אור ברסלב

אבות ישראל - על פרקי אבות

פרק ה · משנה טז

משנה טו

כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בְּדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:

בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם, אָנוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמִילָה "אַהֲבָה", אָנוּ אוֹהֲבִים אֲנָשִׁים מְסֻיָּמִים, 'אֲנִי אוֹהֵב לֶאֱכוֹל', 'אֲנִי אוֹהֵב לִשְׁתּוֹת', וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. יֵשׁ הַמַּרְחִיקִים לֶכֶת, וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמִּילָה אַהֲבָה גַּם בְּיַחַס לְבַעֲלֵי חַיִּים אוֹ דּוֹמְמִים, לְמָשָׁל: 'אֲנִי אוֹהֵב כְּלָבִים', 'אֲנִי אוֹהֵב כֶּסֶף' וְכַדּוֹמֶה.

הַשִׁימוּשׁ הַנִּרְחָב בְּמִילָה זוֹ, מְטַשְׁטֵשׁ אֶת הַמֻּשָּׂג "אַהֲבָה". מַה זֹאת אַהֲבָה? בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ "אַהֲבָה" פֵּרוּשׁוֹ - "חִבּוּר". אָדָם הַמַּרְגִּישׁ קֶשֶׁר אִשִּׁי לְזוּלָתוֹ, הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, כְּלוֹמַר, הָאַהֲבָה מְבַטֵּאת תְּחוּשָׁה שֶׁל חִבּוּר. הַדָּבָר הָאָהוּב הוּא חֵלֶק מֵהָאוֹהֵב.

לֹא בְּחִנָּם הַגִּימַטְרִיָּה שֶׁל "אַהֲבָה" הִיא - שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה, וְכֵן הַגִּימַטְרִיָּה שֶׁל הַמִּילָה "אֶחָד" הִיא 13. הָאוֹהֵב וְהָאָהוּב אֶחָד הֵם, וְהֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה.

וּמְסֻפָּר עַל הַצַּדִּיק רַבִּי מֹשֶׁה לֵיְבּ מִסַאסוֹב זַצַ''ל, שֶׁהִתְפַּרְסֵם בְּאַהֲבָה רַבָּה שֶׁהָיָה אוֹהֵב כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל לָמַדְתִּי מִגּוֹי אֶחָד.

פַּעַם עָבַרְתִּי לְיַד מִסְבָּאָה (פָּאבּ), וְרָאִיתִי שְׁנֵּי גּוֹיִים מְחַבְּקִים וּמְנַשְּׁקִים זֶה אֶת זֶה. שָׁאַל הָאֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ: הַאֻמְנָם אוֹהֵב אַתָּה אוֹתִי בֶּאֱמֶת? הֵשִׁיב לוֹ חֲבֵרוֹ: וַדַּאי, בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אָמַר הָרִאשׁוֹן: אֵיךְ תֹּאמַר שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי בֶּאֱמֶת אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה חָסֵר לִי?! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַּדְתִּי שֶּׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל אוֹהֵב אֶת חֲבֵרוֹ בֶּאֱמֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא יוֹדֵעַ מַה שֶׁחָסֵר לוֹ.

הַמִּשְׁנָה שֶׁלָּנוּ, מְחַלֶּקֶת בֵּין אַהֲבָה נִצְחִית לְבֵין אַהֲבָה חוֹלֶפֶת. מַהִי אַהֲבָה חוֹלֶפֶת? "כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בַּדָּבָר, בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה". רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא מוֹסִיף מִילָה לַמִּשְׁנָה, וְכָךְ הוּא גּוֹרֵס: כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה ב"דָּבָר בָּטֵל", בָּטֵל דָּבָר בְּטֵלָה אַהֲבָה.

דְּהַיְנוּ, אַהֲבָה שֶׁתְּלוּיָה בַּדָּבָר בָּטֵל, בְּדָבָר רִגְעִי וְחוֹלֵף, אַהֲבָה כָּזוֹ לְבַסּוֹף מִתְבַּטֶּלֶת, וְאֵינָהּ קַיֶּמֶת עוֹד. כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְּלוּיָה בִּדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים, כְּיֹפִי חִיצוֹנִי, כֹּחַ, עֹשֶׁר, אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים, כְּשֶׁבָּטֵל הַדָּבָר, מִתְבַּטֶּלֶת הָאַהֲבָה.

לְעֻמַּת זֹאת יֶשְׁנָהּ אַהֲבָה נִצְחִית, זוֹ אַהֲבָה "שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר", אַהֲבָה זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם, כְּלוֹמַר, אִם הָאַהֲבָה תְּלוּיָה בְּדָבָר נִצְחִי, בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵף, הִיא נֶחְשֶׁבֶת לְאַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, מִשּׁוּם שֶׁהַדָּבָר שֶׁבּוֹ תְּלוּיָה הָאַהֲבָה, הוּא דָּבָר נִצְחִי וְקַיָּם, וְלָכֵן גַּם הָאַהֲבָה הִיא נִצְחִית.

דֻּגְמָא לְאַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם, הִיא - "אַהֲבַת הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים", מַדּוּעַ הִיא אֵינָהּ בְּטֵלָה? מִשּׁוּם שֶׁמְּדֻבָּר בָּאָדָם הָאוֹהֵב אוֹתָם בִּגְלַל חָכְמָתָם, וּבִגְלַל צִדְקָתָם, דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם קְבוּעִים וְעוֹמְדִים שֶׁאֵינָם בְּטֵלִים לְעוֹלָם.

אהבת אמנון ותמר

בְּסֵפֶר "שְׁמוּאֵל ב'" (פֶּרֶק יג), מוּבָא הַמַּעֲשֶׂה הַמְּפֻרְסָם עַל אַמְנוֹן וְתָמָר. אַמְנוֹן הָיָה בְּנוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְגַם תָּמָר הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל דָּוִד. אוּלָם אַמְנוֹן וְתָמָר לֹא הָיוּ אַחִים, מִפְּנֵי שֶׁאִמָּהּ שֶׁל תָּמָר הָיְתָה גּוֹיָה שֶׁנִּשְׁבְּתָה בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה, וּלְדָוִד הֻתַּר לָקַחַת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה [כְּפִי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת "כִּי תֵּצֵא"]. שְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ גּוֹיָה הָיָה 'מַעֲכָה'.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת מַעֲכָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּלְקְחָה, הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲבוֹר גִּיּוּר. בְּרֶגַע שֶׁאָדָם מִתְגַּיֵּר, הֲרֵי הוּא נֶחְשָׁב כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד, וַהֲרֵי הוּא כִּבְרִיָּה חֲדָשָׁה, וְלָכֵן אֵין לוֹ יוֹתֵר קֶשֶׁר בִּיוֹלוֹגִי עִם הוֹרָיו, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּבְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

כַּאֲשֶׁר מַעֲכָה עָבְרָה גִּיּוּר, הִיא הָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, וּמִמֵּילָא גַּם הַתִּינוֹקֶת שֶׁבְּבִטְנָהּ עָבְרָה גִּיּוּר, וְשׁוּב אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת לְבִתּוֹ שֶׁל דָּוִד.

נִמְצֵאנוּ לְמֵדִים; שֶׁלְּתָמָר וּלְאַמְנוֹן יֵשׁ אוֹתוֹ אַב בִּיוֹלוֹגִי - דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אַךְ לְמַעֲשֵׂה תָּמָר גִּיּוֹרֶת הִיא, וְאֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת עוֹד עַל פִּי הַהֲלָכָה בִּתּוֹ שֶׁל דָּוִד, וְלָכֵן אִילּוּ הָיוּ רוֹצִים אַמְנוֹן וְתָמָר לְהִתְחַתֵּן כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁהֲרֵי לְפִי הַהֲלָכָה הֵם אֵינָם נֶחְשָׁבִים כְּלָל לְאָח וַאֲחוֹת.

וְהִנֵּה מֵאַחַר שֶׁתָּמָר הָיְתָה יָפָה, חָשַׁק בָּהּ אַמְנוֹן, וּמֵרֹב הָאַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְּיֹופְיָה, נַעֲשָׂה חוֹלֶה. בְּאֶחָד הַיָּמִים פָּגַשׁ אוֹתוֹ יוֹנָדָב חֲבֵרוֹ, וּכְשֶׁרָאָה יוֹנָדָב אֶת אַמְנוֹן, שָׁאַל אוֹתוֹ: מַדּוּעַ אַתָּה דָּל כָּכָה? אָמַר לוֹ אַמְנוֹן: אֶת תָּמָר אֲחוֹת אַבְשָׁלוֹם אֲנִי אוֹהֵב.

אָמַר לוֹ יוֹנָדָב: עֲשֵׂה עַצְמְךָ כְּחוֹלֶה, וּכְשֶׁיָּבוֹא אָבִיךָ לִרְאוֹתְךָ, תֹּאמַר לוֹ שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִתָּמָר שֶׁתֵּעָשֶׂה לְעֵינֶיךָ אוֹכֵל כְּדֵי שֶׁיִּפְתַּח תֵּאַבוֹנְךָ וְתִהְיֶה תָּאֵב לְמַאֲכָל, וְאָז כְּשֶׁתָּבוֹא תָּמָר לְבֵיתְךָ כְּדֵי לְהָכִין לְךָ אוֹכֵל, תְּבַקֵּשׁ לֶאֱכוֹל אֶת הָאוֹכֵל מִיָּדָהּ, וְאָז עֲשֵׂה לָהּ כַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ.

וַיִּשְׁכַּב אַמְנוֹן, וַיָּבוֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל הַמֶּלֶךְ: תָּבוֹא נָא אֲחוֹתִי וְתַעֲשֶׂה לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבָבוֹת. וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת תָּמָר הַבָּיְתָה לֵאמֹר, לְכִי נָא בֵּית אַמְנוֹן אַחִיךָ וַעֲשִׂי לוֹ מַאֲכָל.

וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנוֹן אָחִיהָ, וְהוּא שׁוֹכֵב, וַתִּקַּח אֶת הַבָּצֵק וְתָלוּשׁ לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת הַלְּבִיבוֹת. לְאַחַר שֶׁסִּיְּמָה לְבַשֵּׁל, הַגִּישָׁה לוֹ לֶאֱכוֹל, וְסֵרַב לֶאֱכוֹל. וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן: "הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלַי", וַיֵּצְאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלָיו. לְאַחַר שֶׁהָיוּ לְבַד בַּחֶדֶר, הַגִּישָׁה לוֹ תָּמָר אֶת הָאוֹכֵל, וְאָז הֶחֱזִיק בָּהּ אַמְנוֹן וְאָמַר לָהּ בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי.

וַתֹּאמַר לוֹ, אַל אָחִי אַל תְּעַנֵּנִי, כִּי לֹא יֵעָשֶׂה כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת. וַאֲנִי אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי, וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ. וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ, וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ.

מִיַּד לְאַחַר מִכֵּן כָּתוּב: וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנוֹן שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי גְּדוֹלָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ, וַיֹּאמֶר לָהּ אַמְנוֹן: קוּמִי לֵכִי. וְכַאֲשֶׁר סֵרְבָה לָלֶכֶת, קָרָא לַמְּשָׁרֵת, וְצִוָּה אוֹתוֹ לִזְרֹק אוֹתָהּ הַחוּצָה וְלִנְעֹל אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ.

כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁאַהֲבָתוֹ הָעַזָּה שֶׁל אַמְנוֹן, הָפְכָה בְּבַת אַחַת לְשִׂנְאָה כָּזוֹ חֲזָקָה?

