאַל הָרַב, אָז מַה הַבְּעָיָה, נָבוֹא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהַשּׁוֹמֵר הוֹלֵךְ, וְנַבְקִיע אֶת הַשַּׁעַר לְלֹא שׁוּם בְּעָיָה?! אָמַר לוֹ הַבָּחוּר: דַּוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ, דַּוְקָא בִּגְלַל שֶׁהַשּׁוֹמֵר מִסְתַּלֵּק, וְאֵין קֹשִׁי לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר, אֵין זוֹ חָכְמָה לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר, הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה הִיא רַק בִּשְׁעַת הַקֹּשִׁי. עוֹמְדִים שָׁם בַּמִּגְרָשׁ עוֹד נְעָרִים שֶׁמּוֹנְעִים לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר, וּלְמַעֲשֶׂה כָּל הַקְּבוּצָה מוֹנַעַת מִנַּעֲרֵי הַקְּבוּצָה הַשְּׁנִיָּה לְהַכְנִיס אֶת הַכַּדּוּר.

ר' שָׁלוֹם הִבִּיט בַּבָחוּר וְאָמַר: יִשְׁמְעוּ אוֹזְנֵיךָ מַה שֶׁפִּיךָ מְדַבֵּר, הַאִם לָבֹא לַשִּׁעוּר בְּשָׁבוּעַ הַבָּא זוֹ גְּבוּרָה? אַתָּה הֲרֵי רוֹצֶה לִלְמֹד, וּבַשָּׁבוּעַ הַבָּא אֵין לְךָ שׁוּם מְנִיעָה לָבוֹא לַשִּׁעוּר, אִם כֵּן, הַחָכְמָה הִיא לֹא גְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד.

הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה הִיא - בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַפְרִיעַ שֶׁעוֹמֵד בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וּמוֹנֵעַ אֶת הַכְּנִיסָה, בְּשָׁעָה זוֹ נְקוּדַת הָאֹשֶׁר הִיא לְהַבְקִיעַ אֶת הַשַּׁעַר, וְלָבוֹא לַשִּׁעוּר דַּוְקָא כְּשֶׁקָּשֶׁה, וּלְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה