פרק ד · משנה יג
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד, שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן.
פרוש א
אָדָם הַמְּלַמֵּד לַאֲחֵרִים, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא תֵּצֵא תַּקָּלָה מִתַּחַת יָדוֹ אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג, מִפְּנֵי שֶׁלְּשׁוֹגֵג הַזֶּה יֵשׁ הַשְׁלָכוֹת בִּלְתִּי הֲפִיכוֹת.
בְּמַסֶּכֶת בָּבָא בַּתְרָא (דַּף כא.), אָנוּ מוֹצְאִים דֻּגְמָא, עַד כַּמָּה יֵשׁ לָרַב לְהַקְפִּיד בְּעֵת מְסִירַת תּוֹרָתוֹ לְתַלְמִידָיו: הַגְּמָרָא בָּאָה לְהַמְחִישׁ לְאֵלּוּ תּוֹצָאוֹת עָלוּל לְהָבִיא שִׁבּוּשׁ שֶׁל הָרַב, בֶּהַגִיַית הַמִּקְרָא לְתַלְמִידָיו.
שָׁם מְסֻפָּר עַל יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה שַׂר צָבָא דָּוִד, אֲשֶׁר יָצָא לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה בַּעֲמָלֵק. שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עָרְכָה הַמִּלְחָמָה, וּבְמַהֲלַךְ הַמִּלְחָמָה, יוֹאָב הִכְרִית וְהָרַג אֶת כָּל הַזְּכָרִים. כְּשֶׁחָזַר מִשְּׂדֵה הַקְּרָב, הוּא בָּא לְמַלְכּוֹ דָּוִד, וְסִפֵּר לוֹ עַל מַעֲשָׂיו.
שְׁאָלוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ: מַדּוּעַ הָרַגְתָּ רַק אֶת הַזְּכָרִים, הֲלֹא מִצְוָה עָלֵינוּ לְהַכְרִית לְגַמְרֵי אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם? עָנָה לוֹ יוֹאָב בִּתְמִיהָה: זֶה בְּדִיּוּק מַה שֶׁעָשִׂיתִי, הִכְרַתִּי אֶת כָּל "זָכָר עֲמָלֵק"!
עָנָה לוֹ דָּוִד: לֹא נֶאֱמַר "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק", אֶלָּא "אֶת זָכָר עֲמָלֵק", דְּהַיְנוּ לֹא לְהוֹתִיר לָהֶם שׁוּם זִכָּרוֹן.
הָלַךְ יוֹאָב, וּבֵרֵר אֵצֶל רַבּוֹ הַאִם הַטָּעוּת הִיא בְּאַשְׁמָתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא רַבּוֹ לֹא לִמְּדוֹ כַּיָּאוּת. כַּאֲשֶׁר הִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָאַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּרַבּוֹ, נָטַל חֶרֶב וְהֶנִיפַה מֵעַל רֹאשׁ רַבּוֹ. שְׁאָלוֹ רַבּוֹ: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן?
עָנָה לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה עָבַרְתָּ עַל 'אָרוּר', הֵן כָּךְ נֶאֱמַר בְּיִרְמְיָה: "אָרוּר עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַשֵּׁם רְמִיָּה", מְּלַאכְתְּךָ הָיְתָה לְהַעֲבִיר לְתַלְמִידֶיךָ אֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹפֵן בָּרוּר וְנָהִיר, שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם מִשְׁגֶּה, וְאַתָּה מָעַלְתָּ בְּתַפְקִידְךָ.
עָנָה לוֹ הָרַב: אַף אִם אֲנִי עָבַרְתִּי עַל אָרוּר, אַךְ מִנַּיִן לְךָ הַהוֹרָאָה לְהוֹרְגֵנִּי? עָנָה לוֹ יוֹאָב: בְּהֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פָּסוּק נֶאֱמַר: "וְאָרוּר מוֹנֵעַ חֲבֵרוֹ מִדַּם", עוֹנְשׁוֹ שֶׁל עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת הַשֵּׁם רְמִיָּה הוּא - לִשְׁפּוֹךְ אֶת דָּמוֹ! וּמִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּם דִּין זֶה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, עוֹבֵר בְּעַצְמוֹ עַל אָרוּר.
לְמַעֲשֵׂה חֲלוּקוֹת הַדֵּעוֹת בַּגְּמָרָא אִם אָכֵן יוֹאָב הֲרָגוֹ אוֹ לֹא. מִכָּל מָקוֹם מִמַּעֲשֵׂה זֶה מוּכָח, עַד כַּמָּה יֵשׁ לְהַקְפִּיד אֲפִילּוּ בְּהַגָּיָה נְכוֹנָה שֶׁל הַדְּבָרִים בְּעֵת שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתָם לַאֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִכָּךְ תַּקָּלָה לַתַּלְמִידִים.
פרוש ב
אָדָם חַיָּב לִלְמֹד אֶת הַמֻּתָּר וְאֶת הָאָסוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בַּעֲבֵרָה לְלֹא יְדִיעָתוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד, וּלְבַסּוֹף נִכְשָׁל בַּעֲבֵרָה בְּלִי כַּוָּנָה, אֵין זֶה נֶחְשָׁב לוֹ לְשׁוֹגֵג, אֶלָּא כְּמֵזִיד, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מוּטָל עָלָיו לִלְמֹד כְּדֵי שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לִידֵי אִסּוּר, וְזֶה שֶׁלֹּא לָמַד, הֲרֵי הוּא מֵזִיד בַּדָּבָר, וְיֵעָנֵשׁ עַל כָּךְ.
בְּהֶקְשֵׁר לָזֶה הִקְשָׁה בְּסֵפֶר "שַׁעַר בַּת רַבִּים": אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל, וִתֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עָווֹן עֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דַּמִּים, וְלֹא וִתֵּר עַל עָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה.
וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר פֶּלֶא, שֶׁהֲרֵי שְׁלוֹשֶׁת הָעֲבֵרוֹת הַלָּלוּ חֲמוּרוֹת מְאֹד, וְנֶאֱמַר בָּהֶם "יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר". מַה שֶּׁאֵין כֵּן תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה בִּלְבַד, אֵיךְ אָמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר עֲלֵיהֶם, וְעַל בִּטּוּל תּוֹרָה לֹא? וְעוֹד, אֵיךְ אָמְרוּ שֶׁה' מְוַתֵּר עַל עָווֹן, הֲלֹא כָּל הָאוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן הוּא, יִוָּתְרוּ חַיָּיו.
וְאֶפְשָׁר לְתָרֵץ זֹאת עַל פִּי מָשָׁל, לְאָדָם שֶׁלֹּא לָמַד נְהִיגָה עַל רֶכֶב מִיָּמָיו, וְנָסַע עַל רֶכֶב, וְעָשָׂה תְּאוּנָה קָשָׁה שֶׁגָּרְמָה לַעֲשָׂרוֹת פְּצוּעִים, וּלְכַמָּה הֲרוּגִים, וּלְעוֹד נְזָקִים קָשִׁים וַחֲמוּרִים.
וְהִנֵּה כְּשֶׁנִּשְׁפַּט עַל כָּךְ בְּבֵית מִשְׁפָּט, טָעַן בִּפְנֵי הַשּׁוֹפֵט שֶׁאֵינוֹ אָשֵׁם בִּתְאוּנָה, מִכֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא יָדַע כֵּיצַד לִנְסֹעַ בָּרֶכֶב, וְהוּא לֹא הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת אֶת הַתְּאוּנָה...
הֲרֵי הַשּׁוֹפֵט יִטְעַן כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁעַל זֶה שֶׁנָּסַע עַל רֶכֶב בְּלִי לָדַעַת כֵּיצַד נוֹסְעִים, מַגִּיעַ לוֹ עוֹנֶשׁ, מִפְּנֵי שְׁמִי שֶׁלֹּא לָמַד לִנְסֹעַ, אָסוּר לוֹ לִנְסֹעַ עַל רֶכֶב.
כָּךְ גַּם מִי שֶׁעָבַר עַל שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת אֵלּוּ, הֲרֵי זֶה בִּגְלַל שֶׁלֹּא יָדַע עַד כַּמָּה הֵם חֲמוּרוֹת, וּמַה גָּרַם לוֹ לֹא לָדַעַת זֹאת? חֹסֶר לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה לוֹמֵד תּוֹרָה, הָיָה מְגַלֶּה עַד כַּמָּה הָעֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת, וְהָיָה נִמְנַע מִלַּעֲשׂוֹתָם.
וּכְעֵין זֶה מָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (דַּף ה.): "אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּסּוּרִין בָּאִין עָלָיו, יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, פִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא, יִתְלֶה בְּבִטּוּל תּוֹרָה". וְהִקְשָׁה הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא, וַהֲלֹא גַּם בִּטּוּל תּוֹרָה נִקְרָא עָווֹן, וְאִם כֵּן, כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא אֶת עָווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה. וּבֵאֵר, שְׁמִי שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ וְלֹא מָצָא, יִתְלֶה שֶׁמֵּחֲמַת בִּטּוּל תּוֹרָה לֹא מָצָא, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לָמַד, וּמֵחֲמָת זֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לוֹ עֲוֹן.