אוֹמְרִים עַל כָּךְ חַכְמֵי הַמּוּסָר בַּדֶּרֶךְ מָשָׁל: שָׁאַל חֲכַם אֶחָד אֶת תַּלְמִידוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה אוֹכֵל הַרְבֵּה דָּגִים, הַאִם אַתָּה אוֹהֵב דָּגִים? הֵשִׁיב לוֹ הַתַּלְמִיד: אֲנִי אוֹהֵב דָּגִים מְאֹד מְאֹד. הֵעִיר לוֹ הֶחָכָם: לֹא נָכוֹן הַדָּבָר אֲשֶׁר עָנִיתָ לִי, אַתָּה אוֹהֵב אֶת עַצְמְךָ לֹא אֶת הַדָּגִים, אִם הָיִיתָ אוֹהֵב אוֹתָם בֶּאֱמֶת, לֹא הָיִיתָ אוֹכֵל אוֹתָם... אַתָּה אוֹהֵב לֶאֱכוֹל דָּגִים לַהֲנָאָתְךָ, אַךְ אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת הַדָּגִים...

כָּךְ הָיָה הַדָּבָר אֵצֶל אַמְנוֹן. מֵעוֹלָם לֹא אָהַב אַמְנוֹן אֶת תָּמָר, אֶלָּא אֹהֵב אֶת עַצְמוֹ וְאֶת תַּאֲווֹתָיו, וּלְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת מַה שֶׁרָצָה, הֲרֵי שׁוּב אֵין לוֹ שׁוּם צֹרֶךְ בְּתָמָר, וְלָכֵן זָרַק אוֹתָהּ מִלְּפָנָיו.

אהבת דוד ויהונתן

אִם נִתְבּוֹנֵן בְּאַהֲבָה הַמֻּפְלָאָה וְהַנְּדִירָה שֶׁל דָּוִד וִיהוֹנָתָן, נַבְחִין שֶׁהִתְרַחֵשׁ כָּאן דָּבָר שֶׁהוּא הָפוּךְ מִן הַהִגָּיוֹן הַיָּשָׁר. הַכָּתוּב מְתָאֵר מָתַי הֵחֵלָּה אַהֲבָה נִפְלָאָה זוֹ, עוֹד בַּיָּמִים שֶּׁשָּׁאוּל הָיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כָּךְ שֶׁבְּאוֹפן טִבְעִי, צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ יְהוֹנָתָן יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר אַחֲרָיו.

בְּאוֹתָם יָמִים, צָצָה פִּתְאוֹם דְּמוּת חֲדָשָׁה, רוֹעֵה צֹאן בִּלְתִּי מֻכָּר, הַנַּעַר דָּוִד. נִצְחוֹנוֹ בְּמַאֲבָק עִם גָּלְיָת, מֵבִיא אוֹתוֹ לְבֵית שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, שָׁם הוּא נִשְׁאַל עַל יְדֵי שָׁאוּל "בֶּן מִי אַתָּה?" וְהוּא עוֹנֶה: "דָּוִד בֶּן עַבְדֶּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי".

בְּמַעֲמַד זֶה, פּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה יְהוֹנָתָן. הַכָּתוּב מֵעִיד וְאוֹמֵר: "וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ". יְהוֹנָתָן לֹא הַכִּיֹּר אֶת דָּוִד עַד לְאוֹתוֹ רֶגַע, אַךְ מִיַּד כְּשֶׁרָאָהוּ, הֵחֵל אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבַת נֶפֶשׁ. הוּא לֹא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ אִם כְּדַאי לוֹ לֶאֱהֹב אֶת דָּוִד, וְאֵיזוֹ תְּמוּרָה תִצְמָח לוֹ מֵאַהֲבָה זוֹ. אַהֲבַת נֶפֶשׁ הִיא אַהֲבָה אֲמִתִּית לְלֹא תְּנָאִים. אַהֲבַת נֶפֶשׁ פֵּרוּשָׁהּ - אַהֲבַת הָאָדָם כְּמוֹת שֶׁהוּא לְלֹא סִבָּה חִיצוֹנִית.

יְהוֹנָתָן הָיָה אָמוּר לִמְלֹךְ אַחֲרֵי אָבִיו הוּא וְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, שֶׁהֲרֵי הַמְּלוּכָה עוֹבֶרֶת בִּירוּשָׁה. שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ רוֹדֵף אַחַר דָּוִד וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹאֶה בּוֹ כְּ"מוֹרֵד בַּמַּלְכוּת" וְלָכֵן דִּינוֹ גְּזַר דִּין מָוֶת.

יְהוֹנָתָן מְנַסֶּה לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָה עַל דָּוִד לִפְנֵי אָבִיו, וְאָז אוֹמֵר לוֹ שָׁאוּל: מַדּוּעַ אַתָּה מְנַסֶּה לְסַנְגֵּר עָלָיו וּלְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, וַהֲרֵי "כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה, לֹא תִּכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתְךָ", כְּלוֹמַר, לְמַעַן מַלְכוּתְךָ, אַתָּה צָרִיךְ לְהֵאָבֵק נֶגְדּוֹ. וְהוּא מוֹסִיף וּמְצַוֶּה עָלָיו: "וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אוֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶּן מָוֶת הוּא".

יְהוֹנָתָן מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר טוֹבוֹת עַל דָּוִד, וּמַעֲלֶה אֶת חֲמַת אָבִיו, עַד שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ". יְהוֹנָתָן נוֹכָח כִּי כָּלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִיו לַהֲרוֹג אֶת דָּוִד, וְנֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ עַד כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל. הוּא קָם מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, וְיוֹצֵא אֶל דָּוִד הַמְחַכֶּה לוֹ בַּשָּׂדֶה, בְּמַטָּרָה לְהַזְהִירוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב שָׁאוּל אָבִיו.

כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד: לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה', הַשְּׁבוּעָה בֵּינֵינוּ שֶׁנַּעֲזֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ, תִּהְיֶה קַיֶּמֶת עַד עוֹלָם. יְהוֹנָתָן מְסַכֵּן אֶת מַלְכוּתוֹ, וּמְסַכֵּן גַּם אֶת חַיָּיו בִּשְׁבִיל דָּוִד, וְהַכֹּל כִּי אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֲהֵבוֹ.

אַהֲבָה זוֹ מִתְבַּטֵּאת בְּיֶתֶר שְׂאֵת, בִּפְגִישָׁתָם הָאַחֲרוֹנָה לִפְנֵי שֶׁיְּהוֹנָתָן נֶהֱרַג בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. יְהוֹנָתָן הוֹלֵךְ אֶל הַחֻרְשָׁה אֲשֶׁר בָּהּ הִסְתַּתֵּר דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַל תִּירָא, כִּי לֹא תִמְצָאֲךָ יַד שָׁאוּל אָבִי, וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה. לֹא רַק שֶׁיְּהוֹנָתָן אֵינוֹ מִתְקַנֵּא בְּדָוִד עַל הַמַּלְכוּת הַנִּטֶּלֶת מִמֶּנּוּ וְנִתֶּנֶת לְרֵעוֹ, הוּא אַף עוֹזֵר לוֹ וּמְעוֹדֵד אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: אַתָּה תִּגְדַּל וְתִהְיֶה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וַאֲנִי אֶהְיֶה פַּחוֹת מִמְּךָ.

וְהִנֵּה לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע דָּוִד הַמֶּלֶךְ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַמָּרָה עַל הֲרִיגַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, פּוֹרֵץ בְּקִינָה וְאוֹמֵר: "צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים", 'נִפְלְאַתָ' מִלְּשׁוֹן פֶּלֶא - מְיֻחֶדֶת הָאַהֲבָה שֶׁלְּךָ יוֹתֵר מֵאַהֲבַת נָשִׁים, כִּי אֲהַבַתֵּנוּ לֹא הָיְתָה תְּלוּיָה בְּשׁוּם דָּבָר.

תוכן העניינים

אבות ישראל - על פרקי אבות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